הדפסה
לכתבה באתר
ביום ראשון בשעה 11 בלילה ננעלה התערוכה Alexander McQueen: Savage Beauty במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון, לאחר שהוארכה בחודש וחצי ממועד הנעילה המקורי שלה. הנהלת המוזיאון הודיעה שלשום כי התערוכה, שהציגה את עיצוביו של המעצב שהתאבד בפברואר 2010, היתה לתערוכה הנצפית ביותר בתולדות המוזיאון הוותיק, שנוסד בשנת 1852, לאחר שמכרה 480 אלף כרטיסים.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
עד כה התערוכה הנצפית ביותר ב-V&A היתה תערוכת האר-דקו משנת 2003, שמכרה 360 אלף כרטיסים, ואחריה ברשימה הופיעה תערוכה שהציגה שמלות כלה בשנה שעברה ומשכה אליה 316,090 מבקרים. הגרדיאן הבריטי מדווח כי הערכות המוזיאון למכירת כרטיסים לתערוכה של מקווין עמדו על 380 אלף - 100 אלף פחות מהמספר הסופי. מחיר כרטיס לתערוכה עמד על 16.5 פאונד שהם 99 שקל. תעשו לבד את החשבון.
Savage Beauty נדדה ללונדון באביב האחרון, לאחר שכבר הפכה לסיפור הצלחה פנומנלי לפני ארבע שנים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, שנה לאחר התאבדותו של מקווין. כמות המבקרים בתערוכה בניו יורק הצליחה להפתיע גם את קברניטי המוזיאון הוותיקים, שלא תיארו לעצמם ש-661,509 בני אדם יעמדו בתורים הארוכים שהשתרכו שעות ארוכות מחוץ למוזיאון, לאורך השדרה החמישית במנהטן, בתקווה לחזות בעבודותיו של מעצב האופנה. מאז הפכה התערוכה לאחת מ-10 התערוכות הנצפות ביותר בתולדות המטרופולין, כשהיא מתיישבת במקום ה-8, מיד אחרי התערוכה בה הוצגה המונה ליזה שהובאה במיוחד מהלובר בפריז בשנת 1963, והרטרוספקטיבה שנערכה לפיקאסו במוזיאון שנה קודם לכן. בכך סומן מקווין כאמן משפיע ובולט לצד שמות קאנונים כפיקאסו ודה וינצ'י.
הטירוף לקראת התערוכה החל כבר חודשים לפני פתיחתה במרץ האחרון, כשהכרטיסים נחטפו כבר בימים הראשונים למכירה, ומי שרצה לבקר בתערוכה נדרש לתאם זאת שבועות מראש ולשריין לעצמו מקום. בינואר הודיעו על הארכת התערוכה, ובכך פתחו 50 אלף כרטיסים נוספים למכירה, אלא שגם זה לא סיפק את התיירים שצבאו על המקום, ובמוזיאון הוחלט לפתוח לראשונה את השערים לפעילות סביב השעון בשני סופי השבוע האחרונים לפני הנעילה. בעוד שעות הפעילות המקוריות של המקום הן 18:00-10:00, נפתח המקום בסופי שבוע בשעות 20:00-8:00, ו-5:30-22:00.
אז מה סוד התערוכה של מקווין, שהצליחה להביא למעלה ממיליון צופים בתוך חמש שנים? כנראה שמדובר ביכולת להעביר דרכה את הגאונות והטירוף שעמדו מאחורי עבודתו של המעצב הלא יאומן הזה, שהקריירה שלו נגדעה בשיאה. למבקרים בתערוכה נכונה חוויה מרטיטה שמאפשרת הצצה לעולמו של אחד היוצרים הגדולים באופנה של המאה ה-20, אם לא הגדול שבהם.
המבקרים נחשפו בה לפיתוחים העיצוביים של מקווין, שהוצגו באריזה של ספקטקל מרגש, כשברקע מוזיקת הרקוויאם המלווה את התערוכה המורבידית. התוצאה היא חוויה על גבול המיסטית, שקשה להישאר אדיש אליה, ולא בכדי רבים יוצאים ממנה עם דמעות בעיניים.
נכון להיום, עוד לא ידוע אם התערוכה תמשיך לנדוד בעולם. עלויות ההפקה הגבוהות שלה (3.6 מיליון דולר) ודאי ירתיעו מוזיאונים אחרים, והחלל העצום שהיא מצריכה - 8 חדרים גדולים - מחייבת מוזיאון רחב ידיים בסדר גודל של מרכז פומפידו או הגראנד פאלה בפריז. לטובת מי שפספס את החוויה בניו יורק ובלונדון, נקווה שבמהירה יימצא המוזיאון שירים את הכפפה.
