הדפסה
לכתבה באתר
בכיכר גבעון החדשה כבר הייתם? לא ההתנחלות המרוחקת בחבל בנימין, אלא הפיאצה החדשה ברחוב הנחבא אל הכלים בין מגדלי השוק הסיטונאי למגדלי מתחם שרונה. אם שמעתם אי-פעם את השם גבעון בתל אביב, סימן שיש לכם רכב פרטי ופעם חיפשתם חניה במגרש שמפריד בין גב רחובות החשמונאים והארבעה.
הקרקע (32 דונם) והמבנים שמקיפים אותה נמצאים בבעלות העירייה, שיזמה את הורדת החניון אל מתחת לקרקע ובניית כאלף מקומות חניה במכרז BOT (יזם פרטי בונה ומתפעל, ומחזיר לעירייה לאחר תקופה). במכרז זכתה "גינדי השקעות", שהשקיעה כ-150 מיליון שקל בחניון (תכנון: משרד האדריכלים קולקר-קולקר-אפשטיין). כך התפנה מפלס הקרקע לטובת פיאצה חדשה מהניילונים, שאותה תכנן משרד "ת.מ.א", העוסק באדריכלות נוף בהקשרים עירוניים.
זו לא אחת מאותן כיכרות שמפארות רחוב ראשי או מבנה ציבורי גדול. זו כיכר נסתרת, חבויה ומבוישת בין בניינים ארוכים, כיכר שהיא כרגע - אם להיות מדויקים - החצר האחורית של מתחם החנויות, בתי הקפה והמסעדות הרבות שפונות לרחובות הראשיים והסואנים. אכן, זו החזית האחורית במיטבה: תמונות גסות במובן האורבני המחוספס של המלה. הרבה תעלות מיזוג, ארובות עשן, מנועי מזגנים ומדחסי קירור, חדרי אשפה, מחסנים, שעוני מים וחשמל – המעי הגס של המסחר העירוני.
"המטרה היתה להפוך אחוריים של בניין לכיכר ציבורית עם מסחר שיהיה דו-צדדי", מסבירה אדריכלית אורנה פרייפלד בסט, שותפה במשרד ת.מ.א. שעיצב את הכיכר וחזיתות המבנים ההיקפיים. כדי שזה יקרה, כמעט כל המסעדות והחנויות צריכות לבצע שינוי פנימי מהותי בעיצובן ובדרך תפעולן, ולהעביר את שטחי השירות (מחסן, אשפה ומטבח ) מהחזית האחורית שפונה לכיכר אל המרתף או לחלק אחר בחלל המסעדה והחנות, כדי לפנות מקסימום חזיתות - קדימה לרחוב ואחורה לכיכר.
"אנחנו עובדים 10 שנים על הפרויקט", מספרת פרייפלד-בסט. "לכל עסק קיים מצאנו פתרונות כדי שהמסחר הדו-צדדי יקרה, ובעבודת פרך טיפלנו בכל צינור ובכל מזגן, כשכל עסק חדש עובר דרכנו לאישור".
אלא שלמרות המאמצים, הכיכר מגודרת כאילו הייתה עדיין אתר בנייה. יועץ הבטיחות לא הסכים לאשר את חנוכת הפיאצה ללא גדר, מחשש אחד המזגנים ייפול למישהו על הראש. "יקח להערכתי שנתיים עד שנרגיש את הכיכר שוקקת", מודה פרייפלד בסט, שמאוכזבת מהגדר שנכפתה עליה ושחוסמת את פתיחת המסעדות לכיכר.
רק קומץ מסעדות ביצע כבר את השינוי הפנימי המתבקש, כמו מאפיית "לחמים", גלידריית "בוזה" ומסעדת "מייק'ס פלייס". במסעדת "קינג ג'ורג'", למשל, הגישה לכיכר אפשרית אך חסומה בווילון כבד עקב השמש הקופחת. כששאלתי במסעדת "אונמי" ברחוב הארבעה אם יש להם כבר גישה לכיכר גבעון, המארחת הסתכלה עלי תחילה במבט ששמור לתמהונים. היא לא שמעה מעולם את צירוף המלים "כיכר גבעון", אבל כן סיפרה שבשלב מסוים מתוכננת גישה לרחבה האחורית.
כדי שהמסעדות יצליחו לנהל מסחר דו-כיווני, הן צריכות להסתמך על מסת מבקרים גדולה. אלא שהמגדלים הסמוכים טרם אוכלסו בדיירים, והמבנים הנמוכים שתוחמים את הכיכר ומתוכננים לההתרומם לשש ושבע קומות לא יאוכלסו בשנים הקרובות: רק באחד או בשניים מהם התחילו בכלל לעבוד על תוכניות. לטענת פרייפלד בסט, רובם תקועים בגלל עניינים הקשורים לחוזי החכירה מול העירייה שמסתיימים עוד כ-10 שנים ואינם ניתנים להארכה. האדריכלית מסבירה שתמורת הארכת החכירה, החוכר מחויב לשפץ את הנכס לפי הנחיותיהן תוך קיזוז עלות השיפוץ מהסכם החכירה. כך נוצל המצב הקנייני-משפטי לשיפור המצב התכנוני-עיצובי.
כיכר של לילה
השיפור, כבר הבנו, עדיין רחוק. כיכר גבעון היא לא באמת כיכר, אלא רחבה עירונית ארוכה. אצטדיון אתלטיקה אולימפי שרוצה להיות פיאצה נאבונה ברומא, רק עם יותר מדי קרינת שמש ובלי הצופים, התיירים וההתרחשויות. מלבד המסחר המתוכנן, חשבו כאן על עוד שני מוקדי עניין: בצד המזרחי תוכננה מזרקת ערפל, שתפעיל בכל שעות היממה מסך ערפל שמזמין להיכנס אליו ולשחק בתוכו (כרגע המזרקה מקולקלת ופועלת לסירוגין). בצד המערבי יש בריכה ביולוגית עם פרחי מים, ספסלים ועצים. זהו המקום היחיד בכיכר הלוהטת, שרוב העצים בה נמצאים רק בדוגמת הריצוף של יציקת הגרנוליט, שמציע צל לעוברים והשבים.
אורנה פרייפלד בסט, לא צריך הצללה במרכז הכיכר?
"הכיכר מיועדת לפעילות עירונית של הופעות, שווקים, הקרנת סרטים וכדומה, שמתאפשרים גם בשעות מאוחרות בזכות העובדה שאין מגורים במבנים סביבה. אנחנו רצינו לנטוע עצים להצללה, ואפשר לעשות זאת, אבל העירייה דחתה את זה בגלל רצון לאפשר פעילות אורבנית. אבל עכשיו ביקשו מאיתנו לעשות הצללה חלקית, שתהיה מוכנה בקיץ הבא". את סוג ההצללה היא מסרבת לחשוף עד שלא תאושר אצל מהנדס העיר.
בכלל, לדעתה, זאת לא כיכר של יום: "עיקר פעולתה לילי, ולכן היא כוללת תאורה תיאטרלית מסביב, גם במגדל האוורור שעשוי מאלומיניום מחורר שיואר כמגדל אור. זה מקום של לילה, מקום פתוח".
אני נזכר במסיבות שנערכו כאן לפני שנים, בפאבים ובמועדונים מסביב, בסינמטק הסמוך ובתיאטרון "גשר" שעומד לעבור בעוד כשנתיים למתחם השוק הסיטונאי. אולי זה באמת יהיה מקום של לילה. אבל אם כך, חבל שלא הלכו עם זה קצת יותר רחוק. למה לא לסדר מעגל של אזורי ישיבה לבני נוער? לארגן מקומות החלקה לסקייטבורדים? לסדר במת הופעות ולא רק במה למזרקת ערפל? אפשר היה לסדר עליה מגדל ולהציב שם טלסקופ, או אפשרות למשחקי תאורה בזרקורים שהקהל יעשה בעצמו. למה כיכר חייבת להגביל את עצמה לריצוף, ספסל ומזרקה? לפחות הייתם שוטפים בצבע, כמו שעושים היום בכיכרות ברחבי העולם.
לא כדאי היה להכניס קצת יותר צבע לרחבה האפרורית, מעבר לריהוט צהוב ומבנה מעליות עם זכוכית ירוקה?
"הצבע ייכנס בשתי נקודות: במסחר (שמשיות, ריהוט וכדומה) ובחזיתות המבנים, שם שמרנו על הרעיון של הקורות ועמודי הבטון, והוספנו צבע".
בינתיים, כיכר גבעון ריקה. תל אביב היא עיר עם מעט מאוד כיכרות, ועוד פחות מזה כיכרות מוצלחות, ולבטח כאלה שסביבן מסחר. זו עיר שיודעת רק להרוס כיכרות (ראו ככר דיזנגוף). האם זו תהיה הפיאצה המוצלחת הראשונה בתל אביב? ימים יגידו. יותר נכון - לילות.
