בית הספר הזה יעורר בכם חשק לחזור מיד לספסל הלימודים, או לעבור הסבה מקצועית ולהפוך למורים, ולו כדי לשהות בו מעט. זהו "גרין סקול באלי" (Green School Bali), שנמצא על שפת נהר איונג (Ayung) שליד העיירה אובוד (Ubud) באי האינדונזי באלי. שמעתי עליו לראשונה מחבר איטלקי שמתכנן רילוקיישן לאינדונזיה, עם אשתו וילדיו. הוא תיאר לי בהתרגשות רבה את הביקור במתחם הלימודים המופלא, שכמותו לא ראה מעולם. כך זה נראה:

המסע אל בית הספר מתחיל בחציית יער מנגרובים טרופי וצפוף, על התפר שבין ים ויבשה. הוא כרוך בחציית גשרים רעועים, מעבר בכפרים ושווקים באלינזיים, עד שלבסוף מגיעים אל בית ספר ייחודי שהפך לאגדה חיה ותוססת, שכאילו נלקחה מספרי "הארי פוטר". באמצע הג'ונגל הלח והירוק עומדים עשרות מבנים מרהיבים בגדלים שונים, שנבנו מבמבוק. הם פתוחים לטבע ומעוצבים להפליא, ומשמשים ככיתות לימוד, חדרי אוכל, חדר מורים, פינות בילוי ומשחקים ועוד. כל המבנים עובדים מכוחה של אנרגיה סולארית, הידרו-אלקטרית וביו-דיזל (דלק ביולוגי המיוצר משמנים טבעיים). בית הספר אינו מחובר לרשת החשמל, ואחת ממטרותיו היא להפוך למתחם חינוכי עם טביעת הרגל הפחמנית הקטנה בעולם.

שי ילין
אנרגיה סולארית. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
אחת מפינות המשחק, שנראית כאילו יצאה מ''הארי פוטר''. באדיבות ''גרין סקול באלי''

מבני הבמבוק הציוריים מוקפים בנהרות, נחלים ומרחבים ירוקים אינסופיים. כל אלה משמשים כר לשיעורי ביולוגיה, ספורט, נגרות ועוד. במרחבים אחרים של בית הספר אפשר למצוא עיזים, פרות ובאפלו, גנים שופעים וגידולי אננס, אורז באלינזי משובח וחצילים מבריקים. אחד מגני הירקות נקרא "גן הפיצה", והוא אף מאובזר בתנור לאפיית פיצה טבעונית. יש גם גן הידרופוני, שקולט מי נהר הנשפכים ישירות אל תוך מיכלים שבהם שוחים בחופשיות דגים ממינים שונים. הפסולת שהדגים מפרישים מדשנת את שדות הירקות והפירות של בית הספר, המשמשים לתלמידים ולמורים הן למחקר והן למזון אורגני, הישר מהמקור.

לבו של בית הספר הוא מבנה במבוק עצום, שמתנשא לגובה שלוש קומות, מחוברות ומתפתלות ברצף של ספיראלות. הוא נחשב למבנה הבמבוק הגדול באסיה, ועלות בנייתו מוערכת ב-225 אלף דולר בלבד. בית הספר מתפרש על שטח טרופי של 81 אלף מ"ר, וכדי לעבור בין חלקיו יש לחצות את "גשר המילניום", שנבנה בתוך ארבעה חודשים על יסודות של 192 עמודי במבוק, המייצגים את 192 אומות העולם. על הגשר מסוכך דשא מקומי הנקרא לאלאנג-אלאנג (Lalang-alang), שנבנה בשיטות עתיקות, מסורתיות.

ארבעה חודשים בדקה ו-40 שניות - צפו בבניית הגשר:

שי ילין
לבו של בית הספר: מבנה הבמבוק הגדול בעולם. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
מבט מבפנים על המבנה המרכזי - שלוש קומות של רצף ספיראלי. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
מרחבי משחק, שדות של ירקות ופירות ונהרות כמקום למחקר ולימוד. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
גשר המילניום, שנבנה על בסיס 192 עמודי במבוק, המייצגים את אומות העולם. באדיבות ג'ון סינגלטון וגרין סקול
שי ילין
מבט מהגשר, המקורה היטב. באדיבות ''גרין סקול באלי''

"זהו בית הספר המרשים והמיוחד ביותר שראיתי בימיי חיי", אמר מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, כשביקר בו בשנת 2014, והוא לא היחיד. האיגוד האמריקאי למבנים ירוקים (U.S Green Building Council) הכתיר אותו באותה שנה כ"בית הספר הירוק בעולם".

הנה סרטון שמסביר מעט על שיטת הבנייה ותכנון המבנה:

זהו בית ספר ללא קירות, כך שהגשם הטרופי אינו מפריע אך הבריזה, שהמורים מעידים שיש לה השפעה עצומה וחיובית על הלמידה, מתמדת. לא תמצאו שם רהיטים מעץ טיק או רוזווד. כל הספסלים, שולחנות הלימוד והכיסאות עשויים מבמבוק, שהוא צמח שגדל במהירות (כמו דשא), ופולט כ-35% יותר חמצן לאוויר מאשר עצים. זהו אחד מחומרי הבנייה האקולוגיים בעולם, ואחת ממטרותיו של ג'ון הארדי, מייסד ”גרין סקול באלי”, הייתה להדגים את יופיו וחוזקו. מטרות נוספות היו, כמובן, להקים בית ספר שיהווה מודל למערכת חינוך בת-קיימא ולהכשיר מנהיגים צעירים עם אג'נדה ירוקה. ב"גרין סקול באלי" לומדים כיום (או יותר נכון, מבלים) כ-300 תלמידים מ-45 מדינות, בגילאי הגן ועד כיתה ח'. רק כ-20% מהתלמידים הם אינדונזים מקומיים.

שי ילין
כיתת אמנות. הגשם לא חודר, הבריזה מתמדת. באדיבות ''גרין סקול באלי''
כיתה טרופית לגיל הרך. באדיבות גרין סקול
כיתה טרופית לגיל הרך. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
כיסאות, שולחנות ואפילו קלמרים מבמבוק. באדיבות ''גרין סקול באלי''
שי ילין
עוד כיתה מעוצבת היטב. באדיבות ''גרין סקול באלי''

אז איך נוסדה אגדת החינוך הירוקה בעולם?

ג'ון הארדי מעולם לא היה מורה. הוא קנדי שהחל את דרכו בלימודי עיצוב תכשיטים בקולג' לאמנות ולעיצוב של אונטריו, קנדה. בגיל 25 עזב את הקרירות המערבית ומצא את עצמו במזרח הרחוק, באינדונזיה, שם הפך לאט לאט להצלחה מסחררת. הוא השתמש באמנויות האריגה ועיצוב התכשיטים המקומיים כדי לייצר מותג בינלאומי מצליח תחת שמו - "John Hardy Jewelry”.

בשנות ה-90 הוא סגר עסקאות מרשימות וסיפק תכשיטים באלינזיים לחנויות הכלבו היוקרתיות ביותר בניו-יורק, דוגמת ''ניימן מרקוס'' ו''סאקס'' בשדרה החמישית. בשנת 2007 השתנה עולמו לחלוטין, בעקבות צפייה ב“אמת מטרידה", סרטו התיעודי של אל גור, שהציג את שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית. באותה שנה מכר הארדי את חברת התכשיטים המצליחה שלו והחל להקים את מפעל חייו הירוק (אגב, לאחרונה נמכרה חברת התכשיטים "ג'ון הארדי" פעם נוספת, ומעריכים את שוויה ב-100-140 מיליון דולר). את בית הספר בנה הארדי בכספו שלו, ללא עזרה ממשקיעים.

הרצאת TED של הארדי על מפעל חייו:

 

זוהי רק ההתחלה.

הארדי וצוותו נמצאים כעת בשלבי בנייה מתקדמים של בית ספר יסודי חדש במתחם הענק שלהם בבאלי. החלום שלו הוא לפתוח עוד 50 בתי ספר ירוקים ברחבי העולם. הוא לא מתיימר לעשות זאת בעצמו, ומעודד יזמים וארגונים אחרים לחקות את המודל, להמציא אותו מחדש ובעיקר - פשוט ללכת על זה. יש לו רק שלושה חוקים והמלצות בסיסיות: פעלו בהתאם לתרבות המקומית, תנו לסביבה את המקום המרכזי בהחלטות שלכם, ותמיד תשאלו את עצמכם - איך יושפעו הנכדים שלכם מההחלטות שאתם מקבלים?

אז נכון שהיום ישראלים יכולים לטייל באינדונזיה רק בקבוצות מאורגנות ומעטים יכולים לשהות שם תקופות ארוכות, אך אולי דרך נכונה יותר לחנך כך את ילדיכם היא לבנות בית ספר דומה כאן, בישראל. הנה, למשל, התוכניות של בית הספר היסודי החדש: