1. דיוויד צ'יפרפילד יאצור את הביאנלה של ונציה
דיוויד צ'יפרפילד
יהיה האוצר הבא של הביאנלה של ונציה לארכיטקטורה, שתתקיים בספטמבר 2012. צ'יפרפילד הוא הארכיטקט הבריטי הראשון שזוכה לכבוד הזה בתולדות הביאנלה, שהתקיימה לראשונה ב-1980 ונערכת אחת לשנתיים (ומכאן שמה). את הביאנלה האחרונה (2010) אצרה הארכיטקטית היפנית קזויו סג'ימה, והיא נחשבה למוצלחת במיוחד. "אנחנו מתכוונים לעודד את המשתתפים ליצור קשרים עם יוצרים אחרים ועם עבודות אחרות", הכריז צ'יפרפילד על כוונותיו האוצרותיות. "אנו מעוניינים ליצור שיח, דיאלוגים ושיתופי פעולה בין פרויקטים. בדרך הזו אנחנו מקווים להציג את הקיום של תרבות ארכיטקטונית עשירה, תרבות של מחקר ועשייה, שמאגדת קשרים רבים בתוך עצמה וגם משיקה לתחומים אחרים".
לצ'יפרפילד ניסיון עשיר באוצרות של תערוכות ארכיטקטורה: בשנות השמונים הוא הקים יחד עם שני שותפים גלריה לארכיטקטורה בלונדון, שנקראת H9 ,על שם העיפרון השכיח בקרב אדריכלים. במשך השנים "חשפה" הגלריה לא מעט ארכיטקטים, שהיו קטנים והיום הם גדולים, כמו מריו בוטה ורפאל מונאו. לא רק באוצרות יש לו ניסיון, אלא גם בפרקטיקה: בשלושת המשרדים של צ'יפרפילד (לונדון, ברלין ומילאנו) עובדים כ-250 אדריכלים. הארכיטקטורה שלו מאופיינת בקווים ישרים, בחומרים ישירים ובלתי מתחכמים ובחזיתות פשוטות בדרך כלל. לעתים הוא מכונה "מודרניסטי בלתי מתפשר". אחד המבנים המפורסמים שתיכנן הוא דווקא חידוש למבנה קיים - Neues Museum בברלין, שזכה בפרס יוקרתי של האיחוד האירופי.
פאולו באראטה, נשיא הביאנלה בוונציה, הסביר את הבחירה כך: "אחרי סדרה של תערוכות שהציגו גישות מגוונות של ארכיטקטורה בעידן הנוכחי, היה נראה לנו נכון לבחור בארכיטקט שמציג עניין גדול בארכיטקטורה כענף בפני עצמו. צ'יפרפילד מעלה שאלות על היסודות שמרכיבים את הארכיטקטורה, האובייקטים שהיא משיגה, המגבלות שמשפיעות עליה והכלים שהיא משתמשת בהם כדי ליצור מקומות, חללים ובניינים".
2. ערימת צלחות כמרכז קולינרי בחבל הבאסקים
רוברט טריין
הוא אמן אמריקאי שיוצר פסלים ממוצרים שנמצאים במטבח – כסא, שולחן אוכל, צלחות או סכו"ם - בקנה מידה גדול. בעזרת חזרתיות והדבקה של העצמים המוגדלים זה לזה, האופי השגרתי שלהם מקבל תפנית אמנותית שמדגישה את הנוכחות האיקונוגראפית שלהם. כזה הוא גם המבנה שמאכלס את המרכז הקולינרי החדש של חבל הבאסקים בספרד: החזית שלו נדמית כערימת צלחות ענקיות (שמזכירה גבבת צלחות בכיור שממתינות לשטיפה), שהונחו זו על גבי זו כדי ליצור בניין בן חמש קומות (או צלחות).
מי שעומד מאחורי המבנה, שפתח את שעריו השבוע בעיר סאן סבסטיאן, הוא משרד האדריכלים הספרדי הצעיר VAUMM. הקרקע שעליה נבנה המרכז היא גבעה תלולה, מה שהכתיב את צורת המבנה לפחות מצד אחד שלו. החזית, אשר למרגלות הגבעה, היא אותו בניין בן חמש קומות-צלחות; ואילו הצד השני של החזית הוא מבנה בצורת ח', שבמרכזו מצויה הגבעה.
>> אהבתם? תראו איזה ארכיטקטורה הולכת עכשיו בישראל
פנים המבנה מחולק לשלושה חלקים – אחד ללימודים עיוניים, השני ללימודים מעשיים והשלישי למחקר. כל החלקים פונים אל מרכז הבניין, שם מצויים חדרי ההלבשה, המקררים, חדרי ההכנות והמחסנים. מלבד התרומה הקישוטית, הצלחות הלבנות של החזית מעניקות פונקציה נוספת: הן סוככות זו על זו ויוצרות מרפסת מוגנת בכל קומה. במרפסות הללו יגדלו הסטודנטים, החל מהשבוע, תבלינים וצמחים מקומיים.
3. אנדרטה לזכר קורבנות ציד המכשפות בנורווגיה
המחזה של ארתור מילר "ציד המכשפות" מוצג על במות ברחבי העולם זה 60 שנה, מבלי שסר חינו. עתה הגיעה תורה של הארכיטקטורה לציין את אותו פרק אפל בהיסטוריה האנושית. על האי וארדו שבנורווגיה הוצבה לאחרונה אנדרטה לזכרן של הנשים הנורווגיות שהואשמו כמכשפות והועלו על המוקד במאה ה-17. ניכר שאין מתאים מפטר צומטור לתכנן אנדרטה שכזו. הארכיטקט השוויצי זוכה פרס הפריצקר קנה לו שם של אדם חמור סבר, שעוסק בארכיטקטורה נוקשה. די להביט בביתן השחור והרציני שתכנן לגלריית סרפנטיין בלונדון,
בקיץ האחרון, כדי להבין במה מדובר.
במקרה של האנדרטה לזכר ציד המכשפות, צומטור איחד כוחות עם לואיז בורוז'אה, האמנית הצרפתית-אמריקאית המוערכת, שהלכה לעולמה אשתקד בגיל 99. בורוז'אה תיכננה רק מיצב אחד בתוך הפרויקט, הנושא את הכותרת "הארורים, אחוזי הדיבוק והאהובים", אולם נדמה שהדומיננטיות של עבודתה זהה למכלול הארכיטקטוני של צומטור. בורוז'אה יצרה מעגל מראות שמקיף חרוט בטון חלול, ובתוך החרוט ניצב כיסא שמושבו בוער באש תמידית. המראות משקפות את הלהבות המרצדות וגם את הכסא המתכתי, ויוצרות משחק מרתק של צלליות.
לצד המיצב תיכנן צומטור מבנה מלבני מוארך, שאליו נכנסים דרך גשר עץ קטן, מה שמעניק אווירה ימי ביניימית. בפנים מאירות 91 נורות על 91 לוחות זיכרון, שמספרים את סיפורן של 91 הנשים שהוצאו להורג במשפטי המכשפות באזור הזה. שני המבנים נמצאים על חוף האי וארדו, מרחק מטרים ספורים מהים. מזג האוויר החורפי והנוף ההררי הנראה מן החוף משמשים גם הם כאלמנטים ארכיטקטוניים באנדרטה.
4. נבחרת חלומות תעצב את הטרקלין בבניין האו"ם
משרד הארכיטקטים ההולנדי OMA, שבראשו עומד רם קולהאס, נבחר לחדש את הטרקלין (לאונג') של האו"ם בניו יורק. קולהאס, שנוהג לשתף פעולה עם אחרים, עובד על הפרויקט עם המעצבת הלה יונגריוס, המעצבת הגרפית אירמה בום והאמן גבריאל לסטר. נבחרת המעצבים הזו מתכננת מחדש את הטרקלין שבו נפגשים הדיפלומטים באופן לא פורמלי, ולכן הוא מקום מפגש מרכזי ביותר. חידוש הטרקלין הוא מתנה של ממשלת הולנד, והצוות המתכנן נבחר על ידי משרד החוץ שלה לאחר תחרות סגורה שכללה חמישה משרדים מקומיים.
חדר ההסבה נמצא בבניין האסיפה הכללית של האו"ם, שנחנך ב-1950 ותוכנן על ידי כמה ארכיטקטים, בראשם וואלאס ק. האריסון האמריקאי. הטרקלין עצמו נפתח לדיפלומטים כעבור שנתיים והציע נוף לנהר המזרחי (איסט ריבר), אלא שב-1978 הוסיפו קומת ביניים כדי להגדיל את שטח החלל, ומאז היא מסתירה את הנהר. ההצעה של OMA וצוותו כללה הסרה של אותה קומה והגדלת שטח החלון. כמו כן ייהנו הדיפלומטים מקיר מידע, משולחן קבלה ולא פחות חשוב - בית קפה. הכיסאות הישנים יוחלפו בכיסאות ריטפלד, קלאסיקה הולנדית של המעצב חריט ריטפלד בשנות ה-50. אגב, מספרים שהיום מייצרים את הכיסאות האלה בפורמט גדול ב-10% מגודלם המקורי, משום שקומתו הממוצעת של בן האדם גדלה בהתאמה.
5. הפתרון המתבקש: עץ ירוק בים
מי אמר שארכיטקטורה נועדה רק לאנשים? פרויקט יצירתי מכוון את כל הכוח הארכיטקטוני שלו למען עצים ובעלי חיים. ובעידן שבו ההתחממות הגלובלית מטילה את מוראה, צצים ועולים פתרונות יצירתיים כמו "עץ הים", פרויקט של המשרד ההולנדי Waterstudio,
שבראשו עומד האדריכל הצעיר קון אולתיוס.
הרעיון הוא להוסיף לערים שטח מיוער, מבלי לגרוע מהשטחים יקרי המציאות שלהן. היער ימוקם בתוך מגדל עתיר ממדים שיוצב בתוך הים, מטרים ספורים מקו החוף, או בתוך נהר, אגם או מפרץ מעשה ידי אדם. במגדל יישתלו מגוון עצים, שיחים ופרחים, שימשכו ציפורים, דבורים, עטלפים ושאר בעלי חיים – שאת כולם נדיר לראות בעיר.
הגובה והעומק של עצי הים יכול להשתנות בהתאם למיקום. עץ הים זז קצת עם הרוח, אבל מעוגן לאותו מקום במערכת של כבלים. מתחת לפני הים יספק עץ הים בתי גידול ליצורי מים, ובמקומות מתאימים - פלטפורמה שעליה תקום שונית אלמוגים. מגדל ירוק כזה מסייע לאזור נרחב מאוד, הרבה מעבר לסביבה הקרובה שלו, ומסייע להפחתת זיהום האוויר, לקליטה של פחמן דו-חמצני ולשחרור חמצן טרי. חוץ מזה, מההדמיות נראה שהוא מרשים ביופיו.
פרט לגננים ולבנאים, בני אדם לא יורשו להיכנס אל עץ הים, שמיועד באמת ובתמים לצמחייה ולבעלי חיים (פאונה ופלורה). הוא ייבנה בטכנולוגיה הדומה לזו של אסדת קידוח או של מחסנים ימיים ניידים, שנמצאים בשימוש בתעשיית הנפט. הרעיון הכלכלי הוא שחברות הנפט הגדולות יתרמו עץ ים כזה לעיר שבחופה הם קודחים. הרעיון יצא אל אוויר העולם החודש ועתה מחפש לו המשרד דרכים למימוש. מה הסיכויים שישראל תפתיע ותהיה הראשונה לאמץ עץ ים כזה?
