בוקר לח מהרגיל בנמל תל אביב, אמצע החופש הגדול, ואחת מחברות האופנה הגדולות בישראל עורכת אירוע יח"צני. אשלי וקסמן־בקשי, כוכבת יוטיוב בת 30, עומדת בקצה הבר ונראית מחוץ לאזור הנוחות שלה.

 

מסביב מתרוצצות כאחוזות אמוק ילדות בתחילת גיל העשרה ומצלמות סלפי עם אלכסה דול ומור סילבר. ואז זה קורה: מישהי מהנוכחות מזהה אותה. ואז עוד אחת. ועוד אחת. תוך זמן קצר התור לסלפי עם אשלי מתארך. אחת האימהות המלוות מתעקשת, "מי זו? אני לא מזהה אותה!" אבל וקסמן־בקשי כבר רגילה. "אני הראשונה בארץ שהתפרסמה דרך יוטיוב, וקשה לאנשים לקבל את זה", היא מסבירה מאוחר יותר.

 

"אני בלוגרית שהפכה לסוג של סלב עם ידע של מומחית, וגם נותנת בידור נטו. אני סוג של ריאליטי, של המון עולמות שמתחברים. בהתחלה אף אחד בארץ לא ידע מה עושים איתי, ובגלל שאני ראשונה, אז אני מרגישה שכל מה שעשיתי בשנה האחרונה סולל את הדרך לעוד אנשים כמוני שיבואו בעתיד. אני העתיד".

 

אז תכירו, העתיד מדבר במספרים שקשה להתעלם מהם: אשלי היא כרגע כוכבת היוטיוב ("טיוברית") הכי גדולה בישראל. יש לה כמעט 64,000 מנויים בערוץ היוטיוב המקצועי שלה, שבו היא מצלמת ומעלה סרטונים על איפור וטיפוח, 38,000 מנויים בערוץ היוטיוב הפרטי שנקרא Behind The Bakshis והוא סוג של ריאליטי בסגנון "מחוברים" בהפקה עצמית, 40,000 עוקבים באינסטגרם ו־18,000 חברים בעמוד הפייסבוק. לדבריה, נחשפים לתכנים שלה מדי חודש מאות אלפי "יוניקים" (משתמשים ייחודיים).

 

את הכוח והחשיפה שהיא צוברת אפשר לראות גם מחוץ למדיה החברתית. מפגשי איפור שהיא עורכת בחסות מותגי איפור מקומיים בקניונים הופכים לאירועים רבי משתתפים שדורשים מאבטחים ואזורים סטריליים, וחברות מסחריות שמציעות לה שיתופי פעולה לא תמיד נענות בחיוב. "על כל הצעה מסחרית שאני מקבלת, אני מסרבת לעשרים", היא אומרת, "ועל כל פוסט מסחרי יש 200 פוסטים לא מסחריים. בחיים לא אפרסם מותג שאני לא מאמינה בו, אני לא אפגע ככה בעוקבים שלי".

 

 

 

הייתי מחוצ'קנת

היא מתגוררת בצפון תל אביב עם בעלה עידן והתינוקת ליה, בת שנה ועשרה חודשים. משפחתה חיה בקנדה, לשם עברו ב־1979, עוד לפני שנולדה, כששלושת אחיה הגדולים היו בתיכון.

 

ב־1985, כשאחיה הבכור כבר בן 20, נולדה אשלי ל"משפחה של בנים. אמא שלי הלבישה אותי רק בוורוד, בקוקיות עם סרטים, אבל לא היה לה סיכוי. חיינו בעיירה קטנה במרחק שעה מטורונטו, עם קהילה יהודית קטנה. כל היום רק דיברו על ספורט בבית. הייתי רואה עם האחים שלי סרטי אגרוף ושיחקתי הוקי וכדורסל. לא התחברתי לדברים של בנות".

 

באיזה גיל התחלת רשמית להתאפר?

"בגיל ההתבגרות רציתי לכסות את האקנה ולהיראות יותר טוב, וגרמתי הרבה נזק לפנים שלי. לא היה לי ממי ללמוד, התביישתי לבקש מאמא שלי עזרה וגם לא ניקיתי את הפנים טוב. הייתי קונה כל מה שכתוב עליו שהוא נגד חצ'קונים ומורחת על הפנים. בלי טכניקה, בלי התאמה, עושה ויש וזהו. היום אני חושבת על זה וזה מזעזע אותי. הייתי שמה פס אייליינר לבן ויוצאת לרחוב ככה. מה חשבתי לעצמי? אבל ככה גם למדתי".

 

בסביבה שלך התעסקו הרבה באיפור ובאופנה?

"בגיל 13 עברנו לטורונטו, העיר הגדולה, ובבית הספר שלי כולם היו עם מותגים והתאפרו. ילדות מתבגרות הלכו עם תיקי יד, ואני הגעתי ליום הראשון ללימודים עם גופיית ספורט של שחקן שהערצתי! נורא רציתי להשתלב וזה קרה דרך אופנה, שופינג ואיפור. לאט

"בגיל ההתבגרות רציתי לכסות את האקנה ולהיראות יותר טוב, וגרמתי הרבה נזק לפנים שלי. לא היה לי ממי ללמוד, התביישתי לבקש מאמא שלי עזרה וגם לא ניקיתי את הפנים טוב"

לאט כולן הבינו שלפני שיש אירוע או נשף כדאי לבוא לאשלי, כי היא תאפר ותסרק אותך. היו לי בחדר מאות מוצרי איפור וקרמים. הייתי קונה כל דבר חדש".

 

מי מימן את זה?

"עבדתי מגיל 14 בתור קופאית ותמיד קניתי לעצמי מה שרציתי. הרגשתי רע לבקש מההורים שלי כסף לדברים לא חשובים, אבל אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי".

 

והיום, כשיש לך כבר משפחה משלך, התקציב השתנה?

"בעלי מפרגן לי ואני באמת לא מוציאה כסף על דברים אחרים, לא קונה מותגים ולא מבזבזת. חוץ מזה, ליפסטיק חדש משפר את מצב הרוח הרבה יותר מגלידה שאת אוכלת ומגיעה עם רגשי אשם".

 

 

לעולם לא אעשה ג.יפית

קריירת האיפור של אשלי המשיכה להתחמם על אש קטנה בטורונטו. היא מכרה איפור ב"מסיבות טפרוור של קוסמטיקה", עשתה קורס איפור ובאוניברסיטה איפרה סטודנטיות תמורת חמישה דולרים בזמן שלמדה מינהל עסקים וכלכלה.

 

מלחמת לבנון השנייה תפסה אותה בסוף התואר הראשון ועם כרטיס טיסה ביד. "אמרתי לעצמי שאם אני לא באה לארץ לעשות צבא, אז למה אני בכלל יהודייה? ציוני טוב צריך לבוא כשצריך אותו ולא כשנוח לו. סיימתי את התואר ויום אחרי המבחן האחרון עליתי על מטוס לישראל. בזמן הטיסה כבר חתמו על הפסקת אש".

 

מה עשית בארץ?

"ניסיתי להתגייס. הייתי שולחת לצה"ל פקסים של 'שלום, אני אשלי ואני רוצה להתגייס לצבא' ובהתחלה לא שמו עליי. חשבתי לעצמי שבטח יש חיילת בת 18 שמקבלת את הפקסים האלו ולא יודעת מה לעשות איתם.

 

"בסוף, אחרי חצי שנה, בגיל 21, הצלחתי להתגייס לחיל האוויר, הייתי מ"כית טירונות ואחר כך קצינה. במקביל למדתי לוחמה בטרור וכשהשתחררתי התחלתי לעבוד במשרד הביטחון. הקו שלי היה מאוד ברור. אהבתי את מה שאני עושה, פגשתי את עידן שהיה בחור יהודי מבית טוב, אז ההורים שלי היו בעננים, וזהו. היה ברור שזה הכיוון שלי והייתי במקום הכי טוב בעולם".

 

לא היה לך הלם תרבות להגיע מטורונטו להמולת המזרח התיכון?

"זה היה הלם תרבות חיובי, הכל היה טוב בעיניי. אנשים אמרו לי 'את תראי, יש פה בעיות, יוקר המחיה', ואני פשוט הייתי מסונוורת. 'מה נראה לכם? שבקנדה זול לחיות? ששם החינוך מעולה? בכל מדינה יש בעיות, אבל אתם כל כך מרוכזים בעצמכם!' היום אני מבינה חלק מהקשיים, אבל באמת, היתרונות במקום הזה עולים בהרבה על החסרונות שלו".

 

אז הייתה לך עבודה מושלמת, בעל מושלם, מה רע?

"היה לי משעמם. עבודה ממשלתית זה תשע עד חמש, זה פנסיה, זה קבוע אבל אין רגש. אין אתגר, נורא התגעגעתי לאיפור. פעם, כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אמרתי שאני רוצה להיות אסתי לאודר, ואיכשהו שכחתי מזה עם הציונות והצבא".

 

אבל לא לזמן רב. המסע הקצר של אשלי לתואר מלכת היוטיוב הישראלית התחיל לפני שלוש שנים בגלל מברשות מלוכלכות. "פשוט חיפשתי איך לנקות מברשות איפור וגיליתי עולם שלם של סרטונים ביוטיוב. במשך שבועיים צפיתי במלא סרטונים. למדתי שאפשר
"מישהי התקשרה אליי ואמרה שהבת שלה נהרגה בתאונת דרכים ואהבה איפור ועכשיו היא רואה את הסרטונים שלי וזה מחבר אותה אליה"
להקים ערוץ, להירשם כמנויים. העליתי סרטון ראשון פשוט כי לא מצאתי שום דבר בעברית ורציתי להראות את הטכניקה שלי. לא חשבתי שמישהו יראה את זה, לא שמתי לינק בפייסבוק. אפילו לא סיפרתי לבעלי. אני זוכרת שאפילו התייעצתי עם הבוסים שלי במשרד הביטחון כדי לוודא שמותר לי להעלות דברים כאלו לאינטרנט והם אמרו לי 'מותק, את לא מעניינת אף אחד, אל תדאגי'".

 

הם טעו. "בשנה הראשונה לא עניינו אותי מספרים וצפיות. פשוט נהניתי ולא האמנתי שמישהו צופה בזה. אמרתי לעצמי 'אוי, הם בטח לחצו בטעות'. השינוי היה בתגובות. אנשים היו שואלים, אומרים תודה וניהלתי איתם שיחות. מבחינתי כל מי שהגיבה הייתה חברה שלי. סוף סוף הייתה לי אפשרות לדבר על התחביב שלי עם עוד נשים בארץ, כי עד אז לא פגשתי נשים שחיבבו איפור כמוני".

 

איך זה הפך מתחביב לעסק?

"אחרי שנה וחצי ראיתי מה קורה בעולם והבנתי שאפשר להרוויח כסף מצפיות. גם עידן מאוד עודד אותי וקיבלנו יחד החלטה לעזוב את העבודה במשרד הביטחון ולעבוד בזה פול טיים".

 

לא חששת?

"לא. יש לי ניסיון, יש לי תואר שני וידעתי שאני אמצא עבודה. הרגשתי שאני נורא צעירה, עוד לא היו לי ילדים, הייתי בת 26 וידעתי שיהיה בסדר. שהנה, עכשיו יהיה לי זמן לאפר כלות. הלכתי לעבוד במאק בקניון ובשבילי זה היה כמו להצטרף לסיירת מטכ"ל".

 

בדצמבר האחרון החליטה ליזום מפגשים מחוץ לעדשה שמשקפת את הדירה היפה והמעוצבת שלה. היא חברה למותג איפור מקומי וערכה מפגש בחנות בקניון בצפון, שאותו פרסמה בחשבונות המדיה החברתית שלה. היא ציפתה שיגיעו כמה עשרות נשים חובבות גלוס, והגיעו 1,500 בנות, "צורחות, מתנפלות. נכנסתי לשם כאילו אני כוכבת", היא נזכרת. "לא ידעתי איך להתמודד עם זה. ברגע ההוא הבנתי שיש כאן משהו גדול ושיש עליי הרבה אחריות. רוב הצופות שלי הן בנות 30 פלוס־מינוס, אבל יש גם המון נערות".

 

אילו תגובות את מקבלת?

"מלא דברים מרגשים. יש נשים שרואות את הסרטונים שלי בזמן טיפולי כימותרפיה ואומרות שזה עוזר. מישהי התקשרה אליי ואמרה שהבת שלה נהרגה בתאונת דרכים ואהבה איפור ועכשיו היא רואה את הסרטונים שלי וזה מחבר אותה אליה. זה מה שנותן לי את הדרייב להמשיך. בנות כותבות לי ששיניתי את ההתייחסות שלהן לגבי החיים בישראל. כל התקשורת כל הזמן שלילית, ואני באה ואומרת כן, יש פה הרבה חרא, אבל אני פה מבחירה. אני נורא נהנית פה וזה משפיע".

 

ובכל זאת, לכל אחד יש גם רגעים קשים.

"אני מצלמת גם אותם, שיראו שאני בנאדם אמיתי. אני בוכה מול המצלמה ומעלה תמונות בלי איפור, עם מסכות בוץ. לפעמים גם לא בא לי לצלם כמו שלא בא לי לענות לטלפון מחברה טובה".

 

בשורה התחתונה, את מצליחה להתפרנס מזה?

"המטרה שלי, ואני לא רחוקה משם, היא שהפרנסה העיקרית שלי תהיה מצפיות. אפשר לגמרי להגיע לזה. שיתופי הפעולה שלי הם מאוד מעטים. אם אני כבר עושה משהו מסחרי, אני תמיד מנסה לעשות את זה בדרך שבה הקהל שלי מרוויח מזה. משהו עם ערך מוסף כמו מפגש או תחרות שבהם הצופות שלי יכולות לזכות במשהו. אני לעולם לא אעשה ג.יפית ולא רוצה שהערוץ שלי יהפוך לערוץ פרסומות או סרטוני המלצות. אני גם מאפרת כלות ולאירועים, אם כי לא כמו שאני רוצה, כי פשוט אין לי זמן. ואני עובדת על סדרת מוצרים שלי. עוד מעט יצא קו של תחתונים בעיצובי עם חברה ישראלית, ואני עובדת על ליין של מברשות איפור שלי. הכיוון הוא מותג איפור משלי. גם זה יגיע, את תראי".