את מה שקרה לסופי מצ'טנר השנה אפשר לתאר במילים גדולות כמו: נס, אגדה, מזל, זכייה בפיס - אבל גם כשמנסים לשחזר מול הדוגמנית הצעירה את הרגע בו הבינה שחייה עומדים להשתנות, קשה לשחרר ממנה מחוות של התלהבות האופייניות לנערות בנות גילה.

 

"אני לא מעכלת את כל זה", היא מודה, "זה הזוי, אני מנסה לשמור על קוליות, אבל אני מתרגשת מאד".

 

החופש הגדול האחרון של מצ'טנר, תלמידת תיכון מחולון הפך מעוד מצבור של ימים חופשיים בלי לימודים, לתקופה בה חלומות מתגשמים בניחוח של הוט קוטור.

 

הכל התחיל כשסופי החליטה לנסות את מזלה ונרשמה בסוכנות הדוגמנות של רוברטו בן שושן, שהבין מיד את הפוטנציאל שגלום בה. בתיווך הסטייליסטית ודוגמנית העבר מיקי ממון היא נשלחה יחד עם הסוכנת האישית רותם גור לפגישה בפריז בסוכנות בוטיק קטנה, שהחליטה לוותר על שירותיה בגלל חוסר בשלות וגילה הצעיר.

 

החלטה ספונטנית של גור, הסוכנת המלווה, להיכנס לחנות דיור שנמצאת בסמוך למקום האודישנים, הובילה למפגש אקראי עם רף סימונס, המעצב הראשי של בית האופנה מהיוקרתיים בעולם, שבדיוק נכח בחנות.

 

גור התרגשה לפגוש באושיית האופנה וביקשה לצלם סלפי למזכרת, מה שהוביל לשיחה קצרה בה סיפרה את נסיבות הביקור והציגה את סופי, סימונס התרשם עמוקות, פנה מיד לסוכנות הפריזאית וביקש לשריין את סופי בכדי שתפתח את התצוגה המדוברת שלו בשבוע האופנה, ובנוסף הוחתמה על חוזה בלעדי, שהפך אותה רשמית לפנים של "כריסיטיאן דיור" (מוערך בכמיליון שקל).  

 

ברגע אחד הכל השתנה (צילום: יניב אדרי)
ברגע אחד הכל השתנה (צילום: יניב אדרי)

 

עבור קריירה של דוגמנית, בוודאי מתחילה, מדובר בהישג אדיר, פסגת השאיפות בעולם המסלול והפלאשים. עבור סופי, עד לפני מספר חודשים נערה שבאה מבית קשה יום, בת לאם המתפרנסת מעבודות ניקיון ושני אחים קטנים שהיא מסייעת בגידולם - מדובר במפגש ראשוני עם זוהר אמיתי, רחוק כל כך ממה שהיא מכירה.

 

את השער הראשון שלה, שער החג של שבועון "לאשה", הוחלט לצלם בשכונת מגוריה בחולון, כשמסביב נאספו מכל עבר ילדים שהגיעו לצפות בגאווה המקומית החדשה. "כולם מפרגנים, כולם יותר אוהבים, יותר תומכים".

 

על המסלול בתצוגה בשבוע האופנה, היא מעידה שלא ראתה דבר כשיצאה לקהל: "ראיתי חושך. יצאתי ולא הסתכלתי כי הייתי מתחילה לצחוק, הסתכלתי ישר על נקודה מסויימת, ניסיתי לשמור על רצינות והצלחתי. הלכתי יפה".

 

על המסלול בשבוע האופנה "ניסיתי לשמור על רצינות והצלחתי. הלכתי יפה" (צילום: gettyimages)
על המסלול בשבוע האופנה "ניסיתי לשמור על רצינות והצלחתי. הלכתי יפה" (צילום: gettyimages)

 

אחרי שנחשפה בתקשורת הישראלית, מלבד ההתרגשות מסיפור הסינדרלה לא איחרו להגיע גם הקולות האחרים כביקורת על גילה הצעיר והבגד השקוף בו התהלכה על המסלול. "זה גיל נכון להתחיל לדגמן. זה לא הוצג בצורה מינית אלא אמנותית", היא אומרת בשוויון נפש "ואני לא הדוגמנית היחידה שלובשת בגד שקוף בתצוגת אופנה".

 

היא מתרגלת למעמד החדש שעומד לזמן לה חיים שונים ממה שהכירה, כולל נסיעות עבודה בחו"ל ואינטראקציה עם צמרת עולם האופנה, אבל בבסיס היא מעידה שלא השתנה הרבה. נכון, המשפחה עברה עכשיו לבית מרווח יותר ולראשונה יש לה חדר משלה, אבל הכסף הגדול נמצא כרגע בתוכנית חיסכון ויגיע אליה רק כשתהיה בת 18.

 

בינתיים היא מתכננת להמשיך כרגיל לנסוע באוטובוס, ללכת לקולנוע עם חברים, ולשמור על האחים הקטנים שלה: "אני הולכת להנות בעבודה, להצליח בלימודים ולהישאר כמו שאני".

 

בראיון למגזין המודפס סופיה מספרת לורדה הורוביץ על השינויים בחייה:

קל להאמין לנערה שמכירה היטב קושי ודלות. "בשביל לנקות מדרגות עם אמא שלי אחרי הלימודים אני מספיק מבוגרת ובשביל לדגמן לא?" היא שואלת.

 

הסכום שקיבלה מדיור אינו סוד: מדברים על חוזה של כמיליון שקל, אבל סופי מקבלת לידיה רק אחוזים בודדים, ושאר הסכום עובר לקרן נאמנות שתשתחרר כשימלאו לה 18. "בגיל 18 תהיי עשירה", אומרת לה רותם.

 

סופי, מה עשית בכסף שכבר קיבלת על התצוגה?

"חזרתי עם 8,000 שקל בערך. בדיוטי פרי קניתי לאמא שלי מסקרה ולרוני, חברה שלי, מחזיק מפתחות של מגדל אייפל ושוקולד. נתתי לאמא שלי 1,000 שקל לרופא שיניים ו־2,000 שקל לשכר דירה, חשבון חשמל והוצאות. את השאר בזבזתי על בגדים בקניון, אוכל, סרט והחלקה על הקרח. טוב, זה לא מיליון, זה נגמר מהר".

 

היא לומדת בתיכון הרצוג במגמת ניהול עסקי, בכיתת "אומץ" לתלמידים מתקשים. "אני חושבת שניהול עסקי יעזור לי בעתיד, כשארוויח הרבה כסף", היא אומרת. "המורה שלי שמחה בשבילי על הדוגמנות, אבל הבטחתי לה שלא אזניח את הלימודים".

 

סופי פותחת את הדלת במכנסונים, גופייה ונעלי אצבע. מהפנטת על הבוקר. נשיקות על הלחי, כמו בפריז. עכשיו היא מצרה על כך שלא הלכה ללמוד צרפתית בתיכון, ובחרה בערבית. היא מראה לנו את החדרון שבו היא ישנה על מזרן.

 

לצדו מיטת הקומותיים של אחותה ניקול (11) ואחיה אלכס (9) וארון בגדים צר עם קומץ בגדים שקיבלה בירושה מחברות של אמה שבנותיהן בגרו. "יד שנייה, אבל מה אכפת לי, זה מספיק לי", היא אומרת. "אני בחיים לא אקנה חולצה ב־200 שקל".

 

למה?

"כי אמא שלי יכולה לתפור לי כל דוגמה. למה להוציא 200 שקל על חולצה שבין כה תיהרס?"

 

עוד מעט יעשו לך הנחות על כל מה שתרצי לקנות, גם בחו"ל.

"אני יודעת. מוזר. אם אני דוגמנית שמרוויחה כסף, למה מגיעה לי הנחה?"

 

הילדים בחופש והאם קסניה אינה בבית. היא עובדת - מנקה משרדים ובתים. עד לא מזמן סופי ניקתה עם אמה את חדר המדרגות שלהן. "אני טאטאתי, אמא שטפה וקיבלה 300 שקל בחודש", היא אומרת. "היא הייתה נותנת לי 25 שקל לממתקים. לפעמים אני מחפשת בבית כסף קטן, משתמשת בעודף שנשאר מהאוטובוס או לווה מחברים כדי לקנות שוקו, סוכריות גומי ושטויות".

 

"אנחנו לא הכי מסכנים, יש יותר מסכנים", היא אומרת ומלטפת את לאקי, כלב צ'יוואווה קטן שקיבלה מחברה של אמה. "עוד מעט אנחנו עוברים לדירה גדולה יותר, פה בהמשך הרחוב. סוף סוף יהיה לי חדר משלי, תהיה לי פרטיות".

 

"עוד מעט אנחנו עוברים לדירה גדולה יותר, פה בהמשך הרחוב. סוף סוף יהיה לי חדר משלי, תהיה לי פרטיות".

אנחנו מגיעות למרכז מסחרי קטן. פעם חגי מהמכולת הציע לה להיות דוגמנית הבית. "הוא אמר לי בצחוק שאעבור עם עגלת קניות והוא יצלם", היא אומרת. במכולת היא זוכה בחיבוקים ומראה לי בהתלהבות את סוכריות הגומי החביבות עליה. אנחנו יוצאות משם לעבר הדירה שאליה תעבור משפחתה בקרוב. סופי אומרת שהיא שמחה שמצאו דירה בשכונה, "כי אני בחיים לא רוצה לעזוב פה. זו השכונה שלי, החברים שלי. אני לא הולכת להשתנות".

 

הדירה היא בבניין רב קומות חדש; שכירות של 5,000 שקל בחודש. "אני אשתתף בהוצאות", היא מבטיחה, "אתן לאמא כ־3,000 שקל בחודש". היא פותחת את המעלית ונראית קורנת.

 

בדירה נמצאת האם קסניה, אישה מלאה עם פנים חלקות ("השמש עוד לא קלקלה את העור שבאתי איתו", היא אומרת). קסניה מנקה את הדירה. מכינה אותה למעבר. אביה של סופי, פיודור, משייף קירות ופאנלים בסלון.