כשהאדריכל רפי סגל, שהתמודד בתחרות האדריכלים לתכנון משכן חדש לספרייה הלאומית בירושלים, התבשר שהוא האיש שנבחר למשימה, ייתכן שהוא כבר היה מוטרד מלשון ההודעה שהתפרסמה. סגל לא הוגדר כאדריכל הזוכה בתחרות, כמקובל וכמתבקש, אלא כ"אדריכל המועדף". המשמעות העמומה של החלטת השופטים בתחרות התבררה רק בדיעבד, כאשר בשבוע שעבר התברר שסגל מודח מהפרויקט; אך המשמעות הנוספת רק מתחילה להתברר עכשיו, לאט לאט.
שקיפות ציבורית בפרשה הזו – אין. המדינה אמנם מממנת חלק מהפרויקט היוקרתי, שאמור להציב מונומנט גדול נוסף בלב הבירה, אך המארגנים אינם סבורים שהם חייבים להסביר את מהלכיהם לאף אחד. גם לא לאדריכלים שהשתתפו בתחרות ומנסים להבין מה מתרחש מעתה ואילך – איש מהם לא קיבל עד היום שיחת טלפון או מכתב מהמארגנים, שיסביר את פשר מעשיהם ומהלכיהם. שמו של סגל הוכתם, והוא מתקשה להגן עליו לאור ההגבלות שמוטלות עליו בתקנון כפי שיוסבר להלן.
מאז שהודיעו מארגני הפרויקט – "החברה לבניין הספרייה הלאומית בע"מ" וקרן "יד הנדיב" של משפחת רוטשילד – כי סגל יתכנן את הספרייה הלאומית החדשה, הם לא התירו לפרסם שום פרט מהצעתו. למעט הדמיה אחת שמתארת את המבנה ממעוף הציפור, ההצעה לא פורסמה מעולם; סגל לא מורשה לעשות זאת גם כעת, כשהוא צריך להגן על שמו הטוב.
זה לא הכל: איש לא ראה את הפרוטוקול של החלטת השופטים, שינמק את החלטתם מעבר לניסוח הלאקוני שהופץ לפני שלושה חודשים. כך, בין השאר, לא ידוע מי זכה בפרס השני והשלישי בתחרות – נתון שאף אדריכל שהעפיל לגמר התחרות לא קיבל לידיו – ולכן, לא ברור מי יוכל לראות את עצמו כעת כזוכה בתחרות, לאור פסילתו של סגל. לפי התקנון, השופטים מתחייבים למסור את החלטתם המלאה וההתייחסות לכלל המתמודדים בסיום שלב ב׳, בתום התחרות. מאחר שהם לא עשו זאת, המסקנה פשוטה: התחרות לא הסתיימה. סגל חשב שהוא זכה, והייתה לו סיבה לחשוב כך, אבל רשמית – זה מעולם לא קרה.
שלוש טענות שסגל צריך להתמודד איתן
מהרגע שפורסמה דבר "זכייתו" בתחרות, כאשר הפתיע האדריכל הישראלי-אמריקאי וגבר על משרדים בינלאומיים וישראליים חשובים, לא ידע הפרויקט רגע אחד של שקט. בהדרגה, הצטברו שלוש טענות נגד סגל: התנכלות פוליטית מצד חבר מועצת העיר ירושלים, יאיר גבאי, שטען כי סגל הוא "אנטי-ציוני" ולכן אסור לו לתכנן את הפרויקט; טענת קולגות כי העתיק את ההצעה ממבנה שהוקם בסין; והטענה שבגללה נפסל באופן רשמי: בעיית זכויות יוצרים מול בינג וואנג, שהשתתפה בהכנת ההצעה לתחרות יחד איתו ומתקוממת נגדו כעת, בדרישה להפרשת שכר טרחה דשן.
סגל, שהתחמק בשבועות האחרונים ממתן תגובה לשאלות כתבי Xnet, ניאות השבוע לחרוג ממנהגו. את הטענות נגדו הוא הודף בתוקף: "אלה טיעונים שאינם מבוססים, וצריך לשאול את האנשים שמקבלים את ההחלטות. לא ברור לי על אילו אוזניים נפלו האמירות נגדי". על ההתנכלות הפוליטית נגדו הוא אומר: "אם אני אנטי-ציוני, למה שארצה להשתתף בתחרות בבירת ישראל?"
''הוא לא העתיק ממני''
מה לגבי טענת ההעתקה? פירגון הדדי בענף האדריכלות הישראלי הוא עניין נדיר, והפרשה הזו מדגימה היטב את התרבות הזו. על אף שאדריכלים לא מעטים בארץ נוהגים להעתיק פרויקטים ממגזינים בינלאומיים (או "לקבל מהם השראה"), סגל סופג בשבועות האחרונים דליים של זלזול ברשתות החברתיות. ההאשמה: הוא העתיק את ההצעה שלו – או ליתר דיוק, את מה שרואים ממנה בהדמיה היחידה שפורסמה – מפרויקט שתיכנן חברו לסגל ההוראה באוניברסיטת הרווארד האמריקאית, אריק האולר.
מדובר במתחם בתי המשפט בעיר הסינית צ'נגדו, שזכה לכינוי Skycourt, ושתוכנן במשרד הסיני-אמריקאי Howeler + Yoon. הדמיון אינו מופרך: שתי התמונות – של המבנה הסיני ושל הצעתו של סגל – מתגלגלות באחרונה בפייסבוק ורבים מהגולשים רואים בהן לא רק דמיון רב, אלא העתקה של ממש. מכיוון שהפרויקט הסיני פורסם באתר האינטרנט של הרווארד, שם מלמדים האולר ורפי סגל, יש מי שכבר רואה בכך הוכחה ניצחת לכך שסגל ראה, הושפע והעתיק.
האמנם הוכחה? Xnet פנה לשני הצדדים – רפי סגל ומתכנני skycourt - כדי לשמוע את ההסבר שלהם. סגל מיהר לשלוח שרטוטי חתך ותוכנית מדויקים של שני הפרויקטים, בקנה מידה זהה (1:1000) והוא טוען כי ניכר שוני באופן הצבת הצורות בשטח, בחומריות ובעיקר בפרופורציות: הפרויקט של יון והאולר משתרע על פני 6,000 מ"ר בלבד, לעומת 28,000 מ"ר – שטחה של הספרייה העתידית. "הרעיון היה ליצור בניין עם נוכחות שמתחבר עם השטח ולא מאפיל, תוך דיאלוג עם מוזיאון ישראל. החצרות והבינוי סביבם נובע מההתבוננות על מסורת הבנייה בירושלים, כשהאור שחודר דרכם אינו מרכיב דומיננטי", מסביר סגל.
האדריכל אריק האולר עצמו יוצא להגן על שמו של ידידו. "אני מכיר את רפי סגל והוא חברי, ושנינו מלמדים יחדיו בהרווארד", הוא כתב ל-Xnet. "מעולם לא שוחחנו על פרויקט ה-skycourt. עוד הוא מוסיף, "זו פעם ראשונה שאני צופה בהצעתו של סגל לספרייה הלאומית (תמונה של הפרויקט נשלחה להאולר, נ"ר), ואני חושב שהפרויקטים שונים".
מצד שני, אי-אפשר להכחיש את הדמיון בין הפרויקטים, גם כאשר רואים את התוכנית המלאה של סגל (אנו מנועים מלפרסם אותה, משום שרפי סגל אינו רשאי למסור אותה לפרסום). שני האדריכלים מדברים על גורמי השראה שונים, אך דומים באיזשהו אופן: החצרות בפרויקט של סגל, שתוכנן בהשראת חצרות העיר הציורית אורבייטו והגגות האופייניים לה, גדולות פי כמה מאשר במתחם בתי המשפט בצ'נגדו – שתוכנן בהשראתה של חצר סינית מסורתית.
את הבלתי משוכנעים, עדיין קשה לשכנע. אדריכל ישראלי בכיר אמר היום, כי "כל אדם בר דעת שמסתכל על שתי התמונות נדהם. הצורניות נראית סימבולית - נעשתה כאן העתקה של צורות. מהירות שליחת החומרים למערכת xnet (והתאמת השרטוטים בקנה מידה מדויק, פעולה שלוקחת זמן מה, נ"ר) מעידה שסגל כנראה נדרש כבר להכין את החומרים שנשלחו". לדעתו של אותו אדריכל, נימוק הפסילה הרשמי הוא תמוה: "אני לא מאמין שסגל ובינגואנג לא יכלו להסתדר. קרן רוטשילד עשתה 'המתת חסד' לסגל. הם לא רצו לומר בגלוי שהוא העתיק. הם לא יכלו להרשות לעצמם מצב שכזה. סגל גרם נזק לאדריכלים בישראל, כי מי יסכים לכונן תחרויות כשנעשית העתקה?"
לא חתמו חוזה עם סגל
המארגנים מסרבים להגיב ומתעטפים בשתיקה מכעיסה, שהרי מדובר בפרויקט לאומי. הדבר מזכיר את תחרות האדריכלים לתכנון הקמפוס החדש של "בצלאל" בירושלים, שבה נפסלו האדריכלים הזוכים ללא הסבר מניח את הדעת, ובתחרות חדשה שהוכרזה בחשאי נבחר משרד האדריכלים היפני SANAA מבלי להגיש הצעה – כשהתוכנית לא נחשפה עד היום, וב"בצלאל" מסרבים למסור כל פרט חדש על הקמפוס (בצלאל, כזכור, הוא מוסד ציבורי שנהנה מכספי משלמי המסים).
"החברה לבניין הספרייה הלאומית הודיעה לאדריכל רפי סגל, כי החליטה להפסיק את המשא ומתן עמו וכי משכן הספרייה הלאומית לא יתוכנן על ידו", נמסר היום. "במכתב לסגל מציינת החברה כי למרות הזמן הארוך שחלף מאז בחירתו כאדריכל מועדף ולמרות שניתנו לו מספר ארכות, מעל ומעבר לזמן המקורי שהוקצב בתקנון התחרות, לא הצליח ד"ר סגל ליצור את התנאים שיאפשרו התקשרות עמו על פי העקרונות שפורטו בתקנון".
התחרות לא הסתיימה, כך מתברר, והאדריכלים שזכו במקום השני (הם אינם יודעים זאת, כי המארגנים מסרבים למסור את הפרט הזה) עדיין לא יכולים להניח שהפרויקט בכיסם. "ועדה תגבש הצעה להמשך תהליך בחירת האדריכל", נמסר. "הוועדה תתייעץ עם חברי ועדת השיפוט של התחרות ועם גורמים מקצועיים וציבוריים, ותביא את הצעתה לדיון ולאישור דירקטוריון החברה לבניין ודירקטוריון הספרייה הלאומית, תוך 30 יום."
סגל מאשר, בתשובה לשאלה: "התחלתי לעבוד ללא חוזה".
מה בדעתך לעשות כעת?
"אני שוקל את המשך צעדיי, אני חושב שההחלטה לא צודקת".
לשאלות Xnet על האדריכלים שזכו במקומות השני והשלישי; מדוע לא פורסם פרוטוקול רשמי; מדוע לא פורסמו שאר ההצעות וההצעה הזוכה במלואה; כיצד ייערך תהליך השיפוט המחודש; מהו סוג הנזק שנגרם למארגני התחרות - לא ניתן מענה. כך גם לגבי השאלה אם טענת ההעתקה הגיעה לידיעת המארגנים והשפיעה על החלטתם.
לסיכום: תחרות לתכנון פרויקט בתקציב של כ-290 מיליון שקלים (250 מיליון על הבנייה והיתר על ציוד וריהוט) מכספי ציבור מתנהלת תחת מעטה חשאיות, תוך זלזול בציבור הרחב ובאדריכלים. הסודיות הזו התבטאה גם בדרישה מהמשתתפים בתחרות לחתום על חוזה סודיות דרקוני: "כמו כן מתחייבים נבחרי שלב ב‘ להימנע מלפרסם את דבר הזמנתם להופיע בפני ועדת השיפוט, ככל שיוזמנו, וכן להימנע מלפרסם בכל מועד שהוא ולרבות לאחר סיום התחרות, בין אם זכו ובין אם לאו, את דבר ותוכן המפגש שהיה בינם לבין ועדת השיפוט, ככל שנפגשו עמה כאמור לעיל".
"הספרייה הלאומית" סירבה להגיב.
