קשה לחשוב כיום על איראן שלא בהקשר של צנטריפוגות, רמות העשרה ואחמדניג'אד, אך לאחרונה אפשר היה להתרשם מפנים אחרות של הרפובליקה האיסלאמית. בתקופה שבה הכלכלה האיראנית נמצאת במצוקה גוברת מול הסנקציות הבינלאומיות, יזם המכון למחקר פיתוח אדריכלי (Physical Development Research Center), בתמיכת הבורסה לניירות ערך של טהראן, תחרות אדריכלים לתכנון מבנה חדש לבורסה.
29 משרדים ממדינות שונות הוזמנו להגיש הצעות לפרויקט, ומהם סוננו שמונה בשלב "ברירת המזמין". כל משרד זר נדרש לחבור למשרד מקומי ולגבש הצעה שתביע עמדה על הטיפולוגיה המתאימה למסחר בשוק ההון בהווה ובעתיד, מתוך מבט היסטורי על התפתחות המסחר במזרח התיכון ובמדינות המתועשות. המבנה נדרש להתייחס לתרבות המקומית, לנוף ההררי, לאקלים הקיצוני ולתכנון בר-קיימא ועמיד בפני רעידות אדמה. לאדריכלים הוגדר כי המתחם יכיל את אולם המסחר ואת שאר השירותים הנדרשים לפעילות הבורסה, ובנוסף שמונה קומות של משרדים, אולמות מבקרים, בית תה ועוד. בזמן שבתל אביב נשלמת הקמתו של בניין הבורסה החדש בסמוך למגדל שלום, מעניין לראות הצעות מגוונות שמאתגרות את המודל של מבני משרדים ומוסדות ציבור כלכליים, או מציעות להקים מבנים אייקוניים מנקרי עיניים שקורצים למערב ולמדינות המפרץ, ובעיקר לכלכלה שלהן. הנה ההצעות הבולטות - וזו שזכתה:
Hans Hollein&Partners
בשיתוף המשרד המקומי PadiavParth, Architectural Group
דומה שההצעה של האדריכל הווינאי, זוכה פרס הפריצקר – החשוב ביותר באדריכלות העולמית - אינה חדשנית מאוד מבחינת הקומפוזיציה של הנפחים. קומות מסד רחבות יתיישרו עם קו הבניין של הרחוב, ומעליהן יצמח המגדל - רעיון שבוצע לא אחת גם בישראל, כמו בבניין השופרסל בתכנונו של נחום זולוטוב ברחוב
בן יהודה בתל אביב. השימוש בעיקרון זה נועד להשתלב בגריד הנוקשה של רחובות צפון טהראן ובקנה המידה של הבניינים מחד, ולשחרר את המסה העליונה של הבניין המנותקת ממנו מאידך, כדי להשאיר חופש יצירתי ואפשרות ליצירת סמל עירוני בולט.
בקומות המסד מוקמו כל הפונקציות הציבוריות - אולם המסחר, אודיטוריום ומרכז מבקרים - ועל הגג היה אמור להישתל גן שממנו ייהנו עובדי המגדל. הקובייה העליונה, שנועדה להכיל את קומות המשרדים סביב גרעין התנועה המרכזי, אינה שונה מהבניינים הסובבים אותה והיא נראית כמגדל משרדים סטנדרטי עם קירות מסך, אך מה שמייחד אותה היא מעטפת צבעונית כפולה, שילוב של קיר מסך וחזית לבנים קרמיות, מעין משרבייה המסננת את האור החודר פנימה. הנחת האלמנטים הקרמיים יוצרת דפוס שמזכיר את המסורת האיראנית – הדוגמה הצבעונית נלקחה מהכיפה הענקית של מסגד האימאם באיספהאן, יצירת מופת של האדריכלות האיסלאמית הפרסית מהמאה ה-17, והמראה שלה משתנה בהתאם לקרינת השמש במהלך היום ולתנאי מזג האוויר.
בהיקף של הקובייה הושארו כמה קומות חשופות, המקושטות באלמנטים פיסוליים פוסט-מודרניסטיים. לפי האדריכל, גם האלמנטים האלה שאובים ממקורות מסורתיים. בקומות הללו הוא ביקש למקם מרפסות וחדרי ישיבות שישקיפו לנוף ההררי הדרמטי שמחוץ לעיר. התוצאה הסופית, כנראה גם לדעת צוות השיפוט, נראית מיושנת משהו, הכלאה של כמה סגנונות אדריכליים שהיו פופולריים לפני חצי מאה.
ASAA - Atelier Seraji Architectes&Associés
בשיתוף Mehdi Bakhshizadeh ו-TadbirOmran lranian
למקום השלישי בתחרות הגיעה הצעתה של האדריכלית נסרין סראז'י, ילידת טהראן שהקימה את סטודיו ASAA בפריז. היא התבססה על השראה פילוסופית יותר ולדבריה, בתרבות הפרסית, כמו בגישות פילוסופיות שונות מהמזרח, המורכבות נוצרת באופן מעגלי ולא קווי, תוך חזרתיות איטית על אותם מרכיבים, השהיה של הרגע והתבוננות כדי להגיע למטרה. המערכת שהיא תיכננה מושתתת על מסלול מעגלי, העובר סביב הבניין דרך רצף של טראסות שמגדירות את החללים המשותפים והציבוריים. קומות המשרדים מסודרות סביב פטיו מרכזי, שממוקם מעל האולמות המרכזיים של הבורסה – חדר המסחר והאודיטוריום - כך שבכל הקומות נשמר העיקרון של הגרעין המרכזי והמסדרונות הסובבים אותו.
בסדרה של איורי קומיקס חביבים שנלוו להצעתה של סראז'י, הודגמו היתרונות של סידור החללים במבנה: אזורי מפגש וקשרים בין הקומות והשימושים, מרפסות תצפית אל הנוף, וכניסה של אור יום מהפטיו ומהתקרות. הבניין אינו מתיימר להיות נוצץ; להיפך, הכוונה הייתה להקים מבנה פשוט, צנוע וחכם. האחידות הסגנונית מבוססת על גריד של מעוינים, שבא לידי ביטוי בחשיפת הקונסטרוקציה האלכסונית, בפיתוח השטח של שטחי החוץ ובמעטפת ההצללה של הבניין. זאת האחרונה עושה שימוש באותם אלמנטים בכל החזיתות, אך הצפיפות נקבעת על פי שיעור ההצללה הרצוי, מה שמעניק לחזיתות מרקם עשיר שמזכיר עיטורים מוסלמיים או הפשטה של טקסט בפרסית – חיבור אינטליגנטי בין מזרח למערב.
עדכון: האדריכלית סראז'י תגיע להרצאה ב"בצלאל" ב-12 בנובמבר.
LAVA - Laboratory for Visionary Architecture
בשיתוף MOM, Iran Arch
ההצעה של "המעבדה" היא הנועזת ביותר בתחרות, ואולי יותר מדי נועזת בעבור מדינה כמו איראן. המשרד הצעיר שהוקם ב-2007 בשטוטגרט, והתרחב בינתיים לסידני ולשנגחאי, חרט על דגלו לשלב עקרונות הקיימים בטבע בתכנון המבנים, ולהמציא שפה אדריכלית שגובלת בפנטזיה. יישום רעיונות שנלמדו מבעלי חיים או צמחים, כמו חוזק מבני מול משקל נמוך, ניצול יעיל של אנרגיה וחומרים, והסתגלות לסביבה, יחד עם טכנולוגיות בנייה מתקדמות, מאפשרים להם לתכנן מבנים חכמים, חסכוניים בחומרי בנייה וידידותיים יותר לסביבה.
אך בתחרות הנוכחית, המסר היה הפוך: עיצוב נוצץ שניסה למתג את הבורסה כאייקון החדש של הבירה האיראנית. מקורות ההשראה של התכנון כללו בין היתר בתי מערות פרימיטיביים, תפרחת של חמנייה ונקיקי נחלים שנחרצו ברוח ובמים, כפי שניתן לראות בסרטון הבא:
מבנה הבורסה נתפס כעוגן עירוני שעתיד להוות מנוף לפיתוח האזור כולו, ועל כן האדריכלים שילבו גיאומטריות דמיוניות עם אלמנטים מסורתיים של התרבות הפרסית. בגוף המבנה היו אמורים להיחפר חללים כדוריים ואליפטיים שנועדו להכניס אור טבעי לחללים הפנימיים, ולאפשר מבטים נרחבים אל הנוף וקשר לסביבה. המעטפת שואבת השראה מעבודות הפסיפס ומשחקי האור והצבע במסגדים המקומיים, והרעיון היה להקרין על המעטפת (שהתחשבה בשינויי האקלים החדים בטהראן) שידורים אלקטרוניים בזמן אמת.
בניגוד למתחרים האחרים, שם חללי הפנים נשארו סטנדרטיים לחלוטין, אצל LAVA החזון ניסה להגדיר טיפולוגיה חדשה למאה ה-21, המשלבת פעילות וירטואלית ואנושית. באולם המסחר, שנראה יותר כמו סיפון האנטרפרייז, משולבים אלמנטיים אדריכליים מסורתיים מההיסטוריה הפרסית באמצעים עתידניים. כך, למשל, הפכו המוקרנס – עיטורי הנטיפים משערי המסגדים - לעמדות עבודה ומחשוב, והכיפות המצוירות הענקיות הפכו לחיזיון מידע אינטראקטיבי.
בין אם אוהבים את העיצוב ובין אם לא, קשה להישאר אדישים אל מול ההצעה עתירת המעוף של LAVA. נדמה שהשילוב בין עבר, הווה ועתיד מצליח כאן לגרות את החושים ולהציג אובייקט יוצא דופן בכל קנה מידה, בעל זהות ייחודית, שניסה להיות גם גמיש ובר-קיימא.
הזוכה: אלחנדרו אראוונה
בשיתוף סטודיו VAV
במקום הראשון זכה האדריכל הצ'יליאני אלחנדרו אראוונה,
מנהל בכירבמשרד ELEMENTAL, שעבודה שלו מוצגת בימים אלה בביאנלה לאדריכלות בוונציה.
במבט ראשון אפשר להתאכזב מהפרויקט הזוכה, שאינו מביא לטהראן סגנון בנייה חדשני. במקום זאת הוא חוזר בזמן אל אדריכלות מונומנטלית קדומה, ויוצר למבנה חזות מונוליטית אחידה העוטפת את 10 קומות המשרדים ומשווה לו מראה של מצודה או שער של עיר מוקפת חומה. על פניו, זהו שילוב צפוי בין מבנה משרדים מודרני טיפוסי לבין אלמנטים אסלאמיים נדושים כמו קשתות ומשרבייה.
אף שההצעה נוצצת פחות ממתחריה, ובעלת מראה מגושם שמזכיר במשהו את בית המשפט של בפאלו, במדינת ניו יורק, התבוננות נוספת בתוכניות מגלה תכנון מתוחכם שעשוי להצליח – יותר מההצעות האחרות - לייצר קשר של ממש בין אולמות המסחר והמבקרים לקומות המשרדים שמעליהן. בהנחיות של התחרות נכתב, כי הבניין צריך להיות ערוך לרעידות אדמה (טהראן נמצאת באזור מועד לרעשי אדמה), ולכן השאיפה של המתכננים היתה לתכנן מבנה בעל מפתח קטן ככל הניתן, כך שיהיה יציב יותר, ועם זאת לשמור על שטח פנים גדול במגבלות המגרש הנתון.
ארגון קומות המשרדים במסדרונות צרים סביב פירים של חללים פתוחים, כך שיתאפשר קשר עין עם החוץ וכניסה נעימה של אור ואוויר לכל חלקי הבניין, מעניקה למבנה את הצורה המפותלת שלו. המבנה מוקף למעשה בקיר לבנים המשולב בקשתות לחיצה, שתומך את המבנה לכל אורכו. הצורה הכללית של המבנה – בסיס רחב שמוצר בהדרגה ככל שעולים למעלה - מזכירה מונומנטים נוביים ממצרים העתיקה, ונועדה לתרום אף היא ליציבות הכללית.
מיקום המרחבים הציבוריים בקומות התחתונות, בבסיס הבניין, חוזר כמו אצל שאר המתחרים, אך הכניסה אליהן היא מפנים הבניין ולא מהרחוב, דרך הפירים שמתכנסים בין כותלי הבניין. אולמות המסחר, האודיטוריום והתצוגה אינם פתוחים לרחוב כלל, מתוך שיקולי אבטחה, והאור מגיע אליהם רק דרך משפכי אור מהתקרה. שתי המטרות האלה עולות בקנה אחד עם תחושת הביצור והחוסן שהמבנה משדר.
ארוואנה פיתח מערכת פתוחת-קצה ורבת אפשרויות, שמבוססת על גריד של משושים וחללים ריקים. מצד אחד היא המשכית ומאפשרת שימוש בגרעיני תנועה משותפים, ומצד שני מספקת ריבוי חזיתות ומבטים אל הסביבה. זהו מבנה אחד שמתפתל סביב החצרות הפנימיות, ומפנה פנימה אליהן חזית של קיר מסך מזכוכית, ומעטפת מחוררת מבלוקים חלולים כלפי חוץ. הבלוקים מסודרים בכיוון צפון-דרום כך שישמשו כמערכת הצללה: משרבייה תעשייתית, המסננת את הקרינה הישירה, אך עדיין לא אוטמת את הבניין לגמרי. בשעות הלילה מסך הבלוקים יכול לשמש ככלי תקשורת עם הסביבה – כל בלוק במעטפת יכיל נורה ויתפקד כפיקסל בלוח אלקטרוני מתפתל המקרין את שערי המניות.
המבנה הזוכה מעניק לבורסה לניירות ערך חשיבות כמבנה המייצג את המצב הכלכלי של המדינה, והוא מציע פרשנות מעניינת לקשר שבין תרבות הסחר הקדומה כפי שהתקיימה בשערי העיר, לבין עולם המסחר הדיגיטלי של ימינו, שאמנם סוחר במטבע וירטואלי, אך עדיין מתבסס על מפגשים אנושיים ועל אמנות ההתמקחות. מעניין יהיה לגלות אם הפרויקט אכן יוקם, שכן התחרות שנערכה ביוזמת מכון המחקר הינה בגדר המלצה בלבד. זכות ההחלטה הסופית עדיין שמורה ללקוח - המדינה. בכל זאת, איראן.
