הדפסה
לכתבה באתר
"כאשר שינוי חינוכי אינו מלוּוה בשינוי זה או אחר בארגון הסביבה הפיזית (כלומר שינוי ארכיטקטוני במשמעותו הרחבה), אין השינוי החינוכי המבוקש שינוי של ממש", הכריז איש החינוך פרופ' צבי לם, במאמר שכתב ב-1988. לא נראה שכיתות הלימוד העתידיות, שחלקן המתוכננות לילדים שטרם נולדו, ייראו אחרת מאלו שתוכננו לפני כמה עשורים. בשורה חינוכית אין בהן בינתיים. משרד החינוך מציב תנאי פתיחה שהאדריכלים הישראלים מתקשים להיחלץ מהם, ואם המתכננים מוצאים ערך בהכנסת שימושים מקוריים למבני החינוך ומעודדים שינוי בשיטות הלימוד, עליהם ליזום - גם מחוץ לתקציב - את השטחים שישמשו לכך.
לפני כתשעה חודשים הכריזה עיריית נתניה על תחרות אדריכלים סגורה לתכנון קריית חינוך חדשה, באזור מגורים עצום שמתפתח בפינת שדרות בן גוריון בואך רחוב עוזי חיטמן. המתחם, שיאכלס תיכון וחטיבת ביניים, יצטרף לגוש גדול שכולל קניון, מבני חינוך ופנאי בשכונת "עיר ימים", שנמצאת בצמיחה מואצת על עשרות מבני המגורים הגבוהים שמוקמים בה.
10 משרדי אדריכלים הוזמנו להשתתף בתחרות, ושלושה מהם עלו לשלב הסופי: אמר-קוריאל, מילוסלבסקי וכן אליקים אדריכלים - שזכו בפרויקט. לדברי אדריכל צדיק אליקים, בעוד שמרבית ההצעות דגלו ב"כפר לימודים" מבוזר מציע מקבץ מבנים ברחבי המגרש, הרי שההצעה הזוכה מתבססת על מבנה מרכזי בן שני אגפים מוקף בשטח פתוח. זאת, מתוך מחשבה שצורת התכנון תשאיר טביעת רגל קטנה יותר על המגרש.
בשערי בית הספר, ששטחו כ-10,000 מטרים רבועים, יבואו מדי יום כ-2,000 תלמידים, מורים ואנשי מינהלה. הוא יוקם על מגרש בן כ-24 דונם, בתוספת 3 דונם המיועדים להקמת אולם ספורט, ספרייה ציבורית ואודיטוריום שירכיבו חגורת בינוי בדופן הדרומית של המגרש. המתכננים טוענים, כי השטח המיועד לתכנון קטן בכ-30% מהתדריך המקובל של משרד החינוך ביחס לכמות הפרוגרמות הייעודיות: כיתות לימוד לחטיבה עליונה ולחטיבה תחתונה, חדרי מורים ומינהלה, מרכז מדעים, מעבדות, ספרייה וקפיטריה.
כמו הקניון הסמוך, גם בית הספר יהיה מקום שאותו פוקדים למען מטרה ממוקדת, ולא חלק אינטגרלי מחייהם של תושבי השכונה. מחלקת התכנון העירוני, כמו מערכת החינוך הארצית שמתקצבת את הפרויקט, לא מפנימה כנראה את הצורך בלימוד ספונטני, ולא מוצאת ערך מיוחד בהפעלת מתקני הלימוד מחוץ למסגרת הבית ספרית.
הקמה בשלבים
אליקים מזכיר, כי משרד החינוך מתקצב את ההקמה של בתי הספר בשלבים, ולכן הסכמה התכנונית צריכה לאפשר בנייה מודולרית עם אפשרות הרחבה וצמצום לפי דרישה. על אף נתוני הפתיחה, שריכוזיות ורווחיות עומדים מאחוריהם, המתכננים ניסו להטמיע בסדר היום החינוכי שטחי לימוד בלתי רשמיים, שישמשו את התלמידים והמורים ב-48 הכיתות. חללים אלו אינם חלק מהשימושים שהמתכננים התבקשו ליצור בתחרות, אך מתוך רצון לעודד יצירתיות ולמידה הם הוכנס לתוכנית.
קרית החינוך תחולק לשני אגפים - האחד לחטיבה עליונה והשני לחטיבה תחתונה – עם אגפי כניסה ומערכי תנועה עצמאיים. השימושים המשותפים לשתי החטיבות - מועצת תלמידים, מינהלה, קפיטריה, מרכז המדעים וספרייה - ימוקמו על ציר המשכי לשני האגפים. אף שהקשר השימושי אמנם הדוק, הקשר הקונסטרוקטיבי רופף: רק מערך תנועה חיצוני וגשר מחברים את שני האגפים. לדברי האדריכל, חוסר התלות המבנית בין האגפים יאפשר גמישות בעתיד, לפי התניות משרד החינוך.
בתוך כל אגף הוגדר "מבנה-בית", שגם הוא מושתת על היגיון הפירוק (והוא גם מאפשר לחלק את הבנייה לשישה שלבים, כולל הקמת הספרייה הציבורית והאודיטוריום). בכל בית יש ארבע כיתות לימוד הסובבות חלל משותף, מעבדה ומרחב חינוך א-פורמלי, ולכן הוא יכול לתפקד כמערכת עצמאית. כל שני בתים מרכיבים קומה שתשרת שכבת לימוד בת שמונה כיתות, ואותם שני בתים חולקים חלל משותף ומערך תנועה.
הכיתות יפנו צפונה או דרומה, בדילוגים. לכל כיתה תהיה חזית החוצה – או פנימה, אל חללים מוארים ומאווררים שמיועדים לאותם מרחבי לימוד בלתי רשמיים. חללים אלו ממוקמים בשטחים שמתפנים כתוצאה מה"דילוג" במערך סידור הכיתות. זהו תמרון עיצובי שלא מוסיף שטחים למבנה, אך מפנה מקום לפרוגרמות שאינן מתוקצבות ככיתות. המרחבים האלה ארוזים בקופסאות מחורצות, המשולבות במעטפת הבניין ושומרות על מראהו השלם. כמחצית מהמרחבים האלה נמצאים במפלסי החצרות החטיבתיות המשופעות, כחלל מתווך בין החצר לבניין.
אולי בהשראת למידה של חברותא ביהדות, כל זוג כיתות הפונות פנימה יוכלו להתחבר בעזרת הסטה של מחיצות אקוסטיות ניידות, כדי ליצור חלל לימודי משותף של כ-300 מ"ר. על גג החטיבה העליונה ימוקמו תאים פוטו-וולטאיים וגשר שייצא מהקומה הגבוהה של החטיבה העליונה, ויוביל את כיתות המדעים והאמנויות אל גג ירוק שיוקם על מבנה החטיבה התחתונה.
רוח מהים תיכנס ממערב ותצא דרך אותם חללי שהייה שאינם כיתות, תכניס אוויר ותבטל - לפחות על הנייר - את הצורך למזג את המסדרונות והשטחים המשותפים.
נדמה שהכוונה הראשונית של המתכננים התרחקה מהערכים של מבנה קמפוס כאסופת מבנים החולקים שטח פתוח משותף, אך במבט חוזר, נדמה שהיא אכן הושפעה מאותן טיפוס בנייה חינוכי. המבנה אורז ועורם את מערכת ה"בתים" המשולבת בגנים, לכדי קמפוסים אנכיים.
למה רק בית ספר ולא מבנה קהילתי
"חשוב שתלמיד ימצא את נקודת השייכות שלו ולא ילך לאיבוד במרחב העצום ובמסה הענקית של המשתמשים במבנה", סבורה דקלה אורן, מרצה במכללת דויד ילין בירושלים וראש התוכנית לחינוך פתוח ניסויי. כמי שניהלה שני בתי ספר קטנים, אורן דווקא רואה יתרון בריכוזיות, כל עוד התכנון מציע ראייה מערכתית וחברתית. "כשחושבים בממדים גדולים, יש הזדמנות לייצר חיבורים ומיזמים שאין בבית ספר קטן", היא מסבירה. המגוון הרחב של תחומי העניין שיימצאו בקבוצה של כ-2,000 תלמידים יוכלו להתבטא בשלל מגמות, תוך עידוד שונות מחשבתית וחינוכית, יכולת בחירה ומענה אישי בתוך המפעל הגדול.
היא מציינת, כי המתקנים המתוכננים בקרית החינוך מותאמים לגופו של אדם בוגר, ולכן אין מניעה שתושבי השכונה יוכלו להשתמש בבית הספר אחרי שעות הלימודים, למשל בחוגי העשרה ובסדנאות להורים, או לטובת חוגים לילדים שמשפחותיהם מתקשות לספק להם פעילות מעבר לשעות הלימודים. מדוע בניין כה משמעותי בשכונה לא יפעל באופן שוטף לאורך מרבית שעות היממה, כך שיצדיק את נוכחותו בשכונה, יתחבר לקהילה ויתחזק מבחינת קיימות ושימוש ארוך טווח?
