הדפסה
לכתבה באתר
דפנה דה מוריאה, סופרת אנגלייה, נולדה ב-1907 ומתה ב-1989
ספר אחד, שהמבקרים בני זמנו בזו לו, נמכר בחודש הראשון אחרי שראה אור ב-45 אלף עותקים. "ספרות נשים", כינו אותו אז, וגם "רומנסה גותית". אבל חרף הביקורת הנוקבת הוא ממשיך להימכר בהתמדה מאז 1938, לעתים בכ-4,000 עותקים בחודש אחד.
"הספר יעסוק בהשפעה של האישה הראשונה על השנייה... היא מתה לפני שהספר מתחיל. לאט-לאט אני רוצה לפתח את הדמות של הראשונה בתוך התודעה של השנייה... עד שהאישה השנייה תהיה רדופה כל הזמן... הטרגדיה מתקרבת, ואז בום! טראח! משהו קורה" - אלה היו קווי המתאר ששרטטה הסופרת דפנה דה מוריאה לספרה המפורסם ביותר, "רֶבֶּקָה". שנתיים אחרי שהופיע, עיבד אותו אלפרד היצ'קוק לסרט בכיכובו של לורנס אוליבייה, שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולצילום הטוב ביותר בשחור-לבן והיה מועמד בתשע קטגוריות נוספות. השמועה אומרת כי הפילדמרשל רומל החזיק במשרדו עותק של "רֶבֶּקָה": הגרמנים תכננו להשתמש בספר כבסיס לקוד שבו ישתמשו מרגלים גרמנים שיסתננו לתוך קהיר במהלך מלחמת העולם השנייה.
בכסף הרב שהרוויחה מהספר קנתה דה מוריאה את אחוזת מֶנָבִּילִי בקורנוול, שהעניקה לה השראה לכתיבה (אפשר להשוות זאת לאפשרות שג'יין אוסטן הייתה רוכשת את אחוזת פמברלי בעקבות הצלחת ספרה "גאווה ודעה קדומה"). דה מוריאה עברה לגור עם בעלה ושלושת ילדיה בבית רחב הממדים, שאותו כינתה "חורבה מוכת עכברושים", ושבו התארח פעם הנסיך פיליפ לסופשבוע של שיט וציד. בעלה של דה מוריאה שימש כרואה החשבון שלו ושל הנסיכה אליזבת, לימים מלכת אנגליה, וכך נוצר הקשר. "אם תשמע בלילה משהו מתנפץ", הסבירו לאורח רם המעלה, "אל תדאג, זה רק אחד האגפים בבית שקורס".
"רבקה" לא היה הספר היחיד של דה מוריאה שנעשה רב-מכר מיידי. הקוראים אהבו את כל 28 הרומנים שכתבה, ובהם "דודנית רחל" ו"פונדק ג'מייקה". שלושה מהסיפורים הקצרים מפרי עטה נהפכו לסרטי קולנוע, ובהם "ציפורים" הנודע, שגם אותו ביים היצ'קוק. אבל חרף הצלחתה המסחררת היא לא הייתה מאושרת. "את לא מתארת לעצמך כמה פוגע לקבל שוב ושוב, כל החיים, ביקורות זוועתיות, לגלגניות. העובדה שהספרים שלי נמכרו היטב בכלל לא מפצה על כך", כתבה לידידה.
המילה שמתחילה באות ל'
לא רק בחייה המקצועיים נחלה דה מוריאה אכזבה. היא הייתה אמנם נשואה כחוק, אבל ליבה נהה אחרי נשים, שחלקן השיבו את פניה ריקם. באחת מהן, רעייתו של נלסון דבלדיי, המו"ל של ספריה בארצות הברית, התאהבה נואשות ונאלצה להסתפק בידידות רבת שנים. גם כשהיה לה רומן עם אישה, סירבה להכיר בנטייה של עצמה. "בשם אלוהים ובשם ישו, אם מישהו יכנה אהבה כזאת במילה המכוערת שמתחילה באות ל', אני אתלוש לו את הקרביים", כתבה לאותה אישה.
אבל כל אלה לא היו הקשיים היחידים בחייה. על כתיבתה ופרסומה העיב צל שמקיומו השתדלה להתעלם, והוא מלווה את שמה גם כיום, שנים רבות אחרי מותה. לאחר ש"רבקה" ראה אור בארצות הברית, טענה סופרת ברזילאית שעלילת הספר נגנבה ממנה. ארבע שנים לפני כן כתבה אותה ברזילאית ספר על אישה שנישאת לגבר עשיר ומתייסרת מכך שכל בני הבית שאליו נקלעה, ובמיוחד מנהלת המשק, מסוּרים לזכרה של האישה הראשונה, המנוחה. התברר שדה מוריאה נחשפה לתרגום ספרה של הברזילאית, שכן היה לשתיהן אותו מו"ל אנגלי. אבל לפני ש"רבקה" עובד לסרט, נדרשה הסופרת הברזילאית לחתום על חוזה שבו היא מכירה בכך שהדמיון בין הספרים אקראי.
זאת לא הייתה הפעם היחידה שבה הואשמה דה מוריאה בגניבה ספרותית. הסופר פרנק בייקר האשים אותה שאת הסיפור "ציפורים" נטלה מרומן שהגיש להוצאה לאור שדה מוריאה שימשה בה כלקטורית. כשהסרט יצא לאקרנים, שקל לתבוע את דה מוריאה, אבל נמלך בדעתו. יש הטוענים גם לדמיון בין הסיפור "גנימדס" של דה מוריאה לרומן "מוות בוונציה" של תומס מאן.
אחרי מותה החלו לראות בה סופרת חשובה, ויש המגדילים לעשות ומכנים אותה גאון. ידידיה ניחמו אותה בחייה ואמרו לה שהצלחתה המסחרית הייתה לצנינים בעיני המבקרים. בנה טוען כיום כי אלה "החמיצו את אחד הכישרונות הספרותיים הבולטים ביותר במאה ה-20". השאלה אם כתבה בכוחות עצמה או שאבה את יצירותיה, או לפחות חלק מהן, מסופרים אחרים, תישאר כנראה ללא תשובה חד משמעית.
הקדימון לסרט של היצ'קוק "רבקה" על פי ספרה של דה מוריאה