הדפסה
לכתבה באתר
סנונית של תחושת אופטימות בצפת, עיר שבשנים האחרונות מוציאה בעיקר חדשות שליליות על קיטוב חברתי, גזענות וניצול מיני. לאחר עשרות שנים של הזנחה ועזובה, מתחילות בימים אלה עבודות לחידוש מתחם בית ההבראה "בית בוסל" בעיר, שאותו תכנן האדריכל יעקב רכטר, כחלק מתוכנית הפיתוח של המכללה האקדמית צפת. בימים אלה מתחילות העבודות באחד הבניינים ההיסטוריים במתחם, "בית השער" (1909).
מדובר בשער המתחם, מבנה ייצוגי שעוצב בסגנון ניאו-גותי ופונה לרחוב ירושלים. מבנה האבן הדו-קומתי מתנשא לגובה של כ-7 מטרים וכולל שטח בנוי של 200 מטרים רבועים. דרך שער הכניסה המרשים, הממוקם במרכז הקומה התחתונה, נכנסים למתחם כולו. את חידוש המבנה מבצעת ומלווה המועצה לשימור אתרים. עבודת התכנון הופקדה בידי האדריכלית גלי גלעדי, המתמחה בשימור מבנים היסטוריים. בגמר השיפוץ תיפתח בקומה העליונה גלריה לאמנות, והמכללה תחליט על שאר השימושים שהיא זקוקה להם.
מי משתתף בתחרות האדריכלים
אך זהו רק קצהו של פרויקט רחב ושאפתני בהרבה, שאותו מקדמת המכללה האקדמית צפת. במכללה לומדים היום כ-2,600 סטודנטים ועוד 300 סטודנטים במכינות הקדם-אקדמיות. המוסד פועל במבנים שונים מאז 1970, ולפני חמש שנים רכש את המתחם ההיסטורי. אז הוחלט ליזום תחרות אדריכלים סגורה לתוכנית-אב חדשה למתחם.
חמישה משרדי אדריכלים מתמודדים בתחרות: אמנון בר אור, ערן מבל, צבי מוססקו, ציונוב-ויתקון וקהת-מנספלד (שגם ערך לאחרונה תוכנית אב למכללה). משרד האדריכלים מילוסלבסקי, שהחל את דרכו בצפת עוד ב-1945 והיחיד מבין המתמודדים שפועל בתחומי העיר, הוזמן גם הוא לתחרות אך פרש ממנה. "השלב הזה הוא רעיוני ולא שלב של תכנון מפורט", מסביר שמואל הר נוי, מנכ"ל המכללה והרוח החיה מאחורי המהלך. "יש אפשרות שנבחר זוכה אחד, שניים או לא נבחר באף אחד", הוא מציין.
בימים אלה נבחנות ההצעות שהוגשו למכללה. באמצע אוגוסט תוכרז החלטת צוות השופטים, המונה בין השאר אדריכלים המתמחים בשימור ובקביעת מדיניות בתחום: ניצה סמוק, רות ליברטי-שלו ומייק טרנר. התחרות מתקיימת בהנחיה של צוות מקצועי מטעם קרן רש"י.
111 שנה חלפו
111 שנה עברו מאז שנחנך המבנה הראשון במתחם, שידע גלגולים רבים וזכה לתרומתם של שניים מבכירי האדריכלים שפעלו בארץ במאה שעברה: האדריכל הטמפלרי גוטליב שומכר (ממייסדי המושבה הגרמנית בחיפה) והאדריכל יעקב רכטר,
חתן פרס ישראל לאדריכלות. ב-1904 נחנך כאן מיסיון נוצרי שנועד להעביר יהודים על דתם, והיו בו בית החולים בעל החזית המרשימה המתאפיינת בסגנון אנגלי, מבנה "מרפאות חוץ", "בית הרופא" ו"בית השער". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופקע המתחם מידי המיסיון והוסב למחנה צבאי טורקי. בתום המלחמה הפך לאכסניה לפליטים ערבים-נוצרים מלבנון, אחר כך לבית ספר תיכון של המיסיון הסקוטי, וב-1936 התמקמו בו משרדי סגן מושל מחוז הגליל של המנדט הבריטי.
ב-1943, לאחר שנמכר לקופת חולים כללית, הוסב המתחם לבית הבראה שנקרא על שמו של יוסף בוסל, ממייסדי קבוצת דגניה. בכתבה שפורסמה בעיתון "על המשמר" לרגל חנוכתו של בית ההבראה, מתואר "מפעל גדול ונאה, המייחד לו מקום נכבד לעצמו. בית בן שתי קומות, בנוי קשתות וקמרונים בסגנון של כנסייה, אשר שימש בית חולים וקולג' של המיסיון, הפך עתה בית הבראה מודרני ואפילו מתיימר להתחרות ב'ארזה' במוצא (...) מה נעים להם לאורחים, להלך בין כותלי המוסד, לבלות באולם הקריאה המרווח הערוך בטעם, לצנוח בכורסה ולרגוע בצל עצי המחטים שבחצר המוסד".
במחקר שערכה האדריכלית גלי גלעדי, במסגרת תיק התיעוד לקראת פיתוח המתחם, היא מציינת כי בית בוסל הציע 59 מיטות, ובשנה הראשונה להפעלתו כבר התארחו בו כ-1,600 מבריאים. בינתיים פרצה מלחמת העצמאות, ובית ההבראה הופקע לשימושה של מפקדת חטיבת יפתח, אך מיד בתום המלחמה הוא שב לייעודו.
בראשית שנות ה-60, עם התפתחות רשת בתי ההבראה של קופת חולים, הוזמן האדריכל יעקב רכטר להעשיר את המתחם במבנים חדשים. משרדו "רכטר-זרחי-פרי" תכנן בתי מלון בולטים כמו "הילטון" תל אביב ובתי הבראה נוספים: בית הבראה לעובדי חברת האשלג בקיבוץ מעלה החמישה, בית ההבראה ע"ש יוסף שפרינצק בנצרת (כיום מלון גרדניה) ובית הבראה מבטחים בזכרון יעקב (כיום מלון אלמא). בית בוסל, השוכן ברחוב ירושלים בסמוך לכניסה הצפונית לצפת ומעל התחנה המרכזית, משתרע על פני כ-16 דונם.
רכטר תכנן חדר אוכל שהושלם ב-1963, ואגף עם 30 חדרים למגורי אורחים שהושלם ב-1968. בשני המבנים הוא השתמש בבטון חשוף ובחזית פיסולית המפנה את המבט אל הנוף. "הדמיון בין תוכנית האגף של בית בוסל לבין אגף החדרים המרכזי בזכרון יעקב הוא גדול", מציין ד"ר צבי אלחייני, אדריכל והיסטוריון במאמר "המבריא הגנוז" שפרסם בספר מאמרים שהוקדש ליצירתו של רכטר ("יעקב רכטר אדריכל", 2003). "זוהי לא פחות מאשר סקיצה בנויה לבית ההבראה של 'מבטחים' בזכרון יעקב – אחד המבנים הקאנוניים של האדריכלות הישראלית, והבניין שזיכה את רכטר בפרס ישראל לאדריכלות לשנת 1973", כתב. ואמנם, הדמיון הרב בין המבנים ניכר לעין.
רכטר הוזמן לתכנן מבנים נוספים במתחם, אך ירידת הפופולריות של בתי ההבראה הביאה לגניזת התוכנית. בתחילת שנות ה-70 הפסיק בית ההבראה לפעול במתכונתו המלאה, והוסב בעונת החורף למעון קליטה לעולים חדשים. ב-1984 נסגר סופית וננטש. רק אולם האוכל שתכנן רכטר נותר פעיל, הפעם כאולם אירועים.
קמפוס פתוח לציבור
הר נוי הוא דמות לא טיפוסית בתחום הניהול בישראל. בשונה ממרבית מקבלי ההחלטות, הרואים בכל יוזמה בעיקר את הערך הכלכלי הנובע ממנה, הר נוי לא מסתיר ראייה ארוכת-טווח המהולה בתשוקה ליצור ערך תרבותי וציבורי. וכך, בנוסף לחידושו הפיזי של בית בוסל, שוקד הר נוי על כתיבת ספר החושף את סיפורו של המתחם ההיסטורי, מקום שמקפל בתוכו את סיפורה של צפת בעת החדשה.
"המתחם כולו נוקה ועל בסיס אולם האירועים בנינו ספרייה ואודיטוריום שזו הרגל הראשונה שלנו בקרקע, אחרי שהיה מוזנח הרבה שנים", מספר הר נוי, והוא משוכנע שהקמפוס "יהיה אחד המתחמים היפים בארץ". בהתאם לרוח המכללה, משרתת הספרייה לא רק את הסטודנטים אלא את תושבי צפת בכלל, מתוך כוונה לעצב את הקמפוס העתידי כולו כמתחם פתוח ונגיש לציבור, חלק בלתי נפרד מהחיים העירוניים. גם בניין חדרי מגורי האורחים שתכנן רכטר, אינו צפוי לשמור על ייעודו ולהפוך למעונות סטודנטים. היות והבניין אינו עומד בתקנים עכשוויים, צפוי הבניין לשמור אמנם על חזותו המקורית, אך בשטחיו הפנימיים יערכו שינויים והוא יוסב למרכז הוראה ודימות (סימולציה) רפואית.
"שנים חשבנו איך אפשר להציל את המתחם הזה שהיה בבעלות פרטית", נזכר אורי בן ציוני, מנהל מחוז הגליל והעמקים במועצה לשימור אתרים. "מכללת צפת, שכבר שימרה כמה בניינים בעיר כמו 'בית חולים בית הדסה' ומצודת משטרה בריטית, ידועה כגורם שלא בוחל בשימור מבנים. היא זו שרכשה לבסוף את המתחם, וזו הצלה אמיתית".
