הרצון של איילת לקט להפוך לאמא לא הספיק. אז היא החליטה לעשות שינוי

"נישאתי בגיל 27, באמצע מרוץ חסר מעצורים בעבודתי כבמאית של סרטים תיעודיים וכתחקירנית בתוכניות בוקר של ערוצי הטלוויזיה. זו הייתה תקופה נהדרת בחיי. התחברתי לתכנים האנושיים ולגיבורי הסיפורים, והתרגשתי מהמגע האנושי איתם. הימים היו אינטנסיביים מאוד, הם החלו בארבע בבוקר והסתיימו בשעות הלילה המאוחרות - אורח חיים של צעירה קרייריסטית לכל דבר.

"הריתי די מהר, ושמחתי כי מאוד רציתי להיות אמא, אבל בין שבוע 11 ל־12 הייתה הפלה. הרופאים אמרו שזה 'חלק מהסטטיסטיקה' והוסיפו: 'את עדיין צעירה, עוד יהיו לך ילדים'. אבל לגבי היה מדובר באכזבה ובכאב.

המשכתי לעבוד בקצב מטורף, גם כדי לשכוח. הריתי בשנית, ושוב - ציפיות ותקווה, כי הרי סטטיסטיקה לא פוגעת פעמיים. ושוב בשבוע ה־11 הסתיים ההיריון בהפלה. התסכול והייאוש חלחלו לעומק. לא האמנתי שהגוף שלי עשה לי את זה שוב. כל כך קיוויתי לילד.

גם הפעם השקעתי את עצמי בעבודה ומהר מאוד הריתי בשלישית. הרגשתי שזה נס משמיים. ראיתי בזה סימן לסיום הפרק השחור. ואכן, ההיריון התקדם היטב. הגעתי כמעט לחודש שישי. אבל אחרי בדיקת החלבון העוברי התקשר הרופא ואמר לי: 'יש לך ערכים של עובר מת'. הדם אזל לי מהגוף. איך יכול להיות שזה קורה לי שוב? בשבועיים שקדמו לבדיקת מי השפיר התברר שהעובר הפסיק להתפתח. בעלי ואני פקדנו מספר מומחים וכולם המליצו לא לקחת סיכון ולבצע הפלה.

היה נורא להתהלך כמה שבועות בידיעה שאני נושאת בתוכי עובר לא תקין, שהשליה לא מזינה אותו. הרגשתי שאני רוצה להוציא אותו מהגוף שלי, להשתחרר מזה. הגעתי לבית החולים, להפסקת היריון יזומה. מאחר שהעובר היה כבר בן 20 שבועות, ההליך התבצע בשאיבה.

אחרי שהוציאו את העובר צריך היה להעבירו לבדיקה פתולוגית. שמו אותו בשקית ונתנו אותה לאמא שלי, כדי שתביא למעבדה. זה היה הזוי, ואני שכבתי שם עם גוף ריק, שכבר הכין את עצמו מבחינה הורמונלית לתינוק, עם שדיים שייצרו חלב. טראומה לא פשוטה. בבדיקה, אגב, התברר, שהעובר היה תקין לחלוטין, הבעיה הייתה שהשליה לא הזינה אותו.

נכנסתי למשבר קשה. כל החברות שלי, שהתחילו יחד איתי את ההריונות, כבר היו אמהות. התקשיתי מאוד לראות אותן עם תינוקות. רעידת האדמה גרמה לי לעצור את המרוץ ולבדוק מה קורה לי. היה ברור שמעבר לבעיה אורגנית יש משהו נפשי. בדיעבד נזכרתי שמאוד חששתי מהשינוי שחל בהיריון, מחוסר השליטה בגוף המשתנה. הבנתי שבעצם לא הייתי בשלה להיות אמא. אחת השאלות הגדולות ששאלתי את עצמי הייתה אם אני נמצאת בעבודה שבה אני רוצה להיות, אם טוב לי לנהל חיים בסטרס תמידי.

ואז היה רגע שבו התחברתי לילדה שבי, זו שכל חייה השתוקקה למחול ולתנועה, והחלטתי שזה הרגע לחזור אליה ולהגשים חלום. עזבתי לחלוטין את תחום הסרטים והטלוויזיה, התחלתי ללמוד לתואר שני בטיפול באמנות במגמת תנועה, והחלטתי שלהיריון הבא אכנס מתוך שלווה, בהקשבה למה שטוב לגוף ולנפש. כשנכנסתי להיריון, הייתי איתו בדיאלוג מתמשך וידעתי שהפעם הכל יהיה בסדר.

כשחיבקתי את התינוקת שהפכה אותי לאמא - שם היה רגע הריפוי שלי. היום אני אם למיה (14), ליהי (10) ושי (8), ומדברת ממקום שנרפא לחלוטין. עם תואר שני בטיפול ושיטת 'תנועה בתודעה' שפיתחתי, אני מסייעת לנשים לצמוח ממשברים ומהווה השראה במיוחד לנשים שחוו אובדן היריון להתחבר לכוחות הריפוי כדי לאפשר היריון.

המוטו שלי הוא שכשאת מבטאת את רגשותייך בתנועה את מתחברת לעוצמות, לשמחה ולחיוניות שלך, ואז הרבה יותר קל לגעת בדברים הכואבים, לפרק אותם ולהפוך את המשבר למנוף של צמיחה ושינוי".

השורה התחתונה

"אני מרגישה שהייעוד שלי הוא לעזור לנשים נוספות להתפתח ולצמוח מתוך הקושי שלהן, כמו שאני צמחתי מתוך המשבר האישי שלי".

________________________________________________________________

מה הסיפור שלכם?

_________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור:

• המוזיקאי שהצליח לתפוס ארבעה פורצים בשעת מעשה
• למה החליטה אורלי יונסי הרוני לקפוץ מרכבת נוסעת?
• אברהם ניסים נלקח בגיל חמש וחצי לקיבוץ, ללא ידיעת הוריו