לפני שלושה שבועות חגגה אחותה הצעירה של עדי נוימן יום הולדת 19 בניו יורק. "היא חשבה שהיא כבר ראתה הכול", מגלגלת עיניים האחות הגדולה בשיחת סקייפ מהתפוח הגדול, "אז אמרתי שנרחיב לה את האופקים ולקחתי אותה למועדון The Box". למועדון הממוקם בלואר איסט סייד במנהטן יצא שם של היכל דקדנס קינקי שבו מבלה הסצנה הטרנדית של העיר, והבטן ההריונית של נוימן התקבלה שם בחיבוק. "הדורמנים היו מבסוטים. זה אקסטרווגנטי מבחינתם שאישה בהיריון מגיעה בשתיים לפנות בוקר לרקוד עם טרנסקסואלים. זאת חגיגה של נשיות".

והאחות הצעירה? "היא היתה מזועזעת חצי מהזמן", משחזרת נוימן את הבילוי הלילי. "על הבמה היה מופע של טרנסווסטייט שכבר עשה השתלת שדיים אבל לא עבר ניתוח לשינוי מין, שהיה לבוש כמו אנה ווינטור ובעודו קורא מגזין ווג עשה את צרכיו על הבמה".

 

"אני לא רואה בעייתיות בזה שדוגמנית בת 14 תתחיל לעבוד". עדי נוימן בקמפיין של אבישג ארבל (צילום: קארין בר)
"אני לא רואה בעייתיות בזה שדוגמנית בת 14 תתחיל לעבוד". עדי נוימן בקמפיין של אבישג ארבל (צילום: קארין בר)

 

בחודש שמיני להיריון, נוימן בת ה-32 ממשיכה לשמר את דימוי הילדה הפרועה שהיא מטפחת מאז התפרסמה כנערת השנה ב-1997, הרבה בזכות אופי ג'ינג'י ותזזיתיות שלא לוקחת הפסקה גם בראיון בלעדי ל-Xnet מביתה בשכונת קרול גרדנס הבורגנית בברוקלין, בה היא מתגוררת עם בעלה בשלוש השנים האחרונות, הכדורגלן לשעבר אבי יחיאל. בתקופה זו דיללה נוימן את הופעותיה כדוגמנית לטובת תפקיד כמנהלת מכירות של הסטארט-אפ הישראלי-גרמני Infarm בארצות הברית. מי שמכיר אותה מעבר לתמונות היפות במגזינים, יודע שמדובר באשת עסקים שמעורבת בלא מעט פרויקטים מסחריים בעבר ובהווה, יחד עם אחיה הבכור אדם נוימן.

 

"קשה להתפרנס מדוגמנות בארץ, כי כדי להתפרנס דוגמניות צריכות לעשות דברים נוספים" (צילום: קארין בר)
"קשה להתפרנס מדוגמנות בארץ, כי כדי להתפרנס דוגמניות צריכות לעשות דברים נוספים" (צילום: קארין בר)

 

ניו יורק הפכה לביתה השני מאז עברה אליה לבדה בגיל 16. היא היתה אז באמצע כיתה י"א, ואת הלימודים המשיכה בבית ספר פרטי בעיר כשבמקביל דגמנה. לפני ארבע שנים חזרה להתגורר בתל אביב לתקופה בעקבות האהבה. "קשה להתפרנס מדוגמנות בארץ, כי כדי להתפרנס דוגמניות צריכות לעשות דברים נוספים", אומרת נוימן. "ישראל היא שוק קטן וכל חברה רוצה בלעדיות. מכל הדוגמניות בישראל, רק לאסתי גינזבורג יש שלושה קמפיינים בעונה, שזה שלושה-חמישה ימי צילום בעונה. אני הגעתי משלושה ימי צילום בשבוע, וכשאין לי את האקשן, בחרתי למצוא לי עבודה שתספק אותי קצת יותר".

 

"ברגע שנכנסתי לחודש שביעי, כל הג'ננה יצאה ממני" (צילום: קארין בר)
"ברגע שנכנסתי לחודש שביעי, כל הג'ננה יצאה ממני" (צילום: קארין בר)

 

באופן אירוני, דווקא ההיריון הוא זה שהביא לה לאחרונה שתי עבודות דוגמנות חדשות: קמפיין סתיו-חורף של מעצבת בגדי ההיריון הישראלית אבישג ארבל, שצולם על ידי חברתה הטובה קארין בר ומתפרסם כאן לראשונה, וקמפיין נוסף לחברה קנדית לו הצטלמה השבוע. "אני מרגישה הרבה יותר נשית מאז שאני בהיריון. את גם מקבלת סמכות נשית מאנשים מסביב", אומרת נוימן. "אני יורדת לסאבוויי ואנשים ישר מפנים לי מקום ברכבת. לכל אחד גם יש מה להגיד לך על ההיריון. אומרים לי 'את ממש שקולה מאז שאת בהיריון'. בוא נודה בזה, לא שתיתי שוט טקילה כבר שמונה חודשים. אם מישהו מהאנשים סביבי לא היה מכניס חומר זר לגוף שלו, כולם היו אומרים לו שהוא כל כך שקול. שמונה חודשים זה המון זמן".

 

לומדת במרכז הקבלה בניו יורק אצל הרב איתן ירדני (צילום: קארין בר)
לומדת במרכז הקבלה בניו יורק אצל הרב איתן ירדני (צילום: קארין בר)

 

מספיקה שעה של שיחה עם נוימן כדי להבין שהאופי השקול הוא פאזה חולפת בלבד. יעידו על כך הסיפורים שהיא מגוללת והכיסא עליו היא נעה באי שקט במשך כל הראיון. "אני מרגישה מסטולה כבר שמונה חודשים, ובשליש האחרון ההורמונים לא מפסיקים להפתיע אותי", היא צוחקת. "בשני השלישים הראשונים הייתי קלילה, אבל עכשיו גם לא קל לאבי איתי. זה לא שלא היו לי קטעים מפגרים, כן. בשליש הראשון התהלכתי במשך שלושה ימים ברחוב עם הבנה שכל האנשים בעולם היו פעם בבטן של מישהי. בהתחלה אבי היה קול עם האבחנה הזאת, אבל בשלב מסוים זה העיק עליו. עכשיו אני הרבה יותר מעצבנת. ברגע שנכנסתי לחודש שביעי, כל הג'ננה יצאה ממני. השבוע נסענו יחד ברכב והצקתי לו ברמה שאם הוא היה עושה לי את זה במשך חמש דקות, הייתי נכנסת עם הרכב בקיר בכוונה. כמובן שבסוף התנצלתי שהצקתי לו".

 

"במקצוע שלנו, אם את נכנסת לאודישן עם 40 בנות נוספות, הדבר האחרון שאת רוצה לשדר זה חוסר ביטחון" (צילום: קארין בר)
"במקצוע שלנו, אם את נכנסת לאודישן עם 40 בנות נוספות, הדבר האחרון שאת רוצה לשדר זה חוסר ביטחון" (צילום: קארין בר)

 

מי שהיתה אחת הדוגמניות הישראליות העסוקות ביותר בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000, מנהלת כעת סדר יום אפרורי למדי במענה למיילים. בשיחה איתה היא מתרפקת על שנות ה-20 לחייה, בהן היתה מקפצת בשבוע צילומים אחד בין טוקיו, ניו יורק ומילאנו, והחיים כדי.ג'יי שחוזרת מרוסקת הביתה בחמש בבוקר. כיום מעסיקים אותה לימודים במרכז הקבלה בניו יורק אצל הרב איתן ירדני, בילויים עם חברים ושיעור יוגה שבועי עם חברתה הטובה מהארץ, הדוגמנית יבה דון, שהוכשרה לאחרונה כמדריכת יוגה קונדליני. "אני עדיין מאוד אנרגטית ותזזיתית", היא אומרת, "אבל הרבה יותר מעניין לי לשבת עם חברים מאשר לרקוד במועדון".

 

"מי שהיתה בסביבה מוגנת מאוד עד גיל 18 ואז יוצאת לעולם, נכנסת מיד לאטרף כי היא מרגישה שלא חוותה מספיק ומהר מאוד מאבדת את עצמה" (צילום: קארין בר)
"מי שהיתה בסביבה מוגנת מאוד עד גיל 18 ואז יוצאת לעולם, נכנסת מיד לאטרף כי היא מרגישה שלא חוותה מספיק ומהר מאוד מאבדת את עצמה" (צילום: קארין בר)

 

כמו נשים רבות אחרות, גם נוימן מסתגלת כעת למראה שמביא איתו ההיריון. "כל בחורה צריכה להתמודד בהיריון עם שינוי הגוף. גם אני התמודדתי עם הנושא, אבל לא ממקום של חוסר ביטחון, אלא מחוסר ודאות בכוסיות שלי", היא אומרת וממהרת להסביר: "כלומר, גם אני לפעמים מתעוררת בבוקר ולא מרגישה טוב מול הראי, אבל אז אני אומרת לעצמי: 'עדי, זה בראש. את דוגמנית, משלמים לך על איך שאת נראית'. זה אולי נשמע יהיר, אבל זאת היתה הדרך שבה התמודדתי עם חוסר הביטחון שלי. במקצוע שלנו, אם את נכנסת לאודישן עם 40 בנות נוספות, הדבר האחרון שאת רוצה לשדר זה חוסר ביטחון. אז מאז ההיריון חזרתי להשתמש בכלי הזה". בתחילת ההיריון גם בחרה להסתפר קצר, ובזוויות מסוימות היא מזכירה את מיה פארו בצעירותה.

 

"בתחום הדוגמנות קיימות לא מעט חלאות, אבל אני הייתי מספיק חזקה להימנע מזה" (צילום: קארין בר)
"בתחום הדוגמנות קיימות לא מעט חלאות, אבל אני הייתי מספיק חזקה להימנע מזה" (צילום: קארין בר)

 

כמי שעברה להתגורר לבדה בעיר זרה בגיל צעיר, לנוימן יש לא מעט מה להגיד על סיפור הסינדרלה הנוכחי בענף: סופיה מצטנר. "אני לא רואה בעייתיות בזה שדוגמנית בת 14 תתחיל לעבוד. אני רואה ילדים בני 10 שנשלחים למחנות אימוני כדורגל בברצלונה ולאף אחד אין בעיה עם זה", היא אומרת. "בסופו של דבר, זה מאוד תלוי בבחורה. הבנות היותר חזקות וותיקות בתעשייה הן אלה שהתחילו בגיל צעיר. מי שהיתה בסביבה מוגנת מאוד עד גיל 18 ואז יוצאת לעולם, נכנסת מיד לאטרף כי היא מרגישה שלא חוותה מספיק ומהר מאוד מאבדת את עצמה. לא חסרות בנות שהגיעו לניו יורק בגיל 16 וחזרו הביתה בגיל 18 מכורות לקוקאין והפרעות אכילה.

"אני זוכרת שאמא שלי אמרה שלא הפריע לה שאני אעבור לגור לבד בניו יורק, אבל אם אחותי הקטנה היתה רוצה זה לא היה קורה, כי אנחנו לא קורצנו מאותו חומר. אחד התנאים של ההורים שלי להשתתף בתחרות נערת השנה בגיל 15 היה להתחיל טיפול פסיכולוגי צמוד. זה היה התנאי, ובדיעבד זה מאוד עזר, כי הייתי בפיקוח תמידי של ההורים ושל פסיכולוגית. לא תמיד אפשר לסמוך על הסוכנים. כשהייתי באח הגדול VIP, אחת הסיבות שהחשיכו עליי את המסך כמה פעמים היתה שסיפרתי סיפור איך הבחורה שהיתה אחראית עליי באופן רשמי בניו יורק מטעם הסוכנות, היתה האדם הראשון שהציע לי קוקאין. היא אמרה לי: 'עדי, את מעשנת לא מעט גראס, וזה עושה מנצ'יז. רזון וסטלנות לא הולך יחד. קוק הוא סם הרבה יותר טוב ולא יראו את זה על הפנים שלך'. לא הבנתי איך האישה שהיא הסמכות העליונה עליי בעיר ואמורה לשמור עליי, מדרדרת אותי לסמים. אז חלאות מסוג זה קיימות בעולם, ובתחום הדוגמנות קיימות לא מעט, אבל אני הייתי מספיק חזקה להימנע מזה".

 

איתי יעקב