מה אכפת לה לעשות ילד? בטח יש לה מישהי בבית שקמה אליו בלילה

 

"ברור שהחיים קלים יותר כשאת יכולה להרשות לעצמך עזרה, ואני החלטתי שבשביל לשמור על השפיות שלי אני אקח לרפאל מטפלת צמודה. יש תחושה שאני צריכה להתנצל על זה, אבל זו בחירה שלי. בסופו של דבר אני בחורה צעירה ואני רוצה ליהנות מהחיים: לצאת, ללכת לאכול עם חברה.

 

"כמובן שאני גם בן אדם עובד, ואין לי כוונה להיות עקרת בית. אז כן, לקחתי עזרה, זה עניין של סדר עדיפויות. אני לא קונה לו בגדים של ארמאני, אבל אני כן משלמת על עזרה. וגם אם מישהי מחזיקה אותו כשהוא קם ובוכה, אני עדיין קמה איתה ובאה לראות מה איתו, כי אני אמא, ואין מצב שאשמע אותו בוכה ולא אגיע".

 

היא לא רואה את התינוק כי היא כל הזמן בנסיעות

 

"זה לא נכון, כי אני לוקחת את רפאל איתי לחו"ל. אני חייבת לנסוע, כי כל העסקים של עדי נמצאים בברלין. יש לו שם עסק גדול של דירות שהוא משכיר ב־Airbnb, כך שאנחנו נמצאים שם לפחות שבוע בכל חודש. מאוד נוח לרפאל בטיסה, הוא הולך לישון ברגע ההמראה וקם בדירה. גם במיקונוס הוא היה איתנו בחופשה. רק למאלדיביים לא לקחתי אותו, כי זו טיסה של 15 שעות וחצי עם הרבה קונקשנים וגם כי אין שם רפואה מודרנית במיוחד, זה סוף העולם.

 

"ברור שהרגשתי אשמה, אבל אנחנו זוג צעיר, וכמו שחשוב לי לשמור על הקשר עם התינוק, חשוב לי גם לשמור על הקשר עם עדי. לפעמים צריך לקחת גם כמה ימים לבד, בלי ילדים ובלי חברים. גם בערב אני מנסה לעשות את המאמץ. במקום ללכת מיד לישון אני משתדלת להישאר קצת עם עדי ולראות איזה סרט. זה חשוב".

 

היא בדרך לרדת מהארץ

 

"אני חושבת שמה שקורה עכשיו במדינה שלנו הוא שממהרים נורא לשפוט אנשים, גם אותי. סיפרתי באיזו כתבה על החיים בברלין ואמרתי שמאוד יקר פה לעומת שם, וכמעט שחטו אותי על זה. חושבים שבתור מי שגרה בצהלה אני לא יכולה להגיד שיקר פה, אבל זה לא נכון. אני מזדהה עם האנשים בארץ ואני מדברת על זה כל הזמן עם חברים שלי.

 

"אני לא יורדת מהארץ. אני מאוד נהנית בברלין, אנחנו גרים בבניין שכולו משפחות והעיר כולה סופר־ידידותית לילדים. גם מאוד נעים לי שם עם רפאל. פה בהתחלה היה לי מאוד קשה ולא יצאתי איתו לשום מקום, נורא הלחיץ אותי שיסתכלו ויצלמו, וגם יעשו את ה'למה הוא עם גרביים, למה הוא בלי גרביים'. שם הלכתי איתו חופשי וזה היה לי מאוד נעים. עכשיו זה כבר השתחרר לי לגמרי ואין לי בעיה לצאת איתו פה לכל מקום. אני לא מעודדת הגירה, ישראל היא מקום ששומר עלינו. גם בשבילי, זה הבית האמיתי שלי. אבל ברלין הפכה לסוג של בית שני".

 

היא התחתנה עם גבר מבוגר בגלל תסביך אב

 

"אני לא יודעת מה רוצים מאיתנו. יש זוגות עם הפרש גילאים הרבה יותר גדול ולא מציקים להם כמו שמציקים לנו. אנחנו כבר חמש שנים ביחד, וברור לי שההפרש הזה הוא לא בעייתי מבחינתנו. לא חיפשתי אבא ולא שוגר־דדי. אני התחלתי את חיי הבוגרים כבר בגיל 14, ולכן התבגרתי הרבה יותר מהר מבני גילי. הוא בן 42 אבל הוא ילד בנפשו, הרבה יותר צעיר ממני, וכבר ברור לי שהוא הולך לעשות לי צרות עם רפאל. הם שניהם שובבים.

 

"אני לא חושבת על מה שיהיה עוד 30 שנה, למרות שזה הדבר הראשון שאמא שלי אמרה לי כשסיפרתי לה עליו. טוב, היא דוקטור לגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות; מ"ז). אני אומרת: 'יאללה, בוא נבנה משפחה יפה, בוא נהנה'. כשהוא יהיה בן 80 אני אבוא לבקר אותו בבית אבות, אני מבטיחה. בעניין ההורות זה רק מועיל. הוא ידע איך להחליף חיתול ולקח לו איזה חודשיים לתת לי לעשות לרפאל אמבטיה. בזכותו הרגשתי הרבה פחות חסרת אונים, הוא ידע כבר מה עושים והרגיע אותי".

 

היא נולדה עם כפית זהב בפה

 

"לא הייתה לי ילדות קשה וחשוכה, אבל גם לא גדלתי בארמון עם משרתים. אמא שלי אמריקאית והיה לה חשוב לחנך אותנו לנימוסים ולאחריות. גדלתי בצהלה, אבל לא קנו לי כל משחק שרציתי, ומגיל 14 עבדתי והרווחתי את כספי.

 

"בגיל 17 הוצאתי רישיון וקניתי לעצמי מיני קופר מהכסף שעבדתי בשבילו. חלמתי על זה הרבה זמן. ראיתי את הסרט 'הג'וב האיטלקי' והתאהבתי במכונית הזו. היו לי אז חברות דוגמניות בניו יורק שקנו דירות עם הכסף שהרוויחו. בסך הכל אני חושבת שחונכתי לעבוד בשביל הכסף שלי, וזה מה שחשוב".

 

ההצלחה באה לה בקלות, היא לא עבדה בשביל זה

 

"נכון שחלק גדול מההצלחה כדוגמנית באה מהגנים, אבל זה ממש לא נגמר בזה. העבודה כדוגמנית היא קשה ותובענית, במיוחד כשאת מתחילה בגיל כל כך צעיר. את צריכה להיות דייקנית, נדיבה, אדיבה וממש לא דיווה – אחרת אף אחד לא ירצה לעבוד איתך על סט שנמצאים בו 14 שעות ביום. זה כולל טיסות מטורפות בכל העולם, לבד. את מוצאת את עצמך בכל מיני קונקשנים בכל מיני חורים, בארבע בבוקר. זה לא תמיד פאן.

 

"נכון שאחרי איפור ושיער ואחרי שצמת 14 יום קודם ואחרי ריטוש זה נראה נורא זוהר, אבל זו עבודה קשה. זה ללכת קילומטרים לאודישנים ולעבוד הרבה שעות ביום, וכל הזמן חובת ההוכחה היא עלייך. הסוכנויות הגדולות לא יקבלו אותך אם את לא מוכנה לעבוד קשה. תמיד יהיו עוד 20 בנות שישמחו לקחת את הצ'ק במקומך".

 

היא הוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה כדי להתנקם באבא שלה

 

"בעיקרון אני בן אדם נורא פרטי, שלא אוהב להוציא שום דבר החוצה. הסיפור עם אבא שלי היה עניין מאוד חריג ולא אופייני לי. אני יכולה לומר לך שהוא ואני לא בקשר עד היום. לא דיברנו הרבה מאוד זמן, ולא, הוא לא פגש את רפאל ואני גם לא רואה את זה קורה.

 

"גם שאר המשפחה שלי נמצאת רחוק: אמא שלי בניו יורק רוב הזמן, יש לה שם עסק שעוזר לאנשים מבוגרים במעבר מהדירה שלהם לבית אבות. היא נורא התרגשה כשהפכתי לאמא. השיחות שלנו הפכו מטלפוניות לשיחות וידאו, כי היא רוצה כל הזמן לראות אותו. אני כבר פחות מעניינת אותה.

 

"אחותי גרה בברלין ועובדת אצל עדי. היא מעצבת את כל הדירות שהוא משכיר שם, והיא עושה עבודה מדהימה למרות שהיא לא למדה עיצוב. אז כן, המשפחה שלי לא פה, אבל יש לי מזל שיש לי משפחה משלי, ואני מאוד מאושרת ממנה".

 

היא בלונדינית, משמע היא טיפשה

 

"הסטיגמה על בלונדיניות תופסת רק על בלונדיניות מחומצנות, לא על אמיתיות. לא ידעת? סתם. פגשתי גם הרבה ברונטיות טיפשות. בכלל, בואי נתחיל מזה שלדעתי באופן כללי נשים הרבה יותר חכמות מגברים. בלונדיניות לא שונות מהשאר, חוץ מזה שהן מקבלות הרבה יותר יחס ברחוב במדינה מזרח־תיכונית כמו שלנו. אני לא מרגישה טיפשה, אבל אני מתה ללמוד ולעשות תואר. אני מרגישה שלכולם יש תואר ראשון חוץ ממני. אני עוד לא יודעת באיזה תחום זה יהיה כי יש המון דברים שמעניינים אותי, אבל אני בטוחה שזה יקרה".

 

היא מלאה מכדי להיות דוגמנית

 

"תראי, ההתעסקות בזה מייגעת אותי. הייתי שמחה אם היו מפסיקים להתעסק בזה כל כך הרבה. בהריון זה הוציא אותי מדעתי. דיילת במטוס העזה לשאול אותי כמה עליתי. כאילו, בעלי לא מעז, אז את שואלת? אם את שואלת לגבי מה שדווח שאתי רוטר אמרה, אז רוב הנשים הן נשים רגילות במידות נורמליות, של 44 ו־46, ואם יש חברה שבוחרת להוציא קהל שלם ממדפיה – זו טעות שלה".

 

היא מקנאה בבר רפאלי ובגל גדות

 

"גל בשיא הקריירה שלה ועדיין היא בחורה רגועה ונעימה. אי אפשר לנחש שהיא כזאת סופרסטאר. מאז שילדה היא אפילו עוד יותר יפה בעיניי, ובטח גם בר תהיה יותר יפה אחרי הלידה, אם זה בכלל אפשרי, מעצבנת... כן, גם עם בר אני מיודדת, למרות מה שאנשים מעדיפים לחשוב. היא בחורה חכמה ומבינת עניין. כנראה שאת לא יכולה להיות איי־ליסטרית אם את לגמרי פלקט. זה חלק מהעניין".

 

"העבודה כדוגמנית היא קשה ותובענית". אסתי גינזבורג (צילום: עדו לביא)
"העבודה כדוגמנית היא קשה ותובענית". אסתי גינזבורג (צילום: עדו לביא)

 

 

לא חיפשה שוגר-דדי. אסתי גינזבורג (צילום: עדו לביא)
לא חיפשה שוגר-דדי. אסתי גינזבורג (צילום: עדו לביא)

 

באה ליהנות

אם לא קינאתם באסתי מספיק, ביקשנו ממנה לתת לנו את כל ההמלצות שלה לחיים הטובים – מהמלון הכי מפנק, דרך היעד הכי לוהט ועד לחנות העיצוב הכי הורסת

 

מסעדה: "'טוטו' של ירון שלו. הוא הכין את האוכל בחתונה שלנו והוא חבר מאוד טוב. אני מאוד אוהבת את האוכל שלו. הוא התחיל לעשות עכשיו מטבוחה נורא טעימה, חריפה כזו, שאני מתה עליה. בברלין אני אוהבת את ה'קנטינה'. זו מסעדה שחבויה מתחת לפסי רכבת, נורא ברלינאית כזו. כל המלצרים היפסטרים מקועקעים, מגניב שם. יש שם סלט סשימי שבמשך כל ההריון קיללתי בגלל שאסור היה לי לאכול ממנו".

 

בר: "ה'רוז בר' במלון Gramercy Park בניו יורק. אני לא בן אדם של ברים, למרות שאני ממש אוהבת לשתות, אבל את הבר הזה אני אוהבת כי יש שם ריח מעולה ועבודות אמנות נורא יפות של דמיאן הירסט. אני אוהבת שם את הג'ין מרטיני, שזה קוקטייל של ג'ין, ורמוט וזית. אני ממש ג'יימס בונד".

 

בית קפה: "OLIV בברלין, בית קפה מקומי שכונתי שנסגר בכל יום בשבע בערב. זה ממש ליד הבית שלי. כולם שם מהשכונה, האוכל אורגני והכל אקולוגי וחברתי כזה. הדבר היחיד שמבאס זה שהם לא מרשים להכניס עגלות".

 

מלון: "המלון שאני הכי אוהבת בעולם הוא ה־Costes בפריז. אין פעם שאני חוזרת משם בלי ספריי ריח ומלא נרות מהחנות שלהם. יש משהו נורא פריזאי באווירה שם, עם זרים עצומים של ורדים, ואזות יפות ומוזיקה מעולה. זה מלון שאני יכולה להיכנס אליו ולא לצאת ממנו כל היום: לאכול שם בוקר, צהריים וערב, ואז רק לשבת בבר ולראות את האנשים שנכנסים ויוצאים".

 

יעד לנופש: "סנטוריני. זה קרוב, אז אפשר לקחת את רפאל, וזה שונה ממיקונוס, הרבה יותר רגוע. יש שם את הווייב היווני והעיצוב המקומי בכחול־לבן והאוכל הטעים. גם את בואנוס איירס גיליתי לאחרונה. היא מגניבה וצעירה ותוססת, זו הייתה הפתעה גדולה".

 

חנות עיצוב: בארץ – Rugine של רז'ין גנזי בהרצליה. היא מייבאת נרות של מותג שנקרא BAOBAB, שאת מדליקה והם מפציצים לך את הבית בריח מעולה, ואני מכורה לריחות. בניו יורק אני אוהבת את ABC, ובעיקר את חנות השטיחים שלהם. בברלין יש את RAUHAUS, חנות גדולה מלאה פיצ'פקעס לבית, רהיטים ודברים מהממים, והכל די בזול. זה החלום שלי שיביאו את זה לפה".

 

חנות בגדי ילדים: "בסופו של דבר זה תמיד נגמר בקרטר'ס. זה גם נעים וגם יפה. אני לא קונה לו דברים יקרים בכלל, כי הוא גדל מהר מאוד והוא גם מלכלך נורא. בכל ביס הוא מכניס גם את הרגל לפה".

 

חנות אאוטלט: "מצאתי בניו יורק אאוטלט של לולו למון, רשת של בגדי ספורט יפים ויקרים מאוד. בשביל מישהי כמוני, שעושה ספורט מיליון פעמים בשבוע ומחפשת דברים ייחודיים, זו רשת מדהימה".

 

טרקלין בשדה תעופה: "הלאונג' הכי שווה נמצא בשדה התעופה באיסטנבול ושייך לטורקיש איירליינס. יש שם שולחן ביליארד, דוכן שבו מכינים טוסטים ודוכן אחר שבו מכינים חביתות בגודל של שכונה קטנה. יש לי כרטיס נוסע מתמיד, ככה שאני בודקת לאונג'ים בכל שדה תעופה שאני מגיעה אליו. כבר הייתי בהרבה מהם, וזה הכי שווה שנתקלתי בו".

 

מימין לשמאל: גינזבורג בקמפיינים של רשת אפריל, ZIP ומילר (צילום: עדו לביא, אייל נבו)
מימין לשמאל: גינזבורג בקמפיינים של רשת אפריל, ZIP ומילר (צילום: עדו לביא, אייל נבו)