התקופה שבה מחנה צה"לי היה מורכב מאוסף של צריפי אסבסט ורצפת לינוליאום ירקרקה ומתקלפת, עברה מן העולם. כמה מהמחנות והמבנים שמקים הצבא מאז ראשית העשור הקודם יכולים להתפרסם בכבוד גם בכתבי עת בינלאומיים לאדריכלות. פרויקט כזה, גם אם בקנה מידה קטן, הוא בית הכנסת החדש במחנה רעים הסמוך לגבול עם רצועת עזה, שנחשף כאן לראשונה.
האדריכל יפתח יששכרוב ממשרד סטיו אדריכלים מספר, כי הדגש העיקרי שעמד מאחורי התכנון היה המעבר בין חול לקודש בטקס ההגעה לתפילה, בפרט שמדובר בבסיס צבאי. ואכן, בביקור במקום ניתן להתרשם מההשקעה בעיצוב המבנה - החל מהכיכר שבחזית, אולם המבואה המואר באור טבעי, ולבסוף אולם התפילה האובאלי והחוויה המיוחדת שמייצר מבנה קטן בתוך מחנה גדול. עלות הקמת בית הכנסת היתה 3.7 מיליון שקלים, במימון האגודה למען החייל, כשבריהוט ובארון הקודש הושקעו כחצי מיליון שקלים.
אווירה של קדושה
החזית משתלבת בעיצוב הכולל של מבני הציבור במחנה הצבאי, בהתאם להנחיות שהגדיר מתכנן המחנה, האדריכל צבי מוססקו. גוונים שקטים מאפיינים את החזית החיצונית, משלבים צבעים רכים עם צבעי חול צהבהב, המתייחסים אל הנוף המדברי העוטף את המחנה.
הכיכר שבחזית בית הכנסת חשופה עדיין לשמש, אך עצים צעירים ניטעו במטרה להפוך אותה לחצר מוצלת ונעימה, שתתפקד כחלל ביניים בין מרחב החול של המחנה למרחב הקודש של אולם התפילה. מתוך הכיכר נכנסים לאולם מבואה, המכוון את הבאים לכל חלקי המבנה: עזרת הגברים הגדולה, עזרת הנשים המוגבהת, חדר לימוד, והשירותים. המבואה מוארת באור-יום החודר מבעד לחלון ענק, המעוצב כבליטה בחזית המבנה, ומשמשת כחלל ביניים בין החזית הישרה הפונה אל החוץ לבין הקווים המעוגלים של אולם התפילה.
אולם אליפטי ומפואר זה יכול לאכלס 200 מתפללים, ואין ספק שכל קהילה יהודית תשמח להתגאות בו. הוא גיאומטרי ונקי מקישוטים: האור הטבעי שחודר מבעד לפתחים ממלא את תפקיד הקישוט והעיטור. בעת ביקור במקום בצהרי יום, רק קומץ מתפללים הגיע לתפילת מנחה. בהתחשב במספר החיילים הדתיים המשרתים בצה"ל הדבר מפתיע, אך אפשר שמיעוט המתפללים נבע מחופשות החגים.
בעוד שהחזית צבועה בצהבהב ובתכול, פנים המבנה מחופה כולו בלוחות גבס לבן, כשפריטי הריהוט מעץ אלון מעניקים גוונים חמים לאולם. לדברי יששכרוב, השימוש במספר מצומצם של חומרי גמר מאפשר לאור להיות המרכיב המשמעותי המגדיר את אופיו של המקום וליצור אווירה של קדושה. ארון הקודש הוא הדבר הבולט ביותר באולם התפילה, ותופס את העין ברגע שנכנסים פנימה. הארון, הפונה לכיוון ירושלים, מנותק מהקיר באמצעות הפתחים המחדירים אור טבעי לאולם ויוצרים הילת אור סביבו. "חשוב היה לנו לא להתמקד רק בבניין, אלא לדאוג שהוא ייצר חללים בתוכו, סביבו ובין שאר הבניינים שמקיפים אותו", מציין יששכרוב.
ריצוף אולם התפילה עשוי גרניט פורצלן ו"שביל" של אבן טבעית חוצה את האולם מהכניסה. הבמה שבמרכזו משתלבת בשביל ובנויה אף היא מאותה אבן ומעוצבת כמוקד פיסולי בלב בית הכנסת.
משרד סטיו אדריכלים מתמחה במבני ציבור, בתים פרטיים ועיצוב פנים (המשרד עיצב את כל ריהוט הפנים בבית הכנסת, כולל ספסלי העץ). סטיו אדריכלים כבר תכננו בית כנסת אחד ביישוב צור הדסה, וכיום מתכננים שניים ביישוב החדש באר גנים, למפוני גוש קטיף.
יששכרוב אומר שאמנם לא גדל ממשפחה דתית, אך אביו היה פעיל בבית הכנסת של העדה הקווקזית בשדרות הר ציון בתל אביב. הוא מספר שבית הכנסת של ילדותו לא היה מפואר, ומה שהיה חשוב בו לא היה רק התפילה, אלא כל הדברים שנילוו לה, כמו ההמתנה למניין, טקס ההגעה והעמידה מול הארון והיציאה מהתפילה. "בית כנסת מטבעו הוא מבנה של התכנסות וקהילה, והזיכרון שלי הוא מבנה של קהילה המורכבת מאנשים שמחוברים אחד לשני, ולא רק באים לתפילה והולכים. בבית הכנסת החדש ברעים יש אמנם הוד, אבל הוא עדיין מקום של התכנסות ומקום של אנשים, הוא יותר של בן האדם מאשר של בורא עולם. לפעמים שוכחים את זה".
- שם הפרויקט: בית כנסת ע"ש פאלה ודויד שאפל במחנה רעים
- צוות תכנון: סטיו אדריכלים - יפתח יששכרוב, דניאל אזרד, איתי שמוטר, רם אהרוני, פזית שמוטר, מיכל אפל
- קונסטרוקציה: מהנדסת ורה נוישטיין
