לב פתוח: ד"ר גדעון לב איבד את אהובתו ויצא לחקור מהי אהבה

שני סטודנטים צעירים נפגשים בספסלי החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הם מתאהבים, עובדים כעיתונאים במקביל ללימודים, נוסעים לחופשות יחד, ממשיכים ללימודים מתקדמים, היא במדעי המדינה ובלימודי הודו והוא בפסיכולוגיה קלינית, ומתרגלים יחד יוגה ומדיטציה. כעבור ארבע שנים הנאהבים והנעימים מתחתנים ונוסעים לירח דבש ארוך בהודו. חוזרים לארץ כדי לתכנן את שארית חייהם ואז האידיליה נגדעה באחת.

"חזרנו מירח הדבש ולליאת היו כאבי בטן", מספר הפסיכולוג ד"ר גדעון לב (42) על אהובתו. "הרופאים ניסו כל מיני תרופות וחשבו בהתחלה שהיא חטפה משהו בהודו. בסופו של דבר גילו שזה סרטן הקיבה בדרגה החמורה ביותר שלו ושלא נותר הרבה מה לעשות. רגע ההתבשרות הוא טראומתי תמיד, אבל במקרה שלנו זה נעשה בצורה מאוד קשה. הרופאים ממש אמרו לה משהו בירוקרטי כזה, בסגנון 'יש לך כמה חודשים לחיות, לכי למחלקה האונקולוגית ויגידו לך שם כמה'. אחרי שבעה וחצי חודשים היא נפטרה בגיל 32. שבע שנים היינו ביחד".

זכיתי לאהוב

שנתיים לאחר מכן, לב מצא עצמו כותב. קטעי יומן לאהובתו שאיננה, שירים, תובנות. אט-אט נשאב למסע כתיבה בן עשר שנים, כל פעם עוד קצת. תוצאתו של מסע זה היא הספר "אההבה – מסע אל מהותה של האהבה" (שתי הה"א במקור; הוצאת מטר), ובו הוא מנסה להסביר מהי אהבת אמת.

"אהבתי ואני עדיין מאוד אוהב את ליאת", הוא אומר. "אחרי שהיא נפטרה נשארה האהבה. זה לא רק רגש, יש בזה גם פעולה, אך לאחר מותה היה לי הרבה יותר קשה לפעול כי לא היה לי את האדם שזה מכוון אליו. אהבתי אותה אהבה שאני מאחל לכל בית ישראל והאנושות כולה. כשזה היה - לא היו שאלות, כי זה ענה על הכל. אחרי שהיא לא הייתה, רציתי להבין את זה. הייתי אסיר תודה שזכיתי לאהבה, ורציתי לכתוב על האהבה כך שאולי זה יעזור להכניס אותה לעוד אנשים ללב".

"הכוונה היא לשני דברים: אחד זה המהות של האהבה, והשני זה האהבה האידילית המושלמת. יש המון רגשות שונים ונטיות וצרכים ולכולם קוראים אהבה. אם אני אוהב את אחיינית שלי או אוהב חבר טוב שלי, אלו הם סוגים שונים של אהבה. אנשים הרי גם אומרים שהם 'אוהבים' פלאפל, או עציץ עם פרח יסמין. בשביל ליאת הייתי מוכן למסור את החיים שלי, בשביל העציץ מובן שלא.

"יש המון רגשות שונים ולכולם אותה המילה, אך יש משהו שהוא המהות של כולם. אהבה עם שני ה"א זה המהות של כל האהבות השונות וגם האהבה המזוקקת שלה שואפים. אנשים רוצים את המהות של האהבה ואין להם אפילו מילה לזה, אז חשבתי שזה ראוי למילה חדשה. אם לא יודעים מה רוצים, אין סיכוי שנשיג את זה. כששואלים במחקרים פסיכולוגיים אנשים על ערש דווי מה היה להם הכי חשוב בחיים, אהבה היא הדבר הראשון כמעט תמיד".

אך אהבה היא מורכבת. היא איננה מה שמציירים לנו פרסומאים וקולנוענים.

"זה יכול להיות מאוד כואב. ליאת ואני נפרדנו שלוש פעמים, וזה בסדר שזה ככה כי בקשר אמיתי ולא מדחיק יש גם חיכוך. הריבים הכי גדולים בחיינו הם עם האנשים שהכי אכפת לנו מהם. חצי מהאנשים מתגרשים, ומהחצי השני קשה לדעת מה האחוז שהיה מתגרש לו היה שלם עם כך ונטול לחצים ואילוצים. אווה אילוז דברה על כך יפה בספרה 'מדוע האהבה כואבת'. פרסומאים היום מוכרים פרויקט נדל"ן כאילו אתה תאהב אותו, המילה נשחקה בגלל הוליווד, וזה כל כך שכיח שאתה מדלג על המילה. גם זו הייתה סיבה לטבוע את המונח 'אההבה'. העברית יותר חכמה ממני. הה"א מייצגת את אלוהים, ובמילה אהבה היא ממוקמת בין א' לב', זה הבסיס וזה העולם".

הספר הרגיש מצד אחד שופע ציטוטים של אחרים, ומצד שני מאוד פרסונלי.

"רציתי את השילוב הזה. ראיתי או רומנים רומנטיים או ספרי פסיכולוגיה. היה לי חשוב שיהיו את שני ההיבטים: גם של התודעה וגם של הרגש, כדי לתת תיאור יותר שלם. רציתי שהספר ישקף איכשהו חוויה של אהבה, וישנה איך שמבינים אותה. קראתי השבוע באתר 'אלכסון' מחקר שגילה שפילוסופים של המוסר אינם מוסריים יותר מהאדם הממוצע. אז הם ילמדו תורת המוסר? לפעמים עדיף ללמוד ממישהו שחווה, ולא תמיד ממישהו שקרא".

אהבה בימי הטינדר

לב נולד וגדל בירושלים ומתגורר כיום בחיפה. הוא לא נישא בשנית ונראה כי לליאת תמיד יהיה מקום בליבו.

"החברה המודרנית נורא עסוקה בלמצוא אהבה, אבל אז כשהם מוצאים הם די מפסיקים להיות עסוקים באהבה למרות שאין חשוב ממנה. ברמה הפסיכולוגית אם אתה לא רוצה להיות משהו – אתה לא תהיה. כמו בבדיחה על היהודי שהתפלל כל שבוע לזכות בלוטו, וכשהגיע לגן עדן התלונן בפני אלוהים 'דבר אחד ביקשתי ממך!', וזה השיב לו: 'אז למה לא מילאת טופס?'. אנשים רבים מגיעים לפסיכולוג כיום גם כי הם לא מצליחים ליהנות מההזדמנויות הרבות שהתפתחו. ומנגד, התפתחויות טכנולוגיות גרמו לאנשים לאבד את הכמיהה, הסבלנות וההתמדה. רוצים סיפוקים מידיים. למין האנושי יש נטייה להקשות על עצמו את החיים. אהבה זה לא מזל. צריך גם מזל, אבל צריך להתמקד במה שאנחנו יכולים לעשות".

ומה אנחנו יכולים לעשות?

"אני חושב שאהבה גדולה לא יכולה לבוא עם הדחקות והכחשות. הבסיס הכי חזק זה להכיר את האדם השני ולדעת מי הוא, ולא להלביש עליו דברים שיש בנו או אין בנו, כפי שקורה הרבה פעמים בהתאהבות, רבע שעה אחרי שהכרת בן אדם בלי שאתה יודע עליו משהו. אהבה היא הבשלה, כשאתה ממש יודע מי האדם השני, ולשם כך אתה צריך לדעת מי אתה עצמך. ככל שיש יותר מודעות עצמית ופחות עיסוק בעצמי, קל יותר להיות עסוק במישהו אחר".

הקומיקאי המצליח עזיז אנסרי פרסם לאחרונה את ספרו "Modern Romance " בשיתוף עם הסוציולוג אריק קליינברג. בספר הוא טוען בין היתר שכיום אנשים יכולים לדפדף ב'טינדר' ולמצוא יותר אופציות לדייט, מאשר מה שהיה להוריהם במהלך כל חייהם.

"כולם יורדים על דור האינטרנט, אבל אני לא חושב שזה רק רע. זה מה שנקרא על ידי סוציולוגים הזדמנות וסכנה. ההזדמנויות גדלו מאוד מאז שנות ה-80 וממשיכות להתגבר. החופש גדל. אתה קורא אוסקר ווילד, הומוסקסואל שחי בעידן בו הוא לא יכול היה לחיות עם האהבה שלו. זה היה לא מזמן יחסית. החופש לא בא לידי ביטוי רק באהבה לגבר או לאישה, אלא גם בעניין של אהבה בין מעמדות שונים, עדות, גילאים, חתונה וגירושין, מבנה התא המשפחתי. עדיין יש מאבק על החופש. החופש הוא דבר טוב כי הוא מאפשר לאנשים להתנסות ולהיות יותר מדויקים בחיי הזוגיות שלהם.

_________________________________________

עוד באנשים:  

• מקיאות ונאנסות: על הקשר בין אנורקסיה לזנות בספר חדש  
• המכורים למשחק המטקות מאמינים שהוא עוד יביא שלום