הדפסה
לכתבה באתר
נתי להב חשבה שאחרי 20 שנה כחוקרת פרטית היא כבר ראתה הכל, אבל שום דבר לא הכין אותה לתחקיר שעליו עבדה במסגרת התוכנית "אבודים," וששודר בפרק הראשון של העונה הנוכחית. המשימה הייתה למצוא אישה ישראלית שנמצאת כבר 44 שנה ברפובליקה המרכז-אפריקאית, מהמדינות העניות והמסוכנות בעולם, שלא מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ישראל.
"יום אחד פנה לתוכנית איש עסקים ישראלי שעובד באפריקה וסיפר לנו על מארי, אפריקאית שטוענת שהיא נולדה בישראל ומבקשת לסייע לה לאתר את אמה הישראלית," היא משחזרת. "מסתבר שבשנת ,1969 כשלמדינה הזו היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל והייתה להם שגרירות בארץ, האם הכירה את אחד מעובדי השגרירות והתפתח ביניהם רומן, שבמסגרתו נולדה מארי. כשהייתה בת חצי שנה ההורים נפרדו, וכשהאב חזר לאפריקה הוא לקח אותה איתו".
"כשהייתה בת שמונה, אביה נרצח שם והיא גדלה אצל סבתה, שסיפרה לה שהיא יהודייה שנולדה בישראל. היא הייתה בסכנת חיים ממשית, בעיקר כיהודייה במדינה שבה מתנהלת במשך שנים רבות מלחמת אזרחים בין הנוצרים למוסלמים, וכל חייה חלמה להיתקל בישראלי שיעזור לה להיחלץ משם ולהתאחד עם אמה בישראל."
להב היא בעלת משרד החקירות "להב-טנא" מיבנה, שעורך תחקירים לתוכנית "אבודים" בהנחיית צופית גרנט, זו העונה השביעית. "בשנת 2008 פנו אליי מהתוכנית," היא משחזרת, "ונתנו לי חקירה, סוג של טסט קייס," היא מספרת. "פנו גם למשרדי חקירות אחרים, ולשמחתי הייתי היחידה שהצליחה להביא תוצאה, שהפכה בסופו של דבר לתוכנית הראשונה."
• מה ביקשו ממך למצוא?
"אדם בן 72 בשם צבי הגיע למערכת, וסיפר שבמשך 20 שנה, מאז שנודע לו שהוא מאומץ ושיש לו אח תאום, הוא מחפש את אחיו ללא הצלחה. הוא התראיין לכל כלי התקשורת וזעק 'אחי, איפה אתה,'? אך לשווא. כשהוא הגיע אלינו הוא היה מיואש לגמרי."
• איך מתחילים חקירה כזו?
"כל חקירה טובה מתחילה בלקוח עצמו, שיודע המון דברים שהוא בכלל לא יודע שהוא יודע. צבי, למשל, ידע איפה הוא נולד וידע תאריך לידה. נברנו בארכיונים, הגענו לאלפי מסמכים ובסופו של דבר, מצאנו שאחיו גר רוב חייו לא רחוק ממנו. היום יש ביניהם קשר משפחתי חם וזו שמחה גדולה בשבילי."
• בואי נחזור למארי מהרפובליקה המרכז-אפריקאית. איך הצלחתם להוציא אותה משם?
זו הצלחה כנגד כל הסיכויים, בעיקר בזכות הנחישות של צופית. היא רצתה להציל את האישה הזו, ויהי מה, בניגוד לכל האזהרות שזו מדינה מסוכנת ושמשרד החוץ לא מאשר בכלל נסיעה לשם. זאת צופית. סבתא שלי הייתה ניצולת שואה ולא חסכה ממני סיפורים, ועם העול הזה אני יוצאת למשימות של 'אבודים', בתחושה שאני צריכה להושיט יד לכל יהודי שזקוק לעזרה. בהפקה של התוכנית הזו יש טוב לב אינסופי ודבקות במטרה, שמתחילים מהבמאי והעורך דוד דרעי, ומגיעים עד אחרון התחקירנים. המשרד שלנו מעורב בכל התהליך: משלב ההחלטה לגבי איזה מקרים חוקרים מתוך אלפי הפניות שמגיעות, ועד לשלב הצילומים".
• איזה פרק הכי ריגש אותך?
"הסיפור מהעונה הקודמת, של טניה, שאמה נטשה אותה אחרי הלידה והיא עברה מסכת התעללויות בבתי יתומים במולדובה, נחטפה והובאה לארץ לעבוד בזנות. 13 שנה לאחר מכן היא חיה עם גבר שקנה אותה מסוחרי הנשים שהחזיקו בה, ילדה חמישה ילדים, אבל המדינה לא נתנה לה אזרחות. היא פנתה אלינו וביקשה לאתר את אמא שלה. נסענו למולדובה ואחרי חקירה מאומצת במדינה לא ידידותית, תוך היעזרות בסייענים מקומיים, מצאנו את האם. אבל העבודה שלנו לא נגמרה פה, את יודעת כמה ההפקה התאמצה מול משרד הפנים כדי שייתנו לטניה תעודת זהות ישראלית? אנחנו מלווים את המשתתפים הרבה אחרי שהתוכנית נגמרת."
כך, למשל, גם בפרק שבו יאנה קוגן חיפשה ברוסיה את אביה ואחיה למחצה. התברר שהאב שיכור חסר בית, ואילו האח, איוון סרגייב, אותר בבית יתומים. לפני כשבועיים בא האח לארץ, וחגג יום הולדת 14 בביתה של להב. אבל לפעמים הציפייה למפגש משפחתי מרגש ומשמח מתבדה, כמו למשל במקרה של מישל יונוב, שחיפשה ברוסיה את אביה. אחרי מארב של שעות בקור מקפיא יצא האב מביתו וכשניגשה אליו סילק אותה מעל פניו.
מה הפתיע את היהלומן החרדי?
נתי להב (45) נולדה ברמת גן לאם מהנדסת חשמל ואב איש עסקים שהיה, לדבריה, מכור להימורים. "התביישתי להביא חברים הביתה, כי הבית תמיד היה אפוף עשן ומלא בקלפנים מבוקר עד ערב," היא מספרת. "חייתי בפחד, כי יום אחד היינו מיליונרים ויום אחד לא היה לנו מה לאכול. אמא שלי נפטרה מסרטן כשאני הייתי בת 19 ואחותי בת .15 הייתי חייבת להתגבר במהירות, כדי שלא נישאר בלי כלום ונושלך לרחוב. נכנסתי לנהל את המסעדה של אבא שלי כשהייתי חיילת, עבדתי שם מסביב לשעון וכל הכסף שהרווחתי הלך להימורים שלו. הלכתי ודעכתי, ולמזלי דודה שלי ראתה את זה ושלחה אותי לפסיכולוג. שם הבנתי שהייעוד שלי הוא לא לכסות את החובות של אבא שלי. התחלתי ללמוד ספרות באוניברסיטת תל אביב. לקח לי שנים לבנות את החיים שלי מחדש."
• איך הגעת לעסקי החקירות?
"בסוף השנה השלישית ללימודים חיפשתי עבודה זמנית, ואמא של חברה סיפרה לי על משרד חקירות שמחפש עובדים. הגעתי לחופשת סמסמטר ונשאבתי. עשיתי שם הכל: מעקבים, חקירות עסקיות, התחזות והוצאת מידע בכיסוי. הייתה שם חבורה של גברים קשוחים, אבל מהר מאוד השארתי לכולם אבק. גיליתי את הייעוד שלי".
באותה תקופה הכירה את בעלה אורי (45) איש עסקים, בחוג סלסה באוניברסיטה, והיום השניים הורים לטל ורועי וגרים ביבנה, שם גם נמצא המשרד שלה. ה"טנא" בשם "להב-טנא," הוא ראשי תיבות של טל, נתי ואורי. "אחרי הלידה של טל הייתי צריכה להחליט אם לחזור לעבודה והרגשתי שקטן עליי לעבוד בשביל מישהו אחר," היא אומרת. "התחלתי לעבוד מהבית, יצאתי לבד למעקבים, והיום אני מעסיקה 30-כ עובדים, ביניהם עוקבים, סייענים ושמונה חוקרות קבועות".
• שאחת מהן, אנט קירש, הפכה לאחרונה לשותפתך.
"אנט ואני היינו במשך שנים חברות טובות. היא הייתה מנהלת מכירות בחברת בנייה וכשנכנסה להיריון סבלה מאפליה ואולצה להתפטר משם בלי פיצויים. התעצבנתי מאוד, עובדות אצלי נשים צעירות, ואת יודעת כמה ילדים כבר נולדו פה במשרד? אמרתי לה להקליט את השיחות בינה לבין הבוס שלה, ושם בין היתר הוא אמר שהיא עבדה עליו כשנכנסה להיריון ואין לו ברירה אלא לפטר אותה. היא תבעה אותו וזכתה במשפט, וזה היה תקדים. בעקבות זאת היא התאהבה בתחום החקירות, התחילה לעבוד אצלי כחוקרת, ובשנה האחרונה הפכה לשותפה."
• לא חששתן לחברות ביניכן?
"זה לא פשוט, אבל הצלחנו להתגבר על הרבה מכשולים כי אנחנו משלימות אחת את השנייה."
בגלל השם נתי, קיצור של ענת, לא מעט לקוחות שהגיעו אליה חשבו שהם פונים לחוקר גבר, "אבל אף אחד מהם לא הלך אחרי שהוא גילה שאני אישה," היא צוחקת. "למשל, היה אצלי יהלומן חרדי, עם הקאפוטה וכל הבלגן, ולא האמין שהוא יושב עם אישה. הוא הסתבך עם שותף שהונה אותו לאורך זמן, האיש גזל ממנו מאות אלפי דולרים והוא בא אליי בדיוק בזמן."
• כמה קשה לך, כאישה, לפעול בעולם שנחשב לגברי?
"בשנים הראשונות היה קשה יותר, היום תקרת הזכוכית כבר כמעט לא קיימת. רוב החוקרים הפרטיים הם עדיין גברים, אבל יש גם כמה נשים, רובן כנראה עובדות אצלי. לא בכדי הקמתי כוח נשי עוצמתי כזה, שאני קוראת לו 'המלאכיות של .'רלי'צ לנשים יש אינטואיציה מיוחדת, אני מאמינה שכבר מעצם היותן נשים הן חוקרות טובות יותר."
• כי הן משתמשות גם בנשיות שלהן כדי לקדם חקירה?
"הן משתמשות בכל מה שעומד לרשותן, ובכלל זה גם בנשיות שלהן. הן נשים והן מתנהגות כנשים, הן לא יכולות להיות משהו אחר."
• כל אחת יכולה להיות חוקרת פרטית?
"קודם כל צריך רישיון של משרד המשפטים, שמותנה בשלוש שנות אימון במשרד מוסמך ועמידה במבחן קשה ומורכב. מעבר לזה צריך אופי, אינטואיציות טובות, אינסטינקטים ודבקות במטרה."
• קורה שאנשים מסרבים להאמין לאמת?
"לפעמים קשה לשמוע את האמת, אבל אני אומרת ללקוחות מראש שהם צריכים לקבל את תוצאות החקירה, כי הן נשענות תמיד על ראיות והוכחות. כשאנשים כבר מגיעים אליי, הם מצפים לאמת המרה, אבל היו גם מקרים אחרים. למשל, זוג שסיפר שנולדו לו תאומות בשנת ,1972 ואחרי יומיים אחת מהן נפטרה. הם בטוחים שלקחו להם את הילדה, ורוצים לברר את האמת. מצאנו ראיות חותכות שהתינוקת מתה, אבל אחרי 40 שנה של אמונה שלמה שהתינוקת שלהם חיה איפשהו, קשה לקבל תשובה כזו. כבר בתחילת החקירה הם אמרו 'לא משנה מה תגידי, אנחנו לא מאמינים שהילדה נפטרה'".
• אולי יש דברים שעדיף לא לדעת?
"אם אתה כבר חושד - אתה צריך לדעת. התעלמות רק מחמירה את המצב, בעיקר במקרה של בגידה. אנשים נבגדים מגיעים אליי מבולבלים, והאמת חשובה. מחקרים, אגב, מראים שרוב הבגידות נסלחות".
מה הסיפור הכי הזוי שטיפלת בו?
"יום אחד נכנסו אליי למשרד גבר ואישה בשנות 40-ה לחייהם, שנראו מתוחים מאוד. הם הבהירו לי שהם לא זוג, ואמרו שהם חושדים שבני זוגם בוגדים בהם ביחד. האישה חשדה וצלצלה לגבר הנבגד, והם באו ביחד כדי לדעת את האמת. בסופו של דבר התברר שבני זוגם לא רק שהפכו לזוג בעצמם, אלא גם הקימו קבוצת חילופי זוגות. אפילו אני, שכבר ראיתי הכל, הייתי בשוק."
• איך הצלחת לגלות את זה?
"קודם כל תחקרתי את השניים על כל מה שידוע להם על בני זוגם, לרבות תמונות, סדר יום, סוג רכב .'וכו את המידע העברתי לצוות עוקבים, שמנה ארבעה חוקרים מחולקים לשני צוותים - אחד עקב אחרי האיש ואחד אחרי האישה, ברכב ובאופנוע. הם תצפתו מול מקום עבודתם, ותוך כדי כך העבירו אינפורמציה חשובה למשרד, לניתוח והמשך הנחיות. במהלך המעקב הגבר נצפה במקום מפגש גלוי על ספסל בפארק, וכמה דקות אחריו הגיעה האישה. לא עברו רגעים אחדים ואל השניים הצטרפו גבר ועוד שתי נשים."
• הבנת לאן זה הולך?
"עדיין לא. החבורה התפצלה לשני רכבים ונסעה כשצוותי העוקבים אחריה. לאחר זמן מה הם נכנסו למושב שבו יש צימרים המושכרים לפי שעה. מיד עם כניסתם לחצר הצימר, נסגר שער חשמלי גדול ואטום שנועד למנוע צפייה פנימה. לא יכולנו לצפות ולצלם מה קורה בפנים, אז עברתי לחקירה בכיסוי. צלצלנו לבעל הצימר, הצגנו את עצמנו כמתעניינים, והוא התגאה בפנינו במערך הדיסקרטי שהוא מפעיל - והכל מוקלט".
"כשהגבר הנוסף מהחבורה יצא משם, עקבנו אחריו לביתו ושם התגלה לנו שמו דרך תיבת הדואר. שלחנו חוקרת שהתיידדה איתו והוא הציע לה להצטרף למפגשים שבהם מקיימים יחסי מין בקבוצות, וככה הבנו שפיצחנו את החידה."
