פרס רכטר, הפרס החשוב ביותר לאדריכלות בישראל, יוענק השנה לאדריכלים דוד גוגנהיים ודניאל מינץ. הם יקבלו את הפרס בעבור תכנון האגף החדש של בית הספר להוראת השואה באתר "יד ושם" בירושלים, שנחנך השנה. כך נודע ל-Xnet.
ועדת הפרס לשנת 2012, בראשותו של האדריכל הוותיק דן איתן, כללה את זוכי השנה שעברה איתן קימל ומיכל אשכולות, ד"ר הדס שדר ונציגת משרד החינוך, עידית עמיחי. הוועדה החליטה להעניק השנה את הפרס בקטגוריית האדריכל הצעיר, והוא יינתן לד"ר טלי חתוקה. חתוקה ייסדה את המעבדה לעיצוב עירוני, בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, והיא עומדת בראשה. המעבדה היא פרויקט שמטרתו סיקור ופיתוח העיצוב העירוני, תוך יצירת כלים ואיסוף מידע למטרות מחקר בסוגיות אלה. השנה סיקרנו את אחד הפרויקטים של המעבדה, המתרחש בקרית גת.
הפעם מוענק גם ציון לשבח. הזוכה בו הוא אדריכל הנוף אמיר לוטן, וזאת על "עבודה זרה" - פרויקט שלו שנעשה במסגרת הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים (אוצרות: יעל מוריה וסיגל ברניר), בהזמנת עיריית בת ים.
"כל תהליך התכנון נובע מרצון להעביר את המבקר ממצב של 'יום יום' למצב של 'לימודי השואה, כאשר כל הזמן נשאלת השאלה אם אפשר לצאת מאוטובוס ולהתחיל ללמוד על שואה", כך כתבו האדריכלים מינץ וגוגנהיים על תהליך התכנון, במצגת שהכינו על הפרויקט. המבקר עובר דרך קניון החצוב בהר, המכונה "דרך המשפחה". בהמשך יעבור בין מצבים שונים של אור, אפלוליות וחשכה, כשמשני צדדיו קירות אבן - מצב המכונה "גרוטו". בסופה של הדרך יגיע לנוף - "בלוודרה". כך מתארים האדריכלים את הקונספט.
את האגף החדש תיכננו כהמשך לחלק הראשון של בית הספר, שנחנך בשנת 2000. הפרויקט תוכנן כמערך סטרוקטורלי פתוח, היכול לגדול ולהתפתח (תפיסה שבאה לידי ביטוי גם במוזיאון ישראל). התוספת משלימה את המערך הפרוגרמתי, החוויתי והנופי במתחם הממוקם בקרבת "יד ליד", ופונה, כמו פריזמת הבטון המשולשת שתיכנן ספדיה, להרי ירושלים.
בנימוקי השופטים על הפרויקט הזוכה נכתב: "הפרס ניתן לבניין בית הספר ללימודי השואה בכללותו, על שני חלקיו: לחלק הישן יותר ולחלקו ההמשכי והחדש. השופטים מוצאים כי שני החלקים של הבניין חיוניים להעברת המסר החוויתי ומהווים שלמות אחת, וכי הפרס ניתן גם עבור שנים של עבודה המייצגים נפח, איכות ורצף מקצועי. הבניין מצטיין ברגישותו לנוף הסובב אותו וברגישותו לפרטים. חזיתותיו פתוחות אל הנוף הרחוק של ירושלים, ומבנה האודיטוריום המהווה את סופו פתוח אל הנוף הקרוב של ההר. כחלק ממטרותיו מפרש הבניין את בניית האבן הירושלמית, תוך שהוא שוזר אותה בשפת האדריכלות הבינלאומית, ועושה זאת היטב."ההתנהלות בבניין, בין חדרי הכיתות לבין עצמן ובינן לבין החללים הציבוריים מזכיר עיר בזעיר אנפין, שלה רחוב וכיכר ציבורית. החוויה הלימודית בכיתות מטופלת היטב: הן בקשר שלה לשאר חלקי המבנה, והן במרפסות הפונות אל הנוף. בחדרי המנהלה גובשה שפה פונקציונאלית ומודרניסטית לעיצוב פנים נינוח וחם".
"הבניין, על אף היותו חלק מקמפוס "יד ושם" אינו בניין מעיק, בעל מסר קודרני, אלא להיפך. הוא מבקש לצאת אל המרחב הקרוב והרחוק, באמצעות הפתיחות לנוף ובאמצעות השפה עיצובית והפונקציונאלית שהוא מפתח, כדי להוות בסיס פיזי ראוי ללמידה להתעמקות".
בשיחה הערב (ה'), מפרטת ד"ר שדר את נימוקי השופטים: "אמנם גוגנהיים הציע את מועמדותו לפרס על החלק החדש של הבניין, אך אנו הענקנו את הפרס על המכלול השלם. בית הספר לא צועק 'אני בית הספר ללימודי שואה'. הוא בית ספר שלא מעיק, חלק מהקמפוס ומירושלים".
על הפרס לד"ר חתוקה אמרה: "הפרס הוענק כדאי לעודד עשייה שתורמת רבות לחיזוק השיח האדריכלי, באמצעות מחקר שקושר בין סוגיות חברתיות, אדריכליות ואורבניות". ועל זכייתו של אדריכל הנוף אמיר לוטן בציון לשבח אמרה: "לוטן הפך אתר בבת ים, שאותו ניתן לכנות 'חירבה', בלב אזור מוסכים - למקום, תוך שימוש באמצעים דלי תקציב. הענקת הפרס ללוטן רוצה לסמן ערכים חשובים, בכך שהיא מקדמת את נושא שחזור ומחזור מבנים נטושים".
לדברי לוטן, הקונספט לעבודה שלו "נולד ממחשבה על פעולת הבנייה כמייצרת תוצרי לוואי בלתי מתוכננים". במשך השנים, השכונות בדרום בת ים התפשטו והתחילו לגעת באזור המוסכים, כך שהמרחב הפך מתעשייתי למתחם צריכה המכיל גם חנויות אופנה וכלי בית. האתר שנבחר לעבודה המרחבית של לוטן היה מבנה נטוש ששטחו 300 מ"ר, המוקף גדר תיל וקיר בטון, וששימש במשך שנים כאתר פסולת. האתר החדש משתרע על פני 2000 מ"ר והוא מצליח להפוך למקום מפגש בעבור תושבי השכונות הקרובות. הקירות החיצוניים נותרו כפי שהם, גג האסבסט הוסר ופנים המבנה נצבע בצהוב. רצפת האתר תוכננה כמעין "שטיח" אספלט, שמזכיר גבעות מחוררות. בפתחים שנגרעו מתוך החומר נשתלו צמחים פולשניים, המאפיינים את שולי הדרכים והכבישים. עלות ההקמה הסתכמה ב-300 אלף שקלים.
עיריית בת ים עושה במרחב שימוש לפעילות חברתית. הוא משמש כגן, נקודת רענון בקיץ ו"זולה" לתלמידים, כשבכניסה "מחצלות" מבטון ממוחזר. בנוסף מתקיימות בו הופעות קטנות שהעירייה מפעילה בשיתוף מינהלת אזור העסקים.
הפרס מחולק מטעם משרד החינוך ומשפחת רכטר, לזכרו של האדריכל זאב רכטר, מדי שנתיים. בשונה מתחרויות רבות, שבהן מתקבלות החלטות השופטים באופן מרושל, כשלעיתים כלל לא ביקרו במבנה או באתר, מתגאה ד"ר שדר בתהליך שונה: "את ההחלטה הסופית קיבלנו לאחר סיור בליווי האדריכלים בשני הפרויקטים שהתלבטנו ביניהם. זו לא החלטה שנעשתה באמצעות תמונות, כנהוג בחלק מן התחרויות, אלא באמצעות כיתות רגליים".
