האמירה האדריכלית הייחודית של ישראל, בעשוריה הראשונים, לא החזיקה מעמד ברבות השנים. סגנון החיים בישראל השתנה מאוד בשנות השמונים, לא בלי קשר למהפך הפוליטי של 1977. מפא''י נפלה, הליכוד עלה לשלטון, הכלכלה והחברה שינו את פניהן, וסגנון החיים שהשלטון הקודם טיפח ירד מגדולתו - שלא לומר הוקצה מחמת מיאוס. מכאן והלאה, בתי ההבראה עמדו לאבד את מקומם בזה אחר זה.
שנות השמונים היטיבו עם אילת, תל אביב ומזנוני ה"בופה" העשירים, אבל בשאר הארץ התחולל משבר כלכלי, שאיים למוטט את ענף החקלאות ואת התנועה הקיבוצית. אחד הצעדים שננקטו על מנת לחלץ את החקלאים מעסק הביש, היה הסבת קרקעות מחקלאות לשימושים נוספים. המרחבים הפתוחים, השקט והפסטורליה, היוו תפאורה מושלמת לישראלים שהחלו למאוס בריקודים וקוקטיילים על שפת הבריכה.
בספרה "תיירות כפרית בעולם ובארץ - סקירה כללית" הסבירה ד"ר עליזה פליישר, ראש החוג למלונאות בפקולטה לחקלאות ברחובות, את היווצרותה של התופעה החדשה: "היחידות הכפריות הראשונות בארץ קמו ביוזמתם של חקלאים אשר חיפשו מקורות הכנסה נוספים. האזור הדומיננטי היה הגליל העליון. בשלבים הראשונים הוסבו לצורכי אירוח בעיקר יחידות קיימות, כמו מגורי זוגות צעירים ובתי ילדים בקיבוצים או מבנים קיימים בחצר המשק במושבים".
שלושה מושבים בלבד - אמירים בגליל, מכמורת בחוף השרון ובית זית בהרי ירושלים - הפעילו יחידות נופש עוד משנות ה-50. אלו נבנו ברוח התקופה והיו בסיסיות ביותר, והאגדה מספרת שהצימר הייעודי הראשון בישראל נבנה באמירים: בתקופה שבה חקלאים רבים נקלעו למצוקה וניסו את מזלם בענף הלול (עופות וביצים מייצרים רווחים גבוהים בעלויות נמוכות), החקלאים הטבעונים מאמירים נאלצו להפעיל את הדמיון ולפתח ענף כלכלי נוסף שיאפשר להם להתפרנס, וכך טוענים, נולדה התיירות הכפרית במתכונתה הישראלית.
התמריצים הכלכליים שהעניקו הסוכנות היהודית ומשרד התיירות עודדו את בעלי קרקעות להקים יחידות נופש מושקעות ומפוארות, ובמהלך שנות התשעים הוצף הצפון בבקתות עץ שכללו על פי רוב אח, מיטת אפיריון וכמובן - ג'קוזי. השימוש בשיווק אינטרנטי, שתפס תאוצה בעשור האחרון, התאים לחלוטין לבקתות שמצטלמות היטב. הפופולריות של החופשה הרומנטית בחורש אכן עלתה בהתמדה. אם בתי ההבראה והמרגוע סימלו את ישראל העובדת, שבאה לנפוש בהוראת השלטון וההסתדרות, הרי שהצימרים משקפים במידה מסוימת את התא המשפחתי הקטן, שרוצה להתפנק באינטימיות, הרחק מכל ישראלי אחר, ולהרגיש חוץ לארץ. השפה תעיד על כך: בתי הבראה היא מלה עברית; צימר הוא "חדר" בגרמנית, והמלה נקלטה והפכה לחלק אינטגרלי מהעגה הישראלית.
אם בשנת 1986 פעלו בישראל רק 500 יחידות נופש כפריות (ה"צימרים"), כיום פזורות ברחבי המדינה למעלה מ-7,500 יחידות כאלה - רובן בקתות עץ בניחוח "אירופאי", וחלקן נועזות יותר: עשויות אבן, דמויות מערות, אוהלים ופירמידות. ד"ר פליישר מציינת כי רוב הצימרים מופעלים בצפון, אבל גם בנגב ובערבה לא חסר שפע. כך, למשל, המשרד לפיתוח הנגב והגליל הקצה לא מעבר 11 מיליון שקלים ל"פיתוח תשתיות תיירותיות ייחודיות ברחבי הנגב ופיתוח תיירות כפרית במטרה לעודד הקמת צימרים, מסעדות ומיזמי נופש ואירוח בנגב שיתחרו בצפון". מצד שני, מוקד המשיכה העיקרי של הצימרים הצפוניים טמון באשליה שמדובר בבקתה כפרית שלקוחה ממחוזות מרוחקים - עשויה קורות עץ עבות ובתוכה אח בוערת. נראה כי הנוף המדברי פחות מתאים לפנטזיית החופשה הישראלית.
מהעיר לכפר ובחזרה
הטעם הישראלי המתעדן לא נעצר במעבר מחדר המלון לצימר המפנק, והתייר הישראלי המשיך לחפש את "הדבר הבא". נכון להיום, זהו מלון הבוטיק, השילוב האולטימטיבי בין המלון עתיר השירותים והתפנוקים לצימר המבודד והרומנטי. בדומה לבתי המלון, גם מלונות הבוטיק ממוקמים בעיקר במרכזי הערים ובסמיכות לאטרקציות קיימות. אבל בשונה מבית המלון הישראלי המוכר, שבו מאות חדרים זהים ועשרות אולמות ומסעדות, יזמי מלונות הבוטיק מעדיפים מבנים קטנים ואקסקלוסיביים (בעיקר מבנים לשימור), מעוצבים ברמה גבוהה ובעלי מראה חד-פעמי.
מרבית המלונות שנבנו בישראל בשנות השמונים זהים כמעט לחלוטין, בין אם הם ממוקמים באילת, ים המלח או בטבריה. מלונות הבוטיק, לעומתם, שמים דגש דווקא על השונה והמיוחד משלבים אווירה מקומית אותנטית ככל האפשר עם שירותים ברמה גבוהה וקידמה טכנולוגית. בין השאר אפשר למצוא בהם כספת למחשב נייד, מסכי פלזמה, מקלחונים שקופים מתעמעמים ועוד.
מבחינה אדריכלית ועיצובית, רבים מהם מקבלים השראה ממגזיני העיצוב המערביים, ואינם שונים מהותית זה מזה. אחרים דווקא פונים אל הישן, אל העיר הקטנה והמדינה הצעירה שהייתה כאן, ומנסים לשמר את הניחוח הישן. ובצדק, כנראה, משום ש"העיר הלבנה" והסגנון הבינלאומי והבאוהאוס קורצים לחובבי האדריכלות והטעם הטוב בעולם, ומפתים אותם לשלם היטב כדי לחוות את תל אביב הישנה (או חיפה, או ירושלים, או עכו ונצרת).
עשרה אחוז בוטיק
למרות ההילה היוקרתית והכותרת המפתה, תופעת מלונות הבוטיק בארץ עדיין אינה משמעותית מבחינה מספרית. אלי זיו, מנכ"ל התאחדות המלונות בתל אביב, העריך לפני כשנה, כי מתוך כ-6,500 חדרי מלון באיזור תל אביב, רק כ-600 ממוקמים במלונות בוטיק. עם זאת, הטרנד רחוק מסיומו ועשרות מלונות נמצאים בהליכי אישור ותכנון.
אחד ממלונות הבוטיק הבולטים בשנים האחרונות ממוקם בכיכר דיזנגוף בתל אביב, בבניין שבו שכן קולנוע אסתר. הבניין, שהוקם בשנים 1938-1939, תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ', ואת חזיתו, כשאר החזיתות הפונות לכיכר, עיצבה ג'ניה אוורבוך, שזכתה בפרס הראשון בתחרות לתכנון הכיכר משנת 1934. בראשית שנות התשעים נסגר בית הקולנוע וב-2001 נפתח מחדש - הפעם בתור מלון ייחודי. דני גולדשמיד, היזם ונכדם של מייסדי הקולנוע, ואדריכל השימור אריה דבילנסקי, הקפידו לשמור על מאפייניו האדריכליים של בית הקולנוע שהוכרז כבניין לשימור מחמיר, ויצרו מלון חווייתי המשלב בין חוויה קולנועית נוסטלגית לאדריכלות הסגנון הבינלאומי המזוהה כל כך עם תל אביב. החדרים נצבעו בשחור ולבן וכך גם מערכות כלי האוכל של המלון, שעוצבו במיוחד.
הטרנד לא פסח גם על ירושלים, שם נפתח בשנה שעברה מלון ממילא. בדומה למלון סינמה בתל אביב, גם המלון הזה ממוקם בלב מרקם עירוני ייחודי - מתחם ממילא - ומורכב מאגף חדש ואגף היסטורי שמור. הבניין תוכנן ועוצב בשיתוף פעולה בין האדריכל הישראלי-קנדי משה ספדי והמעצב האיטלקי פיירו ליסוני. במקור הוגדר המלון כ"מלון עסקים", אך בחלוף 15 שנות עיכובים, כשניגשו לתכנון מחדש, נשבו רוחות עיצוביות חדשות והוחלט להסב אותו ל"מלון בוטיק". למרות השינוי הקונספטואלי, הוחלט לבנות בכל זאת 194 חדרים - כמות גדולה יחסית למלון בוטיק, כשעלותו של חדר סטנדרטי מתחילה ב-1,350 שקלים ללילה. כיאה למלון בוטיק, מלון ממילא כולל בר אופנתי ומסעדת גג המשקיפה אל חומות העיר העתיקה.
אדריכלות התיירות בישראל התחילה את דרכה באופן עצמאי והתאימה עצמה לרוח המקום ולרוח התקופה, אולם עם השנים וההיפתחות לעולם ננטשו המאפיינים הייחודיים. כיום, דווקא הרצון לפנות לכיוון מקומי-ייחודי, המאפיין את טרנד הבוטיק, מחדד את הצורך בזיהוי מאפייני החופשה הישראלית שהתעמעמו עם השנים. ניתן לצפות כי את הניסיון להתחרות במלונות בוטיק אירופאיים או אמריקאיים יחליפו יוזמות המבקשות לייחד את החופשה הישראלית, ואולי ביום מן הימים יזהו היזמים את נכסי הנופש האדריכליים הייחודיים של ישראל בראשית דרכה ויחזירו להם את ייעודם המקורי - מבני נופש שאין כדוגמתם בעולם כולו.
