פארק הרצליה זכה בפרס אברהם קרוון לאדריכלות גנים ונוף לשנת 2015. הפרס מוענק מדי שנתיים לפרויקט ישראלי מצטיין, לזכרו של אדריכל הגנים והנוף אברהם קרוון שהטביע את חותמו בגנים הבולטים של תל אביב: גן מאיר, גן העצמאות, גן הפסגה ואחרים. הפרס, בסך 18 אלף שקלים, יוענק בסוף נובמבר לאדריכלית הנוף ברברה אהרונסון בשיתוף האדריכל איתי אהרונסון, שניהם ממשרד "שלמה אהרונסון אדריכלים".

 

בראש חבר השופטים השנה עמדה פרופ' נורית ליסובסקי, כשלצדה אדריכלית הנוף עליזה ברוידא, האמנית דרורה דומיני ואדריכלי הנוף ליאור לוינגר וליטל סמוק-פביאן. פרס קרוון מוענק מאז 1971, מטעם קרן שייסדה רשות הטבע והגנים, המועצה לארץ ישראל יפה, מרכז השלטון המקומי, עיריית ת"א-יפו, משפחת האדריכל יעקב רכטר ומשפחת קרוון. מאז 2001 מופקדת הקרן בידי עיריית תל אביב-יפו, שמחלקת אותו מדי שנתיים לאדריכל נוף על הצטיינות בתכנון פרוייקט נופי.

 

משרד "שלמה אהרונסון אדריכלים" הוא מהוותיקים והבולטים במדינה, ואנשיו חתומים בין היתר על הפיתוח הנופי של כביש ירושלים-ת"א, פארק החורשות בתל אביב, גן העצמאות בירושלים, כיכר סוזן דלל בנוה צדק והכיכר המרכזית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שכבר העניקה למשרד את הפרס ב-1997. בין הזוכים הקודמים בפרס היוקרתי: ליפא יהלום ודן צור על גן סאקר בירושלים (1971), עליזה ברוידא ורות מעוז על טיילת רדינג בתל אביב (2011), והזוכים לפני שנתיים - יאיר אביגדור, צבי דקל ושלומי זאב על פארק המסילה בירושלים.

 

התנגדויות של בעלי הקרקע

 

הפארק משתרע על פני כ-700 דונם, בין מסילת הרכבת (תל אביב-חיפה) לעיר הוותיקה, ליד קניון שבעת הכוכבים וספורטק הרצליה. זהו חלק משטח מרזבה (עמק), הנמצאת בין צירי גבעות הכורכר הראשון והשני של מישור החוף באזור השרון, ולכן נקוו בו, מאז ומעולם, מי גשמים ונוצרו ביצות - או בשמן העדכני "בריכות חורף". התכנון של הפארק עוקב אחר הרעיון של "זרימה טבעית", כמעין עץ השולח זרועות. תכנון הפארק כולל אזורי מדשאות, במה, אמפיתיאטרון, מתקני כושר, בריכת נוי ובריכת חורף. הפארק נפתח לציבור כבר ב-2008, כעבור שלוש שנים הסתיימו עבודות ההרחבה של שלב ב', ב-2011 הושלם שלב ב' וב-2013 שלב ג'. הצד הצפוני של הפארק תוכנן, אך טרם הושלם.

 

מהלך עיקש של יעל גרמן, שעלה לעירייה הרבה כסף. התושבים מצביעים ברגליים (צילום: RonAlmog, cc)
מהלך עיקש של יעל גרמן, שעלה לעירייה הרבה כסף. התושבים מצביעים ברגליים (צילום: RonAlmog, cc)

 

פרס קרוון הוענק אמנם למשרד האדריכלים, אך למימוש וגיבוש רעיון הפארק היו שותפים רבים, והעיתוי הוא הזדמנות טובה להזכירם. ההחלטה על הקמת הפארק התקבלה כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, בשטח שהוגדר כשטח חקלאי בתוכניות מתאר ישנות. הכוונה להסב את ייעוד השטח לשצ"פ (שטח ציבורי פתוח) עוררה התנגדויות עזות של בעלי קרקעות פרטיים, שחלק מהשטח היה בבעלותם והם רצו לקדם בו בנייה למגורים. מאבקם היה עיקש: לאחר שפניותיהם למוסדות התכנון נדחו, הם פנו לבית המשפט העליון, שדחה את טענותיהם וקבע שלא תהיה בנייה בפארק, ומכאן נפתח מאבק ממושך על גובה הפיצויים שיינתנו להם.

 

יעל גרמן, שכיהנה באותה תקופה כראש עיריית הרצליה, הייתה גורם מרכזי בהגשמת הרעיון. אף שהפארק נחנך ב-2009, רק אשתקד - אחרי שגרמן כבר עזבה את העירייה לטובת הכנסת ומשרד הבריאות - פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב את גובה הפיצויים שתשלם העירייה לבעלי הקרקעות: 15 מיליון דולר עבור 200 דונם, כולל דמי שימוש בשטח ושכר טירחה של עורכי הדין. בית המשפט כינה את התנהלותה של גרמן כלפי בעלי הקרקע "עוינת". הסגנון של גרמן היה אולי בעייתי, אך את הגנאי ניתן לפרש גם כשבח על מסירות למען הגשמת אידאל שגרמן מאמינה בו.

 

החברה להגנת הטבע. אגף שמירת טבע בחברה להגנת הטבע לא ממהר להירתם למאבקים על נושאים הקשורים לסביבה העירונית, אך בפארק הרצליה הוא חרג ממנהגו. הוא חבר לרשות העירונית כשזיהה שהבאסה, או הביצה, היא אחת מבריכות החורף הבודדות ששרדו את תנופת הפיתוח של אזור תל אביב. החברה להגנת הטבע הייתה בעלת ברית למאבק, כחלק מתפקידה כמייצגת ארגוני הסביבה בועדות התכנון וכשותפה בפעילויות שקריבו את הציבור לערכי הטבע הייחודיים. הדוח שהכין ב-2008 רכז אגף שמירת טבע, אלון רוטשילד, כאשר נשקפה סכנה לבריכת החורף בגלל העיצוב האינטנסיבי של הפארק, תרם להכרה בערכן האקולוגי והנופי של בריכות החורף בכלל, וזו של הרצליה בפרט.

 

אביטל גזית. הסקר האקולוגי שערך הפרופסור מאוניברסיטת תל אביב ב-2006 בעבור היחידה הסביבתית של עיריית הרצליה, היה תיעוד ראשון של ערכי הטבע של הבאסה: צומח (דמסון כוככבני, אגמון ימי, אצה חוטית קלדופורה ועוד), עופות (דוחל שחור גרון, פיפיון מים, מגלן, ברווז היאורית ועוד ) ומאכלסי מים (סרטני דפניה, תריסן הקשקש, חפרית, קרפדות,טריטונים ועוד).

 

עיריית הרצליה והתושבים. פארק הרצליה הוא אחת הדוגמאות הראשונות בישראל לשיתוף ציבור: התושבים השתתפו בקביעת אופי הפארק ותמהיל השימושים הרצויים. למפגשי שיתוף הציבור, שנערכו ביוזמת מינהל ההנדסה העירוני לקראת תכנון השלב הראשון והשלישי, הגיעו מאות תושבים - צעירים ומבוגרים כאחד.