עיריית ירושלים רוצה לשפץ את בריכת ממילא למרות התנגדות תושבים

בסרטון שפרסמה לפני כחודש עיריית ירושלים, מוכרזת תחרות לפיתוח בריכת ממילא שבגן העצמאות בעיר, והציבור נקרא להגיש רעיונות "יצירתיים וחדשניים". "דמיינו שיהיה כאן פארק מים, או אולי פארק כלבים", נאמר בסרטון, והצופים מוזמנים לחשוב על אפשרויות נוספות. לזוכה בתחרות מובטח פרס כספי.

בריכת ממילא נמצאת באזור מגודר, עתיר עצים גבוהים, בחלק המזרחי של רחוב רבי עקיבא ומצפון לרחוב אגרון. היא הוקמה בתקופה הרומית לפני כ-2,000 שנה, על תוואי יובל של נחל קדרון שזורם מקו פרשת המים - רחוב המלך ג'ורג' של ימינו - לכיוון ים המלח. שטח הבריכה הוא כשישה דונמים, מידותיו של מגרש כדורגל תקני, ועומקה כשבעה מטרים, כגובהו של בניין בן שתי קומות.

הבריכה נועדה להקל על מצוקת המים שממנה סבלה ירושלים בעת העתיקה. המים שנאספו בה הועברו באמצעות אמה או מנהרה לעיר העתיקה, ושם נשמרו בבריכת חזקיהו שברובע הנוצרי. אתרים נוספים שהוקמו לאותה מטרה הם בריכת שלמה שליד בית לחם ובריכת בית חסדא הסמוכה לשער האריות. 

המים הנאספים בחורף והצמחייה שמסביב הפכו את הבריכה לבית גידול טבעי ואיכותי לצומח ולחי. סקר טבע עירוני שערכה העירייה בשיתוף החברה להגנת הטבע העלה, כי באתר יש שרידי "יער ספר" של אלה אטלנטית וצומח כתלים, לצד צמחיית מים וריכוזי גיאופיטים. קרפדות מקננות כאן, ובסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת התגלה כאן מין חדש של דו-חיים, דומה לצפרדע, שזכה לשם "אילנית היינץ-שטייניץ". ציפורים גרות באתר באופן קבוע, וגם ציפורים נודדות באות לכאן.

צפו בסרטון שצולם בבריכה בחורף 2009:

בית הקברות הוזנח במאה ה-19, וב-1928 התיר המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, לבנות בחלקו הדרום-מזרחי את מלון פאלאס. הסרת הקדושה מהמקום קיבלה משנה תוקף ב-1964, כשנשיא בית הדין השרעי לערעורים נענה לבקשתו של ראש עיריית ירושלים וקבע שמותר להפוך חלק מהשטח לפארק ציבורי. הקמת מוזיאון הסובלנות החלה רק אחרי ששרידי שלדים שנמצאו באזור הועברו לקבורה במקום אחר.

מלון וולדורף אסטוריה. המופתי נתן אישור להקים מלון בשטח של בית קברות (צילום: עמית גרון)

הזנחה עדיפה על פיתוח?

תוכנית הפיתוח של בריכת ממילא היא חוליה נוספת במגמה להפוך את גן העצמאות למתחם תרבות ופנאי. כך הוקם לאחרונה באמצע הפארק בית קפה, שספג ביקורת הן מצד החרדים, שהתנגדו לפתיחה בשבת, והן מצד מוסלמים, שהזדעזעו מהרעיון של מכירת אלכוהול בשטח של בית קברות.

גם הרצון לפתח את הבריכה מעורר התנגדות מיידית: עם פרסום דבר התחרות, התגבשה בפייסבוק קבוצה של תושבים, רובם הורים של תלמידי בית הספר הניסויי הסמוך, שטוענים כי השינויים הצפויים יפגעו בערכי טבע וישבשו אותם. מיכל שאו, מורה לטבע בבית הספר, מסכימה שהמקום מוזנח, אלא שהזנחתו עדיפה בעיניה על פיתוח חסר רגישות. "המקום מאפשר לילדים ללמוד על טבע, היסטוריה, פוליטיקה וחברה", היא אומרת. "צריך לעזור לבריכה להתמלא במים - וזהו". לדעתה, התחרות העירונית מקפלת בתוכה כניסה לא רצויה של גורמים מסחריים. טלילה אמיתי, מורה נוספת בבית הספר, מוסיפה: "זה אתר של ארכיאולוגיה, היסטוריה, מורשת וטבע. הוא צריך להישאר מרחב פתוח".

איציק שוויקי מהמועצה לשימור אתרים בירושלים חולק על המתנגדים. לדעתו, שיקום של אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים הוא מהלך נכון שמסייע להצלתם, שכן אם לא מפתחים את האתרים, הם נהרסים ונשדדים. בעיניו, העבר של בית הקברות אינו צריך למנוע את הפיתוח, בהתחשב בהחלטות שהתקבלו כבר לפני עשרות שנים.

האדריכל רועי לביא ממינהלת רובע מרכז העיר אומר, כי ראש העירייה ניר ברקת נחוש לקדם את תוכנית הפיתוח, ורואה בבריכה "חלל יקר מפז" ו"פוטנציאל שצריך להמריא". לדבריו, אין כוונה לגעת בבית הקברות כי אם רק באזור הבריכה, והכניסה אליה תהיה מכיוון רחוב אגרון ולא דרך האתר המוסלמי ההיסטורי. רעיון התחרות, לדבריו, היה ניסיון לחרוג "מהסביבה האדריכלית האוטיסטית של אנשים שחושבים אותו דבר", ולפנות לכלל הציבור. מבחינת העירייה, גם סבתות ונכדים מוזמנים להגיש הצעות.