תחקיר: שחר פלד
גשר ברוקלין העתיק הוא מוותיקי הגשרים התלויים בצפון אמריקה. בנייתו הושלמה ב-1883, הבכור מבין שלושת הגשרים המחברים בין מנהטן לברוקלין, מעל האיסט ריבר. מיום פתיחתו הפך הגוף המאסיבי – משקלו עולה על 14 אלף טונות ואורכו 1,825 מטר – לאחד מסמליה המובהקים של העיר ניו יורק. הוא הוכר כנכס היסטורי לאומי ב-1964.
הצורך בגשר נבע מפיצוץ אוכלוסין במנהטן (כן, כבר אז) וניסיון למשוך אנשים לחיות בברוקלין המתפתחת. לאחר הקמתו, הגשר נתפס בעיני רבים כסמל לאופטימיות, תזכורת לזמנים יפים יותר, כשהעיר הייתה תמימה. הוגי דעות הוקסמו מהיכולות הטכנולוגיות שסיגלה לעצמה האנושות, והאמונה המדהימה שלה להצליח לשלוט בהן.
למרות זאת, הליך הבנייה היה רצוף אסונות. המעצב המקורי היה מהגר גרמני, ג'ון אוגוסטוס רובלינג, שרגלו נקטעה בתאונת מעבורת בדרכו לאתר הבנייה. זיהום במהלך הניתוח הוביל למותו. את הפיקוד על הפרויקט תפס בנו, וושינגטון רובלינג, שבעצמו שותק בעקבות מחלת הדקומפרסיה, יחד עם רוב הפועלים שבנו את הגשר. כדי להשאיר את העסקים במשפחה, אשתו – אמלי רובלינג – בילתה את 11 השנים הבאות בפיקוח על הבנייה (מתוך 13 שנות בנייה בסך הכל). כפורצת דרך נשית, היא גם הייתה הראשונה שחצתה אי פעם את הגשר כשהושלמה בנייתו. 600 פועלים עמלו על הקמת הגשר, 27 מהם נהרגו במהלך העבודה.
לפרקים הקודמים בסדרה:
>> מיוחד: סיור מצולם באנדרטת 11.9 עם האדריכל
>> יום בחיייה: גרנד סנטרל, הלב הפועם של ניו יורק
בסופו של דבר נחנך הגשר, ב-24 במאי 1883, כשנשיא ארה"ב צ'סטר ארתור מכבד את האתר בפסיעות רגליו. כבר באותו יום עברו בגשר 1,800 כלי רכב וכ-150 אלף בני אדם; היום, לשם השוואה, התעבורה היומית על הגשר עולה על 120 אלף כלי רכב.
גשר ברוקלין כולל שישה נתיבי תחבורה למכוניות, מסלול הליכה ושביל אופניים. מעבר הולכי הרגל הוא נתיב מפורסם, שנטען במשך השנים במשמעויות היסטוריות. בשביתות ועד עובדי התחבורה הציבורית בעיר, ב-1980 וב-2005, הגשר היה ציר יחידי עבור אלפים להגיע לעבודה. תמונות הגשר זכורות במיוחד בעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001, כשהמונים נהרו במנוסה אל מחוץ למנהטן. אף שרובלינג המייסד ודאי לא צפה שהמונים כה רבים יחצו בו בזמן את הגשר שלו, הוא טען תמיד ש"הגשר עלול לשקוע, אך לא להתמוטט".
גוף הגשר תוכנן כך שיהיה חזק פי 6 מהסטנדרט במאה ה-19. לכן נותר גשר ברוקלין אחד הגשרים היחידים מאותה תקופה, בעוד שאחיו נעלמו בהיסטוריה והוחלפו. אגב, כדי להפריך שמועות על יציבותו הרעועה של הגשר, הוביל ב-1884 מנהל קרקס מקומי מצעד של 21 פילים לאורכו.
למרות עוצמתו, הגשר עבר חיזוקים לאורך השנים. תאורה הותקנה כדי להבליט את ייחודו הארכיטקטוני הניאו-גותי. לאחר חגיגות יום ההולדת ה-125 שנערכו לו ב-2008 (ונמשכו לא פחות מחמישה ימים), דורג הגשר במגזין Popular Mechanics כאחד מעשרת המבנים האמריקאים שזועקים לשיפוץ מיידי, ובאוגוסט אשתקד החל בו פרויקט התחדשות בתקציב של כחצי מיליארד דולר.
האגדה האורבנית
ואם בברוקלין עסקינן, ההקשר היהודי הוא בלתי נמנע. מדובר בהקשר טרגי: הכניסה לגשר מצידו המנהטני קרויה על שמו של ארי הלברשטאם, תלמיד ישיבת חב"ד בן 16 שנרצח ביריות בנסיעה על הגשר ב-1994, בפיגוע נקמה על הטבח במערת המכפלה. הגשר למוד הטרור אף התפרסם לאחרונה בהדלפות "ויקיליקס", שם נחשף כי ארגון אל-קאעדה תיכנן להוציא לפועל פיגוע שבו ינותקו הכבלים המאסיביים שמחזיקים את הגשר.
וכמובן, הגשר המפורסם מככב בסדרות טלוויזיה ובסרטים אמריקאיים לא מעטים, כמו "האלמנט החמישי", "אני אגדה", "מכושפת" ו"גודזילה". הוא גם נכנס לעגה האמריקאית, בביטוי שגור שלועג לנאיביות עירונית: "אמכור לך את גשר ברוקלין", ביטוי שמבוסס על אגדה אורבנית, שלפיה שני נוכלים מקומיים ניסו למכור את הגשר לתיירים.
מעבר להשראה האינסופית לפתגמים, לשירים ולסיפורים, הגשר מהווה כבר למעלה ממאה שנה מוקד בלתי מעורער לעלייה לרגל, ובערב ניו יורקי קריר ואוורירי, גשר ברוקלין הוא נקודת תצפית על העיר שפשוט אסור לפספס.
