"כמי שיזמה את תחרות האדריכלים הפתוחה על עיצוב השטחים הפתוחים של נמל תל אביב ההיסטורי – תחרות שהוכיחה את עצמה, והביאה לעולם עיצוב יפהפה ונכון, שהיום הוא כה מזוהה עם הנמל עד כי נדמה כאילו זה היה מראהו מאז ומעולם – הרי שאני תומכת גדולה בקיומן של תחרויות כאלה.
ואולם, עלינו לזכור, שתחרות איננה פתרון קסם, וישנם פרויקטים אורבאניים, הדורשים שיתוף מחזיקי עניין רבים, לגביהם תחרות אדריכלים איננה מתאימה. התכנון שהוצע לבצלאל בתחרות הקודמת נפל – למרות שהיה מקסים – בדיוק משום שהיווה פתרון "מונחת", שלא התפתח באתר, ולא עבר את התהליך התכנוני הנדרש באתר המורכב של מגרש הרוסים.
>> לכתבה "ככה לא בונים קמפוס": כך מתנהל המכרז של בצלאל
הנהלת בצלאל הסיקה ממקרה זה, כי יש לבחון מחדש את הפרוגרמה ואת קונספט הבינוי באתר (למשל, יש להחליט האם להמשיך בתפיסה של מבנה גדול חדש או לבחון פיזור על פני מספר בניינים קיימים), וכי יש צורך בבחירת אדריכלים שילוו ויובילו את התהליך מתחילתו. לאור זאת, לא ניתן היה להגדיר פרוגרמה סגורה על מגרש נתון בעל ממדים ומיקום ידועים מראש כפי שנדרש להגדיר בתחרות אדריכלים. לפיכך, ההחלטה לסגת מהרעיון של תחרות האדריכלים לא הייתה שרירותית, כי אם ניסיון לייצר לבצלאל ולירושלים מרכז חדש ותוסס של תרבות ואמנות בתהליך תכנוני סינרגטי, הבוחן את הסביבה כולה באופן פתוח ויצירתי, והמציע חלופות שונות עבור נציגי בצלאל, כמו גם עבור שאר בעלי העניין, המייצגים ציבור רחב ומגוון, שעתיד להיות מושפע מהמהלך. כחברה בוועדה למינוי האדריכל לקמפוס בצלאל, שלא תמיד מסכימה עם דעת הרוב, ושאינה חוששת להביע את עמדתה באופן ברור, חשתי כי התמונה אותה הצגת בכתבתך לגבי אופן קבלת ההחלטות בבצלאל לקתה בחד-צדדיות ובשטחיות. אני מניחה, כיתשמח לדעת שבוועדה יושבים אנשים רבים בעלי קודים מוסריים וערכיים שאינם נחותים משלך
בברכה,
אדר' ארנה אנג'ל
>> ובעמותת האדריכלים דורשים לבטל את המכרז
