עשר שנים לאחר פתיחתו של הקניון הראשון בקרית אונו, ולאחר הקמתה של שכונת רייספלד המצליחה, נבנית בימים אלה "פסגות אונו". האדריכלות שמוצאים בשכונה הזו, המוקמת על עתודת הקרקע האחרונה בצפון העיר, אינה יוצאת דופן ואינה מרשימה: פסגות אונו נראית כמו עוד שכונה סטנדרטית, כזו שאפשר למצוא בכל עיר בארץ. בתחום התכנון דווקא היה כאן רעיון יוצא דופן. אך לעת עתה, עתידו אינו מובטח וספק אם יתגשם בעתיד.
הקונספט
קצת רקע: התכנון העירוני בישראל לא מצליח להשתחרר מתפיסות עולם מיושנות, שהופיעו במהלך המאה התשע-עשרה. מתוך התפיסות האלה נוצרה הפרדה בין אזורי העיר השונים: מגורים, מסחר ופנאי – כל אחד לחוד. כולנו מכירים את קונספט "עיר הגנים", גם אם רובנו לא יודעים שהוא נשען על תוכניתו של התיאורטיקן הבריטי אבנעזר הווארד, שהשפיעה באופן אדיר על התכנון העירוני בכל העולם, ובישראל בפרט.
הווארד ביקש להפריד בין ייעודי העיר השונים כדי לשמור על איכות חיים נעימה, וזאת בתגובה למהפכה התעשייתית שהביאה לעומס ולזיהום בעיר ההיסטורית. ואכן, שכונת אחוזת בית - שממנה התפתחה תל אביב - תוכננה על-פי עקרונות דומים. בשנותיה הראשונות של השכונה, נאסר לעסוק בה במסחר ובתעשייה. סר פטריק גדס, שערך את התוכנית העירונית החשובה ביותר של תל אביב, שמר אף הוא על עיקרון ההפרדה. רק בעשורים מאוחרים יותר התחילה תל אביב לנסות ולהתנער מהעיקרון הזה, כדי להפוך לעיר תוססת שבה אין הפרדה הרמטית בין מגורים למסחר ולמקומות עבודה.
העיר
אלא שבקרית אונו אין תעשייה, מסחר ובילוי. היישוב, שנקרא בהתחלה "כפר אונו", הוקם ב-1939 על אדמות שנרכשו מהכפרים הערבים שהתקיימו בסביבה עד מלחמת העצמאות. ב-1992 הוכרזה קרית אונו כעיר, אך למרות התפתחותה וגידול האוכלוסין, היא הצליחה לשמור על אופי שקט וירוק. בעשור האחרון זכתה העיר לתאוצת פיתוח משמעותית והפכה לאחד היישובים המבוקשים במרכז הארץ. הופיעו בה שכונות מגורים חדשות, והוחל בתהליך פינוי-בינוי שביקש להוות דוגמה מוצלחת לתהליך שנכשל ברוב חלקי הארץ.
התכנון במבחן המציאות
ב-1998 הוחל בתכנונה של שכונת המגורים החדשה "פסגות אונו", שביקשה ליצור פרשנות חדשה לחיים בשכונה עירונית. זה היה ניסיון לחרוג מדפוס התכנון הטיפוסי, שקובע כי שכונות המגורים הן יחידות עצמאיות וסגורות. המטרה הייתה ליצור שכונה חיה שתשרת גם את העיר כולה כמקום תעסוקה, בילוי ופנאי. במלים אחרות: לגור, ללמוד, לעבוד, לקנות ולבלות בשכונה אחת.
האדריכל אלי מאיוס ממשרד "אמריו-מאיוס אדריכלים ומתכנני ערים", שעמד בראש צוות תכנון השכונה, מציין כי הפרויקט התבסס על עבודת מחקר שנערכה בשיתוף הכלכלן פרופ' דניאל צ'מנסקי. בתמהיל שתוכנן לשכונה היו מגורים בשילוב עם תעסוקה, מוסדות ציבור, מסחר ופנאי.
"במקום שהתושבים ירוצו כל בוקר מהבית בקרית אונו דרך כל הפקקים עד לעבודה בעיר אחרת", מסביר מאיוס את יתרון התכנית המקורית, "השכונה מציעה מקום עבודה סמוך למגורים, עם מרכז קניות ומסעדות, קאנטרי קלאב וספורטק צמוד". את התעסוקה ייעדו המתכננים כ"קרית מדע" (משרדים והיי-טק) שתפעל בתיאום עם אוניברסיטת בר אילן הסמוכה. בדרך זו ביקשו המתכננים לנצל, לראשונה בישראל, את הקירבה בין אזור תעסוקה לקריה אקדמית.
באמצעות שילוב הייעודים ניתן ליצור מקום חיוני כמעט במשך כל שעות היממה: בשעות היום, שבהן שכונות המגורים ריקות מאדם והחניונים והמסחר שוממים, יבואו עובדי המשרדים ויחיו את המקום. אחרי הצהרים הילדים והמשפחות ישתמשו בכל השירותים, ובלילה יהיה האזור למקום בילוי, שחסרונו בבקעת אונו כל כך מודגש.
אך תכנון לחוד ומציאות לחוד. תחילה, בעקבות שינויים שנערכו בתוכנית בלחץ הקבלנים והיזמים, גדל מספר יחידות המגורים מ-1,400 ל-1,800 והשכונה הצטופפה. התוצאה: המגדלים שבמרכז השכונה צמחו בשמונה קומות (במקום 19 קומות - 25 קומות), ובנייני המגורים שתוכננו במעגל ההיקפי בגובה חמש קומות, צמחו לשבע קומות. עובדה זו חרגה מהתחשיבים הכלכליים והאורבניים שעליהם עמלו המתכננים, מה שהופך את השכונה למקום פחות אידיאלי מזה שתוכנן. כבר היום סובלים הדיירים ממחסור כבד במקומות חניה פנויים, הבאים כעת על חשבון שטחים ציבוריים.
כשמבקרים במשרדי השיווק של הדירות, משתדלים נציגי הקבלנים שלא להזכיר את העובדה כי בצמוד לשכונה מתוכנן עדיין לקום אזור תעסוקה. מצד שני, יש לומר כי אזור התעסוקה (על שטח של 90 אלף מ"ר) עדיין אינו נראה באופק. "היות שיש כיום ביקוש נמוך לשטחי תעסוקה, מקודמת תוכנית להפוך את המקום לאזור משולב של מגורים ותעסוקה", מסביר מאיוס את קריסתו של החלום. כנראה שמקומם של חלומות הוא לא במציאות התכנון הישראלית, מציאות שבה יזמים מסתפקים בתגובה לביקושים וחוסמים פיתוח וקידמה. עם זאת, ייתכן שעיריית קרית אונו תבחר בסופו של דבר להיצמד לתכנון המקורי המתאפיין בראייה ארוכת טווח, ותוציא לפועל את שטחי התעסוקה.
המיקום, התחבורה והנגישות
יתרונה של פסגות אונו טמון במיקומה, המעניק לה יתרונות ברורים: היא גובלת ברחוב לוי אשכול (הציר הראשי של קרית אונו), ומשיקה לכניסה הצפונית לעיר וגם לכביש 471 (כביש מכבית) המקשר לכביש 4 ממערב ולכביש 6 שממזרח. לחצו כאן כדי לראות את מיקום השכונה.
באוגוסט ייפתח בכניסה לשכונה בניין העירייה החדש (בתכנון משרד האדריכלים שפייזמן-שסל). צעד זה, שבו מוציאה הנהלת העיר את מרכז השלטון מליבו ההיסטורי של היישוב ומציבה אותו מחדש בליבה של שכונת קצה, לא תורם לעיר דבר חוץ מחיסרון חדש. קרית אונו חסרה ממילא זהות מקומית, ולמעט קניון אחד, אין לה מרכז עירוני. הקמתו של בניין עירייה באתר חסר חשיבות עירונית אמיתית לא תצליח לחזק את העיר בכללותה. מצד שני, היא טובה לשכונת פסגות אונו, ותבטיח את פיתוחה ותחזוקתה בעתיד.
למעט אוטובוסים, השכונה רחוקה מתחנות רכבת וגם מהקו הסגול של הרכבת הקלה, שעתיד לקשר את קרית אונו עם תל אביב: תחנותיו מתוכננות בשלב זה בצידה השני של העיר.
האדריכלות
מראה הבניינים הקיימים היום לאורך רחוב יצחק רבין – רחובה הראשי של השכונה - הוא סטנדרטי, ללא כל חידוש או מותרות ייחודיים. לגבי הפיתוח הסביבתי, הוא טרם הושלם ולכן קשה לדעת כעת אם גם הוא ייפול לנישה של התכנון השגרתי הצפוי, או יפתיע לטובה.
התוצר הנראה היום מייצג פתרונות מדף אדריכליים שאותם ניתן למצוא בכל פרבר ישראלי. הבעיה נעוצה בכך, שגם תכנון השכונה המקורי היה שמרני ולא ביקש לייצר סביבת מגורים מתקדמת, ובכך ליישר קו עם עולם התכנון במדינות המערב.
מבני ציבור
השכונה עתידה לכלול מבני חינוך שיענו על צרכי מגוון הגילאים. אשתקד נפתח בית ספר יסודי בתכנונו של האדריכל פרופ' זאב דרוקמן, לשעבר ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל. בית הספר זכה לשבחים חינוכיים ואדריכליים גם יחד, ובימים אלה מוקמים לצידו גני הילדים ובית הספר. מוסדות החינוך הם חילוניים.
בקרוב אמורות להתחיל עבודות הבנייה של מרכז מסחרי שישרת את תושבי העיר והשכונה בפרט, שאין לה עדיין כל שטחי מסחר. בינתיים, נדרשים התושבים לצאת מהשכונה כדי לערוך קניות.
שטחים ירוקים
פארק אחד חוצה את השכונה כולה, ובצידו הוקם לפני ארבע שנים הספורטק העירוני, הכולל מגרשי כדורסל, כדורעף, מסלולי הליכה וריצה.
האוכלוסייה
אבי רחמים, המשווק את מגדל המגורים "אייקון טאוור", אומר שבשכונה יש חתך אוכלוסייה חברתי-כלכלי גבוה: רופאים העובדים בבתי החולים הסמוכים, מרצים מאוניברסיטת בר אילן הסמוכה אף היא, אנשי הייטק, אדריכלים, רואי חשבון ועורכי דין. טווח הגילאים העיקרי נע לדבריו בין 35 ל-55, וגם זוגות צעירים.
"חלק גדול מהתושבים הם משפרי דיור מקרית אונו עצמה", אומר רחמים, "או כאלה שבחרו לעזוב את גבעת שמואל לטובת בית הספר שנפתח כבר לפני שנה וחצי וקנה לעצמו שם כבית ספר מעולה". איש השיווק מבקש להדגיש, כי פסגות אונו תוכננה כיחידה אחת לביצוע, "ולכן סביר להניח שבתוך שלוש שנים הבנייה כולה תושלם, ולא ייווצר תהליך איטי של טלאי על גבי טלאי".
החניה
אלעד לונדון (40) הוא עורך דין שנולד בקרית אונו, ורצה להמשיך לחיות בה. "הבחירה בשכונה הייתה מבחינתנו פתרון אידיאלי", הוא מסביר את בחירתו. "לא רצינו בית פרטי אלא דירה בבית משותף, ודירה גדולה יכולנו למצוא רק כאן". הוא מציין לשבח את החינוך בשכונה, אך קובל על המחסור במקומות חניה, דבר שפוגע באיכות החיים היומיומית. "כשאתה בוחר לגור מחוץ לתל אביב אתה לא מצפה שיהיו לך את בעיות החניה שמהן כולם בורחים שם", הוא מתלונן. "זה החיסרון הגדול בשכונה - נראה שלא הייתה פה היערכות מספקת בנושא התשתיות".
המחירים
במגדל "אייקון טאוור" שנמצא בשלבי ביצוע ראשוניים (הוא יתנשא לגובה 23 קומות ויכלול 91 דירות), המחירים לדירה נעים סביב שני מיליון שקלים. במגדל יהיו שני פנטהאוזים, שכל אחד מהם יצויד בבריכת שחייה, וגם לופטים. בעוד שדירת 4 חדרים בקומה ה-20 מתומחרת כעת ב-2.1 מיליון שקלים (שטחה הוא 101 מ"ר + 12 מ"ר מרפסת), הרי שדירת הפנטהאוז (152 מ"ר בנוי + 51 מ"ר מרפסת) תעלה כשישה מיליון שקלים. כל הדירות כוללות מחסן ושתי חניות.
בפרויקט "סולו" הסמוך, שאותו מקימה "רסקו", מתהדרים בדירות גדולות מהסטנדרט. דירת ארבע חדרים היא בת 116 מ"ר עם מרפסת שמש בגודל 16 מ"ר, ודירת 5 החדרים היא בגודל 125 מ"ר.
