"בקהילה שלי חוגגים את החגים קצת שונה מאיך שאני מכיר בבית הספר. למשל, יש לנו חג שקוראים לו פסח מלכותי. בחג הזה אנחנו נזכרים איך אבותינו הגיעו לארץ מארצות הברית, ממש כמו שבני ישראל עלו ממצרים. היה אז אבא גדול, שאסף את כל הקהילה מכל מיני מקומות בעולם ואמר שצריך לגור בארץ ישראל. הוא איחד את כולם, אבל לא נתנו לנו להיכנס לארץ והיינו צריכים להיות כמה שנים בליבריה שבאפריקה ולטהר את עצמנו, כמו שבני ישראל היו בהר סיני ואמרו להם לטהר את עצמם. גרנו שם באוהלים בתנאים מאוד קשים ובינתיים למדנו איך לגור אחד עם השני ולאהוב אחד את השני. בסוף יצרנו משפחה אחת גדולה והיינו שם עד שהצלחנו להגיע לארץ ישראל. זה כמו יציאת מצרים. בגלל זה בחג בכל שנה אנחנו בונים המון אוהלים על דשא גדול ועושים שם הכל, אוכלים, משחקים, שמים מוזיקה ורוקדים".

 

המשפחה שלי

----------------

 

אני: אוהד ריזונובר, בן 8, עולה לכיתה ג'.

 

אמא: תרשיש סמול (37).

 

אבא: רפאל-נעמן ריזונובר (46). אבא עובד בעירייה. הוא הנציג של קהילת העבריים בעירייה וגם מאמן כדורסל בערב. בקהילה שלנו יש הרבה ספורטאים ואבא עוזר להם להתקדם.

 

אחים ואחיות: יש לי חמישה אחים ואחיות. שתי אחיות גדולות: ורד, בת 19, בצבא. ורד היא שחקנית כדורסל. היא למדה בוינגייט באקדמיה. היא גם אוהבת לשיר ושרה יפה. ליאורה, בת 17, היא שחקנית כדורסל בנבחרת ולומדת באקדמיה בעמק יזרעאל. היא חוזרת הביתה פעם בחודש, אבל בחופשות היא נמצאת כאן כל הזמן. כשהיא לא פה אני מתגעגע אליה וכשהיא חוזרת היא משחקת איתי הרבה כדורסל, יחד עם אבא שלי. ויש לי גם שלושה אחים קטנים: ליעד בן 5, אחישי בן שנתיים וקרניה בת שנה.

 

משמעות השם שלי: ההורים שלי קראו לי אוהד כדי שאני אביא הביתה אהבה ובאמת הבאתי הרבה אהבה למשפחה.

 

ארוחה משפחתית: באמצע השבוע בכל ערב כולם אוכלים ביחד. אני אוהב שכל המשפחה מסדרת שולחן ואוכלת יחד ומדברת על דברים חדשים שקרו לכולם בחיים. למשל, אנחנו מדברים על איך אחותי ורד עושה דברים בצבא למען העם ואיך היא חוזרת וקונה לנו המון דברים ולפעמים אנחנו נוסעים למשחקי כדורסל שלה. אנחנו מדברים גם הרבה על ליאורה, כי אנחנו מתגעגעים אליה וחושבים מה היא עושה בבית הספר.

 

האוכל שלנו: בקהילת העבריים אנחנו אוכלים רק אוכל טבעוני. אנחנו לא אוכלים בשר וביצים ודגים ולא שותים חלב מפרה ולא אוכלים גבינה או טונה וגם קוטג' לא. אנחנו אוכלים הרבה פירות וירקות כי זה יותר בריא. כשאני אצל חברים ואוכלים שם משהו שאסור לי, אני פשוט אומר להם שאני לא אוכל בשר והם נותנים לי פירות או ירקות.

 

המטלות שלי בבית: בכל יום כשאני מתעורר אני מסדר את החדר ומכין ארוחת בוקר עם אמא ומכין את הילקוט שלי ומארגן את קרניה. אני עוזר לאמא להכין לה אוכל ומביא לה טיטולים.

 

הילדוּת של אמא ואבא: אמא נולדה בארץ והיתה כאן תמיד. אבא הגיע לארץ בגיל 3.

 

הבית שלי

-----------

 

הישוב: דימונה. נולדתי בדימונה ואני אוהב לחיות כאן. לפעמים אנחנו באזור של הבית שלי ולפעמים בכפר שלום, הכפר של קהילת העברים.

 

הקהילה: אני חלק מקהילת העבריים בדימונה. יש לנו פעילויות שלנו וחגים משלנו ואוכל משלנו, שהוא אוכל טבעוני ויש לנו גם לבוש שלנו, בגדים שאנחנו תופרים בעצמנו מבדים טבעיים ובריאים.

 

הכפר: כפר שלום הוא כפר קטן של קהילת העבריים. הוא מאוד יפה ומטופח ואנחנו שומרים עליו. לא נוסעים בתוך הכפר במכוניות ויש בו מועדון שבו נפגשים לפעמים וגלידריה טבעונית וגם מסעדה טבעונית ולפעמים יש שוק קטן, שמוכרים כל מיני דברים שאנשים בכפר מכינים, כמו שייקים או תיקים שתופרים כאן. לפעמים כל הקהילה מתאחדת ושמים מוזיקה ורוקדים ולפעמים מארגנים ארוחה טבעונית גדולה ביחד או שיש הופעות או אירוע מיוחד.

 

הבית: יש לנו דירה קטנה, שקרובה מאוד לכפר של הקהילה.

 

החדר: אני בחדר יחד עם האחים הקטנים שלי.

 

החגים שלנו: חלק מהחגים דומים לחגים של חברים אחרים מהכיתה שלי וחלק קצת שונים. למשל, אנחנו חוגגים פסח, שבועות, כיפור, סוכות ואת ראש השנה בחודש ניסן, אבל אנחנו חוגגים את החגים שונה, כמו למשל את פסח מלכותי. את החגים שלא מופיעים בתנ"ך, כמו פורים או חנוכה, אנחנו לא חוגגים בקהילה.

 

חג למוקירים: זה חג שהוא יום האהבה וגם יום המשפחה. עושים סעודה גדולה ונותנים מתנות אחד לשני ואומרים רק מילים יפות בתקופה הזאת. זה שבוע שלם של אהבה ונתינה.

 

הכוהן: יש לנו בקהילה כוהן, שזה איש שעוזר הרבה לקהילה ומטפל באנשים וגם עורך חתונות ואת סדר שבת וסדר בחגים.

 

הנסיכים: יש לנו בקהילה כמה נסיכים, שעוזרים לנו ומרחמים עלינו כשצריך והם אנשים חשובים ואהובים מאוד בקהילה שלנו. למשל, הנסיך אלקנא או הנסיך גבריאל, שהוא נסיך של אהבה ותמיד ריחם על כל הילדים והם באו אליו כשהם היו צריכים. כולם אוהבים אותו.

 

בית הספר שלי

------------------

 

בית ספר בגין. אני מאוד אוהב את בית הספר. זה בית ספר רגיל של העיר דימונה. יש לנו גם בית ספר של קהילת העבריים, בי"ס אחווה, אבל אני מעדיף להיות בבית הספר שלי, כי ככה אני מכיר חברים חדשים וגם לומד עברית יותר טוב. בבית הספר של הקהילה מדברים הרבה אנגלית. מנסים ללמד אותם עברית, אבל זה לא כל כך עובד. בביה"ס שלי לפעמים קשה לי כשאני ממש רוצה לדבר אנגלית כי אני רגיל לשפה הזאת יותר, אבל אף אחד לא מבין אותי.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? שהוא בית ספר מדעים ויש לנו הרבה פעילויות כיפיות. יש לי המון חברים בכיתה והמורות טובות. לפעמים אני מרגיש קצת שונה מאחרים, כי הם מבינים את החומר בעברית ואני קצת פחות.

 

המקצוע שאני הכי אוהב: חשבון, כי אני לומד המון דברים כיפיים ומעניינים וקלים מאוד.

 

המורה האהובה עלי: נטלי, המחנכת שלי, שמלמדת אותנו חשבון, עברית ותורה. אני אוהב אותה כי היא מלמדת אותנו הרבה. בכל יום היא מלמדת אותנו דברים חדשים והיא דואגת לנו.

 

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו טובים בלעבוד עם ילדים.

 

אוהב ללמוד? מאוד.

 

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? הייתי רוצה שתהיה בבית הספר יותר טכנולוגיה. למשל, שילמדו אותנו על חשמל - איך חשמל יוצא, איך מכינים חשמל.

 

שיעורי בית: יש הרבה שיעורי בית. אני מכין לבד. לפעמים ההורים עוזרים לי אם אני צריך.

 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

 

אחר הצהרים: אני חוזר מבית הספר בשתיים וחצי, מכין שיעורים ואם אין שיעורים, אז אני לומד שעה - עובר על החומר שהיה לנו באותו יום. אחר כך אני יורד למטה ומשחק בכדור עם החברים. יש לי הרבה חברים בשכונה מהקהילה של העבריים ויש חברים שהם לא מהקהילה.

 

הכי אוהב לעשות בעולם: לשחק כדורגל וכדורסל.

 

מאכל אהוב: טופו.

 

טלוויזיה: אני צופה לפעמים. לא הרבה. אוהב ערוץ דיסני וכדורגל ו-NBA.

 

מחשב: לפעמים. יש לי טאבלט ואני משחק משחקים ורואה סרטים.

 

הכי אוהב לעשות עם אמא: לדבר איתה ולעזור לה לנקות את הבית ולהכין ארוחת ערב.

 

הכי אוהב לעשות עם אבא: להתאמן בכדורסל. אבא שלי מאמן אותי.

 

הכי אוהב לעשות עם האחים: עם ורד וליאורה, שהן שחקניות כדורסל, אני אוהב לשחק וללמוד מהן וגם לשחק חממות ומחבואים. עם ליעד אני אוהב לשחק כדורגל ולאמן אותו. עם אחישי אני אוהב לשחק ולצפות איתו בטלוויזיה ולראות אותו ישן. כשהוא בוכה אני לוקח אותו לישון. הוא תמיד נרדם כשאני שומר עליו. עם קרניה התינוקת אני אוהב לעשות המון דברים. למשל, להצחיק אותה. כשהיא צוחקת היא גם מצחיקה אותי.

 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? יותר מחנכים, כי ההורים יכולים ללמד אותנו המון דברים שאנחנו צריכים ללמוד, כי הם יותר גדולים. כשהם היו קטנים הם למדו המון דברים והם יכולים ללמד אותנו את זה.

 

החבר/ה הכי טוב: מהשכונה: יצחק ואלי. הם גם מקהילת העבריים. מהכיתה: איתי, אסף ויונתן, שהם לא מהקהילה. בכיתה שלנו אין ילדים מקהילת העבריים. אני היחיד. בכל בית הספר יש רק שני ילדים עבריים.

 

החלום שלי: אני רוצה להיות שחקן כדורגל וכדורסל ולהיות כוכב טלוויזיה.

 

כשאהיה גדול: אני רוצה להיות עורך דין, כי אני רוצה לעזור לאנשים.

 

מתי כועסים עלי? אני ילד טוב. לא כועסים עלי. רק מדברים איתי על דברים שעשיתי. אם עשיתי משהו לא טוב, אז רק מדברים איתי. למשל, אם אני לא מכין שיעורי בית או לא מנקה מה שאני צריך.

 

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשנסענו לאילת עם כל המשפחה.

 

חוגים: כדורגל, כדורסל, קרטה.

 

הייתי רוצה לחיות ב: ארצות הברית, כי זה מקום גדול וחלק מהמשפחה שלי שם ואני רוצה לפגוש אותם. למשל, דודה של אבא שלי, שלא פגשתי אותה אף פעם. יש שם גם הרבה אנשים שאני מעריץ ואני רוצה לפגוש שם, כמו שחקני כדורסל, כמו קובי בריאנט.

 

לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כי כשאני גדל אני לומד דברים חדשים וגם כי אני יכול לטוס למקומות.

 

ההמלצה שלי לספר: "הנמר עצוב". אני אוהב אותו כי אם לפעמים אני עצוב, אז אני קורא את הספר והוא משמח אותי.

 

טקס שינה: אני משכיב את עצמי. לפעמים אמא קוראת לי סיפורים. אני סופר מכוניות וחיות וכשאני מגיע ל-100 אז אני כבר נרדם.