הדפסה
לכתבה באתר
אדריכלות ופוליטיקה שלובות הן, ולכתוב על תערוכת בוגרי בית הספר לארכיטקטורה של אוניברסיטת אריאל - זה מתכון בטוח לנפילה בפח של פוליטיקה וטוקבקים מתלהמים. אבל קשה לכתוב רק על הפן העיצובי ולהתנתק מהסביבה של בית ספר לארכיטקטורה, שמלמד איך לבנות ולחיות עם הסביבה ובעבור תושביה, בעודו שוכן אי שם בין הגבעות הפסטורליות של השומרון.
הסביבה היא ההזדמנות של בית הספר להתמודד עם סוגיות קשות ולהציג אדריכלות שונה בשיח המקומי. המורים, שאינם שייכים לאליטה שמסרבת לעבוד וללמד בשטחים, יכולים להציע אלטרנטיבה חתרנית וייחודית. התלמידים עשויים להתגלות ככישרונות צעירים משכבות חברתיות שונות, ואולי גם מהאוכלוסייה הערבית המקומית. ולכן, מסקרן היה לחפש הפתעות בפרויקטי הגמר של בוגרי בית הספר.
דבר מכל התקוות האלה לא מתממש. הסביבה של בית הספר בשטחים (שאינה נחקרת באף בית ספר אחר בארץ, לא השנה) אינה מעניינת לא את התלמידים ולא את המורים. רוב עבודות הגמר התעסקו בתל אביב, ותערוכת סוף השנה עצמה התקיימה בתל אביב.
המורים לא פיתחו אף סטודיו בעל אופי ייחודי, או כזה שקשור למיקומו של בית הספר. הגדיל לעשות הסטודיו של אדריכל אודי מנדלסון, שנקרא "מערכת היחסים בין הגבול ובין הפתח - היום ולאן": אפשר היה כבר לדמיין פרויקטים שיעסקו בגבול, בחומה, במעברים, בפתחים, במנהרות – אבל לא. רוב הפרויקטים בסטודיו הזה עסקו שוב בתל אביב, או מקסימום בראשון לציון. כאילו שיש גופה בחדר ומדברים על מזג האוויר.
והתלמידים – למרות דברי נשיא האוניברסיטה בערב פתיחת התערוכה, על תקוותו לשילובם של פלסטינאים בלימודים באריאל, ובייחוד בלימודי האדריכלות – עדיין לא נמצא בהם ולו ערבי מחמד אחד. אני בטוח שבניגוד לקלפיות ביום הבחירות, ערביי השטחים אינם נוהרים ללמוד באריאל משיקולים פוליטיים, אבל איזה פעולות עושה האוניברסיטה כדי לנסות ולעודד או לתת הזדמנות גם לתושבי האזור שאינם יהודים?
התוצאה היא עוד תערוכת בוגרים משמימה, שדשה באותם נושאים שדנו בהם בשנה שעברה, לפני שבע ולפני עשרים שנה, לפני 48 ואחרי 67. מה מעניין בעוד פרויקט בכיכר השעון ביפו או בכיכר דיזנגוף בתל אביב? עם איזה קונספט או רעיון מבריק יצאנו מהתערוכה, מלבד עוד בניינים ועוד בניינים? האם אחד מהפרויקטים הציג חקירה מעמיקה, מלבד פשטנות שטחית של דברים שחוזרים על עצמם?
גם איכות העבודה האדריכלית אינה ברמה גבוהה. תוכניות לא ברורות, בדרך כלל ללא מתן אפשרות לצופה לדעת מהו מיקום הפרויקט ואפילו את הנושא שלו, גם אחרי קריאה של טקסט מתפלסף וארוך לעייפה. נכון, גם בארבעת בתי הספר האחרים היו לא מעט עבודות לא טובות השנה, אבל נשמרה רמה בסיסית של פרזנטציה - גם ברמת התערוכה הקבוצתית וגם ברמה האישית של הדמיות ממוחשבות ומודלים בקנה מידה אמיתי. לצערי, רוב העבודות של בוגרי אריאל מוצגות במודלים פיזיים מקרטון ביצוע, ללא חידוש בדרך התצוגה או העבודה, המציגים באופן פשטני את העבודות ללא כל עומק או עניין.
ביו"ש, אריאל.
>> ומה חושב דיקן בית הספר על אדריכלים שמסרבים לעבוד בשטחים?
