הדפסה
לכתבה באתר
לפני 20 שנה, ברגע אחד, שלוש יריות אקדח הפכו את פניה של מדינה. לציון יום השנה העשרים לרצח רבין, שתי תערוכות של כרזות לוקחות חלק באירועי הזיכרון. פניו האיקוניות של רבין, כתמי דם, שלום חבר, שלושה חורי קליעים, שיר לשלום, גרפיטי ונר נשמה - שני עשורים של סמלים שהפכו לחלק בלי נפרד מימי העצרת לזכרו. אחרי כל אלה, לא פשוט לגשת למשימה כזו מבלי ליפול לקלישאות חזותיות.
את תערוכת הכרזות הראשונה יזם מרכז יצחק רבין בשיתוף לשכת הפרסום הממשלתית ועיריית תל־אביב-יפו. בריף התערוכה הגדיר את המסר שצריך לעבור: ״לא מסכימים על הדרך, אבל כולנו מסכימים, לא רוצחים״. התערוכה, שכוללת 14 כרזות נבחרות, נפתחה השבוע בקומה התחתונה של בניין עיריית תל אביב, ופתוחה לקהל הרחב ללא תשלום. הנה הכרזות שנבחרו:
אני זוכר את הבוקר שאחרי הרצח. הייתי תלמיד תיכון, ״נוער נרות״ שהלך לכיכר. ישראל של היום היא אחרת. מדינה שאלימות, פחד וחוסר כבוד הפכו לחלק מההוויה היום יומית שלה. לכן, 20 שנה אחרי, שלחתי מחווה משלי בתשובה לבריף של לפ״מ:
גם HIT המכון הטכנולוגי חולון פותח בתאריך הרצח, 4 בנובמבר (יום רביעי) תערוכה בגלריה וירטינה ע"ש ג'וליה מזרחי, בפקולטה לעיצוב. תחת הכותרת ״אחרי עשרים שנה: עיצוב זיכרון רבין״, אצרה דנה אריאלי תערוכה שכוללת יותר מ-40 יוצרים, בהם דוד טרטקובר, בועז ארד, עדי נס, מיקי קרצמן, ג׳ודית אשר, ניר הוד, יוסי למל, מיכל סהר ועזרי טרזי.
