"שי הביע את עצמו באופן יוצא מן הכלל, והנוכחות שלו הייתה מגנטית"

המורה: דפנה בן אריה

בית הספר: חטיבת הביניים ארנון, רמת גן

שי גולדן (44) מוכר בשנים האחרונות כעיתונאי וכסופר, ממגישי התוכניות "מדברים על זה" בערוץ 2 (רשת) ו"מייבשים את הביצה" ברדיו תל אביב. בשנות חייו הראשונות הוא גדל בבית יתומים, ובגיל שש אומץ יחד עם אחיו רן על ידי בני הזוג אוולין ואריה גולדן, תושבי רמת גן. בבית הספר ארנון, שבו למד, זוכרים אותו כילד מגמגם, חסר ביטחון, שהיה יושב בכיתה וממעט לדבר. כך היה גם בחטיבת הביניים, שם הכיר את דפנה בן אריה (76), המורה לתנ"ך שהשפיעה עליו יותר מכל מורה אחר במהלך השנים.

"הייתה לי תחושה שדפנה באמת רואה אותי", מספר גולדן. "היא הייתה הולכת בשקט בין הטורים בכיתה, וכשהיא הייתה עוברת מאחוריי, קיבלתי תחושה שאני לא לבד, שיש מבוגר בצד שלי, וזאת הייתה תחושה מאוד משמעותית. אצל דפנה גם זיהיתי שהיא באמת אוהבת את התחום שהיא מלמדת, וכשאתה מלמד מתוך אהבה, אתה מדביק באהבה הזו גם את התלמידים. לפני שלמדתי אצלה, חוויתי את התנ"ך כעוד מקצוע משעמם, ופתאום באה מישהי והפכה את השיעור הזה למשהו שכולל גם ספרות, היסטוריה, מולדת ופילוסופיה. זה היה מרתק בעיניי. מאוד התרשמתי מהידע שלה. היא הראתה לי שהיא אשת רנסנס.

"אני זוכר שיום אחד פניתי אליה ואמרתי לה ברשמיות: 'אני מאוד מתעניין בהיסטוריה. אולי תוכלי לעזור לי להעמיק את ידיעותיי?' היא ביקשה ממני שאגש אליה אחרי השיעור, ואז היא נתנה לי ספר על תולדות הרומאים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיה לי דיאלוג של ידע ושל דעת עם מורה. לא דיאלוג על ציונים, על המבחן הבא או על החומר הנלמד, אלא דיאלוג בגובה העיניים".

בן אריה מתרגשת מזיכרונותיו של תלמידה לשעבר ומוסיפה זיכרונות משלה. "עד היום אני יכולה לצייר בדיוק באיזה טור ובאיזה שולחן הוא ישב", היא אומרת. "גם היום, כשנפגשנו, הראיתי לו בדיוק איפה הוא ישב".

זיהית אצלו את פוטנציאל הכתיבה?

"כן. הוא הביע את עצמו באופן יוצא מן הכלל מאז ומתמיד. גם בתעודות שלו מכיתה א' וב' המורות ציינו את יכולת הכתיבה. הנוכחות שלו הייתה מגנטית, ממש מגנטית, ואי אפשר היה שלא לשים לב לכך. אני לא יודעת לגבי מורות אחרות, אבל לגביי הוא היה מיוחד, פשוט מיוחד".

את גאה בו?

"גאה זאת לא מילה, אבל לדעתי אין לי בכלל תרומה להצלחה שלו. הוא הצליח בכוחות עצמו, מתוך כישרונו. הוא מוכשר כמו שד. הוא גם יפה כמו דוגמן, וגם זה עזר לו".

ראיון עם שי גולדן

בן אריה מציינת לטובה גם את הישגיו הלימודיים. "הוא היה מאוד קשוב ומאוד מרוכז, או שאולי הוא הצליח לעבוד עליי", היא אומרת. "לפי הציונים שלו אני מבינה שהיה לו מאוד חשוב להיות תלמיד טוב. היה לו חשוב האישור שהוא תלמיד טוב".

גולדן לא סותר את דבריה. "הייתי תלמיד מצטיין בפרמטרים הפדגוגיים והצלחתי במבחנים", הוא אומר, ומוסיף פרטים שמורתו לא הייתה מודעת להם: "היה לי הסכם עם מישהו מהכיתה, שהוא מגן עליי בהפסקות, ואני בתמורה כותב לו את המבחנים. הייתי מסיים את המבחן שלי ועובר לכתוב את שלו. הייתי עושה קצת טעויות וכותב בכתב יד אחר כדי שלא יחשדו. עשיתי כל מה שצריך כדי לשרוד, גם במערכת החינוך".

מה אתה מאחל לתלמידים שנכנסים עכשיו למערכת החינוך?

"שייצאו משם אחרי 12 שנות לימוד לא חכמים יותר, אלא סקרנים יותר כלפי העולם. שיהיו להם כמה כלים בסיסים להצליח, לצאת לעולם ולהשיג את הידע שהם רוצים באמת, כי ידע זה משהו שצריך להשיג בעצמך. בית ספר זה מקום שאתה מקבל בו רק כלים בסיסיים, שאיתם אתה יכול לצאת לחברה".

בן אריה וגולדן. "היה לו חשוב האישור שהוא תלמיד טוב" (צילום: ירדן מרקוס)