הדפסה
לכתבה באתר
במהלך קריירת הדוגמנות בת ה-25 שנים של שירלי בוגנים, היא כבר מצאה את עצמה מצטלמת באינספור סיטואציות, ביעדים אקזוטיים בעולם ובתצוגות אופנה נחשקות. גם על שער "לאשה" היא כיכבה במהלך השנים, חושפת את תהליך ההתבגרות הטבעי שתמיד עשה איתה חסד. הפעם, בצילומי שער החג של סוכות אפילו היא הופתעה מהקונספט.
על הסט היא הצטלמה במספר אאוטפיטים לבנים, כשבמהדורה החגיגית, נעשתה עבודת עיצוב מיוחדת לעמוד כדי שניתן יהיה להשתעשע בצביעת השמלה שלה. ההשראה היא טרנד חוברות צביעה למבוגרים שכבש את העולם.
- את גרסאות קוראי "לאשה" אחרי שצבעו את השער, תוכלו לראות בעמוד הפייסבוק שלנו
החודש ציינה בוגנים, את יום הולדתה ה- 42, כשמאחוריה ולפניה עשייה מרובה: היא משמשת כפרזנטורית של חברת דיסקרט, לומדת עיצוב פנים, משחקת בהצגת הבידור "זוגות בזיג זג" ופתחה יחד עם בעלה לירן סרוק מסעדה בשם פסטיליה שממוקמת במושב אביחיל בשרון.
השניים נישאו באוגוסט לפני שנתיים בקיסריה ומפגינים חזית מאוחדת בטוב וברע. "מה שחשוב זו החברות והשותפות", היא מעידה, " החיבור בינינו נהיה משנה לשנה חזק. זה באמת הבן אדם שהרבה זמן חיפשתי".
חסינות היחסים עומדת במבחן המציאות, כשלפני מספר חודשים התוודתה בוגנים בראיון בידיעות אחרונות, על הקשיים שחווים השניים בדרכם להיות הורים וטיפולי הפוריות אליהם היא נדרשת. "היום אני יותר פתוחה מפעם לדבר על זה,כי בכל זאת זה משהו אישי שאני עוברת. גיליתי שהרבה נשים עוברות את זה, לא רק אני וזה לא קל ולא פשוט. זו חוויה מאד קשה, אבל אני אומרת: אף אחד לא יכול לקבל משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו".
בראיון למגזין המודפס שירלי מספרת על התהליך שעברה עד כה והתגובות לחשיפה:
לפני שלושה חודשים נסעה שירלי בוגנים לקבל ברכה מרב ידוע בגוש דן, ועל הדרך לשמוע איך להצליח בטיפולי הפוריות שהיא עוברת בשלוש השנים האחרונות. היא התעוררה מוקדם בבוקר, עמדה בפקקים, המתינה בתור ארוך של אנשים, חשופה למבטים סקרניים, ואז קראו לה להיכנס.
"נכנסתי ואני רואה את אשתו לידו כותבת", היא נזכרת, "וחשבתי לעצמי, מה היא יושבת וכותבת, הרי עוד לא אמרתי מילה. בקיצור, הרב הסתכל עליי, ואז, בלי שלום, בלי איך קוראים לך, בלי שום דבר, היה לו עט ביד, הוא זרק אותו בעצבים על השולחן, התיישב ואמר: 'את המקרה הכי קשה שהיה לי'".
איך הגבת?
"אמרתי לו, 'אוקיי, ומה אני עושה עכשיו?' ניסיתי להיות הכי שלווה. הוא אמר לי, 'את פורייה, את אפילו לא מבינה כמה, זה הכל אצלך בראש'".
זה לא המשפט הכי מתסכל בעולם?
"לגמרי. אם אני אשמע עוד בן אדם אחד שאומר שהכל בראש שלי, אני עם מחבת מעיפה לו כאפה על הראש. כבר כולם סביבי יודעים שאם מישהו יגיד לי את זה, הוא חוטף סטירה. בואו תעשו לי ניתוח מוח ותנסו למצוא את הבעיה, כי הראש שלי מאוד רוצה. מאוד! אבל זה לא בא!"
אז איך נגמרה הפגישה אצל הרב?
"אמרתי לו, 'לא נסעתי עד אליך כדי שתגיד לי את זה, איפה אתה עוזר לי?' הוא אומר לי, 'לא יודע, תבואי בשבוע הבא, תני לי לחשוב על זה'".
נסעת אליו שוב?
"כן. באתי בשבוע שאחרי, כולי תקווה שהוא ימצא לי פתרון, והוא אומר לי: 'את פשוט צריכה להתכוונן לשם'. אמרתי לו, 'מה לדעתך אני עושה כל השנים האלה? אני לא מתכווננת לשם? כולי שם! כל החיים שלי סביב הטיפולים'. לא הבנתי איך הוא אומר לי את זה. עשר דקות הייתי אצלו ויצאתי כולי בוכה ובדיכאון".
"בעלי לא ידע מה לעשות איתי. כעסתי על כל העולם. אבל למחרת בבוקר התעוררתי, קמתי מהמיטה ואמרתי לעצמי, תפסיקי לרחם על עצמך, יום חדש היום, את תהיי אמא, זה עניין של זמן. ההוא למעלה כנראה בוחן אותך טוב־טוב, עושה לך בית ספר של החיים. אני מאמינה שבן אדם לא מקבל משהו שהוא לא יכול לעמוד בו, אז אני כנראה עומדת בזה. קרסתי הרבה פעמים, אבל אם עד היום לא חתכתי ורידים, ואני אומרת את זה בהומור, כי אני לא מתכוונת לזה, אז הכל טוב".
"אנשים כתבו לי, 'לכי לרופא הזה ולמטפל ההוא'. קיבלתי המון הודעות וגם שמתי לב שהסיפור שלי נותן כוח לנשים אחרות. אני בן אדם כמו כולם, ועדיין אנשים בבית החולים מסתכלים כי זאת שירלי בוגנים, ולא נעים לי, אז אני עם משקפי שמש גדולים ועם כובע. היום הייתי בבדיקות דם, ומישהי מסתכלת עליי. מה את מסתכלת? די, את לא רואה שזה מביך אותי? כולנו באותה סירה, תניחי לי. לא אמרתי לה את זה, אבל זה מה שהרגשתי".
מהי העצה הכי הזויה שקיבלת?
"מישהי כתבה, שיש איזה עץ בנתניה שלא היה אמור להניב פרי, והניב פרי, ומאז כל מי שהניחה עליו חולצה שלה וקשרה אותה לאחד הענפים, נכנסה להיריון תוך כמה ימים".
אז נסעת לקשור חולצה על עץ בנתניה?
"לא, די, יש גבול. בעבר ניסיתי הכל. הלכתי להוא ולזה, הייתי אצל רבנים. היום אני לא מנסה כלום".
- הראיון המלא בגיליון סוכות החגיגי - עכשיו בדוכנים
