הדפסה
לכתבה באתר
מאת דקל גודוביץ
הסטודנטית: רולא עבוד (25)
מחלקה: המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה
מנחים: אייל מלכא, יורם פופר
משבר הגז יתרחש כשייגמר הגז. כי לא משנה אם בסוף יהיה גז בשלושה שקלים או שנובל אנרג'י תעזוב את הארץ – בסוף אסדות הגז יישארו כאן. כי אחרי שיישאב או לא יישאב הגז, כולם ילכו ואנחנו נישאר עם האסדות. אבל האם מישהו חשב מה עושים איתן? האם מישהו בכלל מודע לנזק הסביבתי שהן מייצרות? מתברר שאסדות הגז אינן רק חיה נחמדה עם חדק שפשוט שואבת את הגז מהאדמה אי שם בעומק 237 מטרים ובמרחק בטוח של 30 קילומטרים מהחוף, ומיד מסדרת לנו את החיים במדינת שפע. האסדות האלה הן חיה סביבתית מסוכנת, ומולן עומדת כרגע סטודנטית לאדריכלות אחת ובודדה - רולא עבוד - ערבייה נוצרייה מכפר יאסיף, בוגרת המרכז האקדמי ויצו חיפה.
"הציבור עדיין לא מודע לבעיות שגורמות אסדות הקידוח. כתוצאה מהפקת הגז משתנה ההרכב הכימי באזור האסדה, שגורם לעליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר, שמשנה את דרגת החומציות של המים, שמשנה את הצמחייה הימית, שגוררת חוסר בפליטת חמצן למים, וגורר ירידה בדגה. זו בעיה שגוררת בעיה, והציבור לא מודע לכך", מגלה עבוד. פרויקט הגמר שלה מתייחס ליום שאחרי – ביום שהאסדות יפסיקו לשאוב ויישארו כאן למעצבה בים, כמו שקורה כמעט לכל האסדות בעולם. רק שבניגוד לעולם - לנו יש חוף ים קטן.
במסגרת עבודת המחקר של עבוד היא גילתה שכמעט כל האסדות נזנחות, ורק אחת, מול חופי ארצות הברית, הפכה לאתר צלילה. מגזין EVOLLO ערך תחרות להפיכת אסדה לבית מלון, אבל זו עדיין רק תחרות רעיונית.
פרויקט הגמר הרעיוני של עבוד נקרא SEA-CURE - משחק מילים בין לרפא את המים ולבנות על מים. ואולי יש פה גם משחק מילים עם ביטחון והחשש מפיגוע או השתלטות על אסדות הגז שחיל הים ומדינה שלמה ייחלצו להגנתן. עבוד מציעה מבנה צף על המים, שיתחבר לאסדה כעוגן ויכלול רצועות צמחייה, גידול שוניות אלמוגים, חקלאות של מיקרו אצות, החזרת חמצן למים, תשתיות דייג וייצור אנרגיה מתחדשת מהים, הרוח והשמש. כמו כן מציעה עבוד שהבנייה תוכל להתחבר בעתיד לפלטפורמות צפות דומות, ללא צורך בחיבור לערי החוף. כך תיווצר מעין עיר ימית קטנה, שתכלול גנים, תעשייה ימית מתחדשת, תיירות ונופש, ספורט ימי, חינוך ימי ועוד.
"החיבור בין בנייה על המים ואסדות גז - זה החידוש של הפרויקט שלי", מסבירה עבוד, ששאבה את השראתה מבנייה על המים בהולנד ובייחוד ממשרד האדריכלים waterstudio,
וגם מסרט אנימציה יפני.
איך הגעת לרעיון של אדריכלות סביב אסדת קידוח גז?
''ארבע שנים התעסקנו בעיצוב עירוני ולא נגענו במים. אמרתי שפרויקט גמר זו הזדמנות. הלכתי עם אבא שלי על הטיילת ואמרתי לו שאני רוצה לבנות על המים משהו דינמי, משהו שישתנה לפי הצרכים המשתנים שלנו, ולא לבנות משהו ש-70 שנה יהיה אותו הדבר. התחלתי לחקר את הים והגעתי לקידוחים שאי אפשר כבר להתעלם מהם. חקרתי את הצורניות, המבנה והבעיות האקולוגיות כדי לשקם ולאזן את מה שקורה שם. הציבור לא מודע להם, כולל אנשים שסיפרתי להם על הבעיות, ועדיין אומרים שאין בעיות".
סיפרת לתשובה על הבעיות?
''אני מניחה שהוא יודע''.
והזמנת אותו להגשה?
''אמרו לי להגיד לתשובה לבוא, אבל אני לא רוצה לדבר עם חברות הגז''.
הוא בטח יאהב את הפרויקט.
''הוא יאהב אותו רק במקרה אחד: זה טוב לטהר את השם שלהם''.
אבל עבוד לא מסתכלת על הפרויקט רק בהקשר הצר: אסדות הקידוח הן רק דוגמה לנושא שיקום תשתיות ימיות באופן כללי. פרויקט כזה יכול להתחבר לתחנת הכוח בחדרה או אשקלון, לשקם תשתיות ולהוסיף חקלאות ימית.
>> לאתר הפרויקט של רולא.
