רחבת הכותל עדיין בידינו? התוכניות המלאות של ''בית הליבה'' נחשפות

קשה היה לגלות איך ייראה מהלך התכנון הדרמטי שמתוכנן ברחבת הכותל המערבי בירושלים בימים אלה. בפרויקט הקמתו של "בית הליבה", בניין ענק דמוי-מצודה שיוקם ממש מול הכותל לשימושיה של "הקרן למורשת הכותל המערבי", כל השחקנים מעדיפים למלא את פיהם מים ולהתחמק: האדריכלית המהוללת עדה כרמי-מלמד שמתכננת את הבניין, הקרן שעומדת מאחורי המיזם, גורמי תכנון וסביבה, ואפילו מתנגדי התוכנית. חלק מהמתנגדים פרשו מהמירוץ מרוב ייאוש, וכבר אינם מתעניינים בו. ככל שהתרבו המכשולים להשגת החומרים, כך נדלקו הנורות האדומות. התוכניות המלאות וההסברים מאחוריהן, שנחשפים כאן, יכולים להסביר מדוע העניין נעשה בשקט. 

אין מיקום רגיש מזה: הכותל המערבי הוא המוקד הציבורי, הדתי וההיסטורי החשוב בישראל, וגם אחד ממוקדי התיירות הפופולריים במדינה (10.5 מיליון מבקרים בשנה, לפי נתוני הקרן עצמה). אלא שהדיונים על אישור "בית הליבה", מבנה שעומד לשנות את פניה של רחבת הכותל, נערכים בחדרי חדרים ללא ידיעת הציבור הרחב, לקראת קביעת עובדות בשטח. אם התוכנית תאושר, מי שיתפלל מול אבני הכותל וייסוב לאחור, יראה מולו מבנה חום ענקי ואטום שיסתיר את בתי העיר העתיקה מאחוריו. זהו "בית הליבה". שטח המגרש שלו מוערך בכ-600 מטרים רבועים, מידע שגם הוא לא פתוח לציבור.

גם החלופות המצומצמות מקטינות רק במעט את שטחו של המבנה

מפעלות הבנייה של הקרן ברחבת הכותל

הקרן למורשת הכותל המערבי הוקמה ב-1988, כעמותה ממשלתית שעיסוקה העיקרי הוא הפעלת מנהרות הכותל ואחזקת ופיתוח הכותל המערבי וסביבתו. השר האחראי עליה הוא ראש הממשלה. מדובר בגוף רב-עוצמה, שצובר במרוצת השנים כוח וגם נכסים במתחם. "בית הליבה", או בשמו הרשמי "בית הקרן למורשת הכותל המערבי", הוא אחד מכמה פרויקטים שהקרן מקדמת ושנמצאים כבר בשלבי בנייה: הרחבת "בית שטראוס" (גם כן בתכנון כרמי-מלמד), בצמוד לכניסה לעזרת הגברים של הכותל, תוך הקמת מפקדה למשטרה, הגדלת חדר שירותים, חדרי שירות והרחבת מבואת הכניסה לאתר מנהרות הכותל ומיצג "שרשרת הדורות"; וגם "מעלית הכותל" שתקשר בין הרובע היהודי לרחבת התפילה, בתכנונו של האדריכל דוד שרקי, פרויקט שנבלם בגלל קשיי תקציב (הוא נאמד בכ-55 מיליון שקל וכרוך בחפירה תת-קרקעית ובשילוב מתקנים טכניים).

בעשור האחרון עלתה מדי פעם לכותרות התוכנית של "בית הליבה", בשלבי-ביניים של תכנון ועיצוב שלא זכו לאישורים. לפני כחצי שנה הוחלט שלא לאשר את ממדי הבניין כפי שנקבעו במקור, והוועדה המחוזית ירושלים דרשה להציג שתי חלופות שיצמצמו את ממדיו. כרמי-מלמד הגישה אותן לפני כחודשיים בצירוף ההצעה המקורית, שהקרן עדיין מתעקשת על אישורה.

השימושים שקרן הכותל מבקשת לעשות בבניין

עד לפני כשבוע ניתן היה להגיש התנגדויות לתוכנית במשרדי הוועדה, אך רק מתי-מעט ידעו זאת. תהליך שנמשך כבר עשור עבר לפסים שקטים דווקא לפני אישורו הסופי, ללא דיון ציבורי והרחק מאור הזרקורים התקשורתי. תחת הילה של שליחות דתית וחינוכית, תוך גיוסה של אחת האדריכלות הבכירות במדינה, מגיעה התוכנית לישורת הסופית ללא כל כנס מקצועי, דיון פומבי או מעורבות ערה מצד הוגי דעות, אנשי דת וכל אדם שירושלים יקרה ללבו. גם גופי הדת שותקים מול הפרטתה של רחבת הכותל לטובת הקרן, וקולם לא נשמע.

כך ייראה בית הליבה

כשהקרן הגישה לראשונה תוכנית כללית למתחם רחבת הכותל, היא ספגה התנגדויות רבות. אחד המתנגדים הבולטים היה פרופ' מייק טרנר, שכיהן בשעתו כיו"ר הוועדה למורשת עולמית בוועד הישראלי לאונסק"ו (ארגון המדע, החינוך והתרבות של האו"ם). במסמך שהגיש טרנר ב-2010 ליו"ר ועדת המשנה לערעורים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוא טען ש"נוצר הרושם שהתכנון הכולל נתפר מסביב לפרויקטים". הוא הודח מיד מתפקידו. את מקומו תפס האדריכל אריה רחמימוב, שמקיים קשר עבודה פעיל עם עמותת אלע"ד הפועלת בכפר הסמוך סילואן. התוכנית המשיכה להתגלגל, מתחת למכ"ם הציבורי, בעוד שייעודיו ושטחיו של המבנה לוטים בערפל. רק עכשיו הם מתבררים במלואם.

3 ההדמיות: אין הבדלים עצומים

ערוץ האדריכלות של Xnet חושף את שלוש החלופות ל"בית הליבה", שיקום בחלק הצפון-מערבי של רחבת הכותל: החלופה המקורית היא שנדונה לפני שנה; החלופה השנייה נסוגה חמישה מטרים מקו הבניין הקדמי; והחלופה השלישית נסוגה קצת יותר, 13 מטרים ממנו. ההבדלים זניחים: החלופה המקורית כוללת 1,910 מ"ר שטח בנוי ברוטו (כולל מעברים, מדרגות ושירותים), בעוד שהחלופות מצמצמות אותה מעט - 1,760 מ"ר ו-1,505 מ"ר בהתאמה - באמצעות גריעה מהחלק הדרומי של גוש המבנה.

"בית הליבה" יתנשא לגובה שתי קומות גבוהות (4.70 מ' כל אחת).

בקומת הקרקע תהיה מבואה בת 136 מ"ר, שלוש כיתות לימוד ואודיטוריום (155 מושבים) בשטח כולל של 275 מ"ר, "היכל הכיסופים" שבו יציגו לתיירים ולאח"מים את קורותיו של הכותל המערבי (כ-105 מ"ר), וחדרי מערכות בשטח 95 מ"ר.

בקומה העליונה יהיו ספרייה בת 275 מ"ר, משרדים בשטח 100 מ"ר, מרכז למידה בשטח 150 מ"ר, חדר מדריכים בן 55 מ"ר, כיתה אחת של 55 מ"ר וחדרי מערכות בשטח 25 מ"ר.

הגג ייפתח לציבור כמרפסת תצפית, כשהגישה אליו תהיה מכיוון הרובע היהודי.

מתחת למבנה ייפתח לציבור אתר ארכיאולוגי, החושף קטע מהרחוב הרומי (שחלק אחר שלו כבר נחשף ופתוח לביקור סמוך לשער האשפות). הגישה לאתר הארכיאולוגי תהיה מתוך "בית הליבה".

לשכנים שגרים מאחור, ברובע היהודי, יוסתר הנוף שהם רגילים לו

במסגרת המסמך שהגישה הקרן לוועדה, נחשפים ממדיה כגוף המעסיק מאות רבות של אנשים: 75 עובדי אגף חינוך, כ-350 מדריכים, כ-15 עובדי הנהלת הקרן וכן עובדי מערך כספים והזמנות שמספרם לא צוין.

''אנחנו כבר מרימים ידיים''

בסיבובי ההתנגדויות הקודמים הציגו בכירי הארכיאולוגים בארץ את התנגדותם לבנייה על הרחוב הרומי. פרופ' יורם צפריר, שזכה לאחרונה בפרס אמ"ת על הישגיו הארכיאולוגיים, טען כי הרחוב הרומי במהותו מוכרח להישאר חשוף ולשמש כחלק מהתוואי המקורי והרציף שנחשף בחלקו. טיעוניו נדחו. בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet השבוע, אמר פרופ' צפריר: "כשמולך עומדת עדה כרמי ואיתה כוחות מאוד גדולים שמרגישים שהכותל הוא שלהם, זו בעיה. בעיה ישראלית".

לדברי צפריר, "אני מצולק מהקרב הזה. אנחנו כבר מרימים ידיים, כי השיטפון הוא כזה גדול. אם היה מדובר בהקמת מבנה שירותים ועמדת משטרה, הייתי מבין, אבל הם כבר קיבלו את זה. עכשיו זה בשביל הלשכות וההכנסות שלהם, כי הרי לא צריך עוד ספרייה ועוד מכון חינוכי, אבל היום כל אחד רוצה להרוויח קהל".

הקרן עוסקת בין היתר בטקסי בר מצוה, שנערכים בהמוניהם, וכאן היא חושפת את ההיקף

עד לדריסת הרגל של הקרן למורשת הכותל המערבי, התלבטו בכירי האדריכלים הישראלים בשאלה כיצד יש לעצב מוקד כה משמעותי. האדריכלים ומקבלי ההחלטות לא הגיעו לעמק השווה, ודרך האמצע עברה בידיו של האדריכל יוסף שנברגר, שבכישרונו עיצב את הרחבה באופן פואטי, ללא התערבות של בנייה או הצבת מתקנים. שנברגר ראה בכותל את המוקד המרכזי, באופן טבעי, וחשף את כל הרחבה לכיוון קיר התפילה. בזכות השטח הנרחב נוצרה גמישות שימושית, ואפשרות עקרונית שכל אדם וקבוצה ימצאו את מקומם מבלי להפריע לזולתם.

הסכנה בפתרון כזה היא שיבוא יום, ובעלי אינטרסים יבקשו לנצל את מה שהם רואים כ"רחבה ריקה". היום הזה הגיע. 

הקרן מזהירה: אם הבניין יוצר לטובת רחבה ציבורית, זו תהיה התוצאה

אם לא יהיו התפתחויות מפתיעות בעקבות הפרסום כעת, מסתמן שהקמת המבנה היא עובדה מוגמרת. רק צמצומה הזניח עדיין נמצא בדיונים. באחת ההתנגדויות, שהגיש כעת עורך הדין תומר גור ממשרד שביט בר-און גל-און צין יגור ושות', הוא טוען כי "בשנים האחרונות מוכתב גורלה התכנוני של רחבת הכותל בשני מישורים פסולים" – מישור אחד הוא שורה של תוכניות נקודתיות לבנייה בלתי הפיכה של אלפי מ"ר ברחבת הכותל, כמו "בית הליבה" ו"בית שטראוס" "עם בנייה של כ-5,000 מ"ר והן מבטלות כ-1,000 מ"ר משטחה הפתוח של רחבת הכותל, המסתכם ב-7,000 מ"ר בלבד".

המישור השני הוא "התכנון הכולל – למעשה, תוכנית אב בלתי סטטוטורית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית ללא כל הליך של שמיעת התנגדויות ופרסום כדין. הליך אישורו של תכנון כולל זה נועד ליצור אשליה של תכנון בראייה רחבה שממנו ייגזר התכנון הנקודתי. בפועל, במקום שהתכנון הכולל יכתיב את התכנון הנקודתי המפורט, הרי שהתכנון הכולל הוא שהוכתב על ידי התוכניות הנקודתיות. במסגרת הליך פסול זה, התכנון הכולל אף אושר רק לאחר שהחלה העבודה על התוכניות הנקודתיות ואף לאחר שהן אושרו בחלקן".

השטח שעליו מבקשים להקים את בית הליבה נמצא משמאל, מול הכותל. כ-1,000 מטרים רבועים ייגרעו מרחבת הכותל בגלל שני הפרויקטים של הקרן - בית שטראוס ובית הליבה (צילום: אוהד צויגנברג)

באחד הטיעונים של סולי אליאב, מנכ"ל הקרן, במסמך ההסבר של התוכנית, הוא מזהיר כי צמצום הבניין עלול ליצור רחבה קטנה ומוצלת, שתעודד התכנסות של משפחות החוגגות בר מצווה או שמחה אחרת. "צמצום בית הליבה ושילוב פתרונות ישיבה והצללה בשטח המתפנה, שבהם יערכו סעודות מצווה והילולות יצור אטרקציה משמעותית", מזהיר אליאב מפני התכנסות שכזו. "הבאים לכותל, במקום להיכנס למצב של הרהור וכובד ראש, יעברו דרך מצהלות חוגגים שימשכו את תשומת ליבם ויהוו אטרקציה בפני עצמם". אם יאושר הבניין, הרי שאירועים שונים ייערכו בו ולא ברחבה.

מנכ''ל הקרן מזהיר, כי אם יצומצם הבניין לטובת רחבה ציבורית, משפחות עלולות לקיים הילולות ברחבה. המשמעות היא הפרטת המרחב הציבורי לטובת מבנה של גוף יחיד

מועד הגשת ההתנגדויות חלף, אך לא מאוחר מדי מבחינת המתנגדים: ענת אלבז, מזכירת ועדת המשנה להתנגדויות, מציינת כי עדיין ניתן בימים הקרובים להגיש התנגדויות. הן יועלו בדיון שנקבע ב-6.9 במשרדי הוועדה (רחוב שלומציון המלכה 1, ירושלים) בהשתתפות האדריכלית, היזמים, המתנגדים וכן מתכננת מחוז ירושלים.

כרמי-מלמד שלמה עם יצירתה

דווקא מול הנוף החד-פעמי של הכותל המערבי, חזיתו של "בית הליבה" תהיה אטומה. משולבים בה בחסכנות פתחי חלונות בודדים, צרים וגבוהים כמו חרכים, והם משווים לבניין מראה של מצודה. האדריכלית לא רואה צורך בחלונות גדולים יותר, משום שבעיניה הפתחים שהיא תכננה יספיקו להצצה מתוך הבניין החוצה.

חותמת האיכות שהאדריכלית עדה כרמי-מלמד מעניקה לפרויקט דתי וכוחני, מעוררת תמיהה ואף אכזבה. בגיל 79, כשרשימת הישגיה מונה בין היתר את תכנון בית המשפט העליון (בשיתוף אחיה, האדריכל רם כרמי), קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, ובית הספר לממשל ודיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, כרמי-מלמד שלמה לחלוטין עם הפרויקט. לדעתה, רחבת הכותל המערבי רק תרוויח ממנו. בימים אלה היא מתכננת את מעון ראש הממשלה בקרית הלאום בירושלים.

"אני חושבת שזה המקום הכי מכוער במדינה", היא אומרת על רחבת הכותל, וממליצה לערוץ האדריכלות של Xnet לכתוב על דברים אחרים שקורים בירושלים: "אם אתה רוצה להשפיע על משהו, תכתוב על הכניסה לירושלים עם כל הזכוכית שם". כלת פרס ישראל מסרבת לחשוף בפני הציבור כל חומר שנמצא בידה, בנימוק שהתוכנית נמצאת כעת בדיון, ומעדיפה את "המסלול השקט" בחדרי הוועדה.

עדה כרמי-מלמד. ''אני שלמה'' (צילום: מיכאל יעקובסון)

"אני כל כך שלמה עם הדבר הזה", מסבירה כרמי-מלמד בשיחה עם Xnet. "אחרי שעשינו כבר 16 חלופות לבניין, הגשנו שלוש חלופות שהופכות אותו לבניין נמוך וקטן, והוא רק מסדר את הדופן של רחבת הכותל עם כל הבלגאן הוויזואלי שנוצר, כי כל אחד עשה שם כאוות נפשו. מתכנון 'גשר המוגרבים' (הגשר המקשר בין הכניסה לרחבת הכותל להר הבית, שבתכנונו השתתפה, מ"י) התפטרתי כי המשטרה רצתה פרגולה שתעשה צל, והדתיים רצו מעקה אטום כדי שאם תהיה רוח יתרוממו השמלות. אבל כאן הבניין ייתן שקט ויזואלי וירחף מעל הארכיאולוגיה שלמטה. זה בניין שבמהות שלו הוא עושה שער לעתיקות שמתחת לרחבה".

סינדרום המצודה

החזות המצודתית, המכונה גם "סינדרום ירושלים", מאפיינת את יצירתה של כרמי-מלמד (ילידת תל אביב 1936), כמו גם את יצירתו של האדריכל משה ספדיה (יליד חיפה, 1938). באופן אירוני, הבניין החדש שלה יסתיר לספדי - שמתגורר ברובע היהודי מול הכותל – את הנוף שהוא רגיל לקבל מהחלון. בתוכנית שהוגשה מופיעה חזית, שבה מודגש כי המבנה של ספדיה לא יוסתר, אך עמידה ברחבה מוכיחה אחרת: בית הליבה יסתיר לעומדים בכותל את המבט הפנורמי והרב-שכבתי שמאפיין את חזיתו המזרחית של הרובע היהודי, מראה מרגש ומעורר מחשבה שייעלם כלא היה.

מראה של מצודות. בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה, בתכנונה של כרמי-מלמד (צילום: אביעד בר נס)

ההדמיות שנחשפות כאן מלמדות, כי הבניין של כרמי-מלמד אינו שונה מהשפה העיצובית המופיעה באופן עקבי בכל המבנים המתוכננים במשרדה. לא משנה אם מדובר במבנה מעבדות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, מפעל תרופות ברמת חובב, מבנה כיתות בירושלים או בית פרטי למשפחה במושב בשרון, הרעיון חוזר בכולם: ציר תנועה ומבט מרכזי שחוצה את הבניין לכל אורכו, ומייצר קו אלכסוני שאליו מקושרים החדרים השונים. בכלל, הקשר בין יצירותיהם של כרמי-מלמד וספדיה, ששיאו בתכנון המשותף של טרמינל 3 בנתב"ג, מייצג שפה כוחנית, גם אם כזו שמבוצעת בקפדנות ואלגנטיות.  

תודה לישיבת "אש התורה" על הסיוע בתצלום בכותל המערבי.