הדפסה
לכתבה באתר
מאת דקל גודוביץ
כששמעתי שתערוכת סוף השנה במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר תעסוק בתכנון גני ילדים - פלבלתי בעיני. פלבול שכזה כבר מזמן לא פלבלתי, כי תכנון של גן ילדים הוא חזרה לנקודת ההתחלה. לא רק במובן הגיל והילדים, אלא משום שגן ילדים הוא פרויקט ש"עושים" כבר בשנה שנייה בלימודים. מבנה פשוט וקטן, בן קומה אחת, חלל עיקרי אחד, ששום עיצוב שלו לא יוגדר כטעות נוראית. עם קצת שכנוע ושמץ הסברים - הרי לכם פרויקט. גן ילדים! הם הרי יאכלו כל דבר שתתן להם הגננת (או המתכננת).
בשנקר מפתיעים ומוכיחים שאפשר גם אחרת. גן ילדים יכול להיות פרויקט גמר. למיטב זכרוני, זו הפעם הראשונה בתולדות לימודי האדריכלות בישראל שמתכננים גן ילדים אחרי מחקר מעמיק, לימוד כתבים פילוסופיים, מחקרים סוציולוגיים ותצפיות. המהלך נעשה ביוזמת מחלקת הגנים בעיריית רמת גן, בראשות רבקה לס והאחראית על החינוך הדמוקרטי אסתי גינוסר, כשבכוונתן לממש את התכנון בפועל. לא חסר מה לתכנן ולשפר, בייחוד אחרי תוספת גני הילדים לגילאי 3 –
טרום-טרום-חובה.
זו לא עוד תערוכת בוגרים, אלא תערוכה בוגרת שיכולה להיות מוצגת בכבוד במוזיאון (אוצרות משותפת של פרופ' יעל מוריה ראש המחלקה, וד"ר רבקה ויטל מרצה בכירה במחלקה). במבואת החלל מוקרן סרט, שסביבו הוצבו ספסלים כמו בכיתת מפגש בגן. הצפייה גרמה לי כמעט לפרוץ בבכי: הישירות והכנות של אמירת הדברים על העוול בתכנון לגיל הרך, והתעלמות מצרכיהם של הילדים הקטנים שנפגשים לראשונה עם המערכת. עם הממסד. עם הנורמה והקיבעון.
לצד הסרט יש מעין-ספרייה לימודית, כמו בגן, שבה מונחים ספרים. כל אחד מהם מציג פרויקט של סטודנט בוגר, שהציבור יכול לעיין בו. זהו תחליף מעניין לדרך המקובלת, שבה כל סטודנט תולה בנפרד את עבודותיו הגדולות על קיר או חדר שלם. בשני חדרים צדדיים מוצג הקבץ של מודלים ממשיים של גני הילדים שעיצבו הסטודנטים, ופרטי משחק שעיצבו הסטודנטים בחדר משחקים.
במלים אחרו, זו לא עוד תערוכת יחיד של בוגרים שמשוויצים בעבודתם, אלא תערוכה בוגרת צנועה וקבוצתית. אמת, לא כל הגנים מעניינים; רק מיעוטם הצליחו להתמודד עם התכנון ברמה שראויה להתייחסות כפרויקט גמר. ובכל זאת, הנושא שנבחר, ההתגייסות העירונית והמחלקתית, תחושת השליחות והתערוכה עצמה ראויים לכל הערכה. זו תערוכה מהודקת, מדויקת ובעיקר מפתיעה, והיא השלם שעולה על סכום חלקיו.
ג'ני קוגן
מנחה: יעקב זיק
מחקרים שונים מוכיחים, כי מרחב צריך להכיל טבע כדי לחדש את היחסים העתיקים בין האדם לטבע ולערכיו. עם זאת, גני הילדים הקיימים מנותקים לחלוטין מהחצר המלאה בעצים, בדשא ובצמחייה, כשהילדים יוצאים אליה לזמן מוגדר ומוגבל.
הגן המוצע של קוגן בנוי מביתנים מוגבהים מהאדמה, הפזורים ברחבי החצר סביב העצים הקיימים. הביתנים פתוחים ומאפשרים תנועה דרכם, תחתם וסביבם – וכך הם משתלבים באופן טבעי בצמחייה שסביבם.
אורטל קרן
מנחה: פרופ' יעל מוריה
חצר הגרוטאות הנמצאת בגנים מיוחדים או בקיבוצים מבטאת את תפישת החינוך הפרוגרסיבי, ומהווה כלי לביטוי עצמי מלא של הילדים באמצעות דמיון וחופש ביטוי.
האסטרטגיה העיצובית מבוססת על הרחבת מושג הגרוטאה והפיכת הגן כולו לחצר גרוטאות. מכולות ציוד שמשמשות כמחסן יוסבו לחדרי לימוד, בקירות ישולבו צינורות וקופסאות ויאפשרו משחק, והרצפה תרוצף במשטחי עץ בתחושה של שהייה בחוץ.
נעמה סגל
מנחה: עודד קוטוק
כשילד מתבונן על אנשים, הוא מפתח את היכולות החברתיות ומקבל השראה למשחקים או לחוויות שונות. בניגוד לגנים הקיימים, המנותקים לחלוטין מהעיר מאחורי גדרות, נעמה סגל מציעה שגני הילדים יהיו חלק מחוויה עירונית הכוללת שימושים נוספים.
הפרויקט לא מציע תכנון ועיצוב מחדש של מרחב הגן עצמו, אלא יצירת קשר בין המבנים הקיימים והמנותקים: חמישה גני ילדים, בית כנסת, היכל ספורט, בית קפה וקונסרבטוריון - כולם ייצרו כיכר עירונית תוססת. באופן זה, הילדים יהפכו לחלק מהעיר וילמדו ממנה, בזמן שהיא תעשיר את מרקמה מעצם נוכחותם.
צליל פדידה
מנחה: עודד קוטוק
תיאוריית "prospect & refuge" של Jay Appelton גורסת, כי לבני האדם צורך אינסטינקטיבי למצוא מקומות מפלט כדי להשיג תחושת ביטחון. מרחבים אלה מעודדים ילדים לפעילויות יחידניות ועצמאיות ומסייעים לפיתוח דמיון פורה. לעומת זאת, גני הילדים הישראליים מתוכננים באופן המשרת בעיקר את צרכי הסגל החינוכי, כך שיוכלו לשמור על קשר עין עם הילדים, לפקח על פעילותיהם ולשמור עליהם.
הפרויקט עוסק באופן שבו חלל הגן מאפשר לילדים למצוא מקומות מפלט מהגן ההומה, במרחבים אישיים קטנים שממוקמים בקיר החיצוני של הגן. כך, הילד יוכל להרגיש קצת בחוץ, להיפרד מהוריו ולצפות עליהם, ולא להיסגר מאחורי חומות.
טל נגר
מנחה: פרופ' יעל מוריה
פעולת המשחק מאפשר לילד ביטוי עצמי ויכולת להפוך להיות חלק מהחברה. האסטרטגיה העיצובית מציעה מרחב חדש בחלל הגן הקיים, הכולל משטח מרחבי הניתן לשינוי צורה, וכך מעודד את הילדים למשחק חופשי ולפיתוח הדמיון והיצירתיות.
דנה-יעל לוי
מנחה: גלית שיף
שילוב
של ילדים עם לקויות במערכת החינוך העירונית ה"רגילה" תורם לשילובם העתידי בחברה, אך לא רק להם הוא תורם אלא גם להתפתחותם של שאר ילדי הגן. חוש המישוש, המשותף לכל ילדי הגן, מעודד מוטוריקה עדינה וגסה. ניתן להרגיש בעזרתו ויברציות של קול, לתאר אובייקטים ולדעת היכן נמצאים במרחב. השליטה במרחב תחזק את תחושת הביטחון של כל הילדים, תאפשר להם להרגיש שווים ותשפר את התקשורת ביניהם.
גן הילדים הנגיש שתכננה לוי, מבוסס על מרקמים, המשמשים להכוונה ומשפרים את האקוסטיקה בחלל. הגן מחולק בהתאם לסוגי הפעילויות המתקיימות בו, כך שניתן להתמצא בו טוב יותר: הילדים יוכלו "לשמוע" ו"לראות" בעזרת הידיים, הרגליים ושאר אברי גופם.
סיון יוסף
מנחה: ד"ר רבקה ויטל
פסיכיאטר הילדים האנגלי דונלד וודס וויניקוט (Donald Woods Winnicott) תיאר מצב ביניים בין המציאות הפנימית (הנפש) למציאות האובייקטיבית (חיצונית) - אזור ביניים של החוויה, המצוי בין הפנטזיה למציאות. מרחב זה מאפשר מגע עם משאלות ודחפים עמוקים המודחקים בנפשו של הילד, אותם הוא יכול לבטא בתוך מסגרת מוגנת, יציבה ובטוחה, המשלבת בין פנים לחוץ.
שירי בן-משה
מנחה: יעקב זיק
לתפישתו של אותו הוגה שהוזכר למעלה, דונלד וודס ויניקוט, משחק הוא אקט של חוויה המהווה מבחינתם של ילדים גשר בין המציאות הפנימית לחיצונית. זהו המרחב שבו מתפתחים אצלם יצירתיות ויכולת ביטוי עצמי.
לירון כלב (בן-יצחק)
מנחה: גלית שיף
ושוב ווינוקוט, שבאמצעות המושג "מרחב ביניים" שילב בין פילוסופיה לפסיכולוגיה. לטענתו, הפילוסופיה עוסקת בעולם החיצוני והפסיכולוגיה עוסקת בעולם הנפש הפנימי. מרחב הביניים מקשר בין העולמות הנפרדים: המציאות החיצונית המשותפת לכל, ועולם הנפש הפנימי שבו מתפתחת היצירתיות המשפיעה על הדרך שבהחווה הילד את העולם. ויניקוט מתייחס למרחב הביניים כמשחק, שבו אין חוקים ממשיים שהילד צריך לעקוב אחריהם. באופן זה, גם ילדים ביישניים, המתקשים ליצור אינטראקציה עם העולם החיצוני, מצליחים לבטא את עצמם.
בהשראת תפישה זאת מציע הפרויקט מסלול של קפסולות אישיות, שאליו יכול הילד להיכנס, לעבור ולשחק בתוכו.
המעבר בין רמות השקיפות נעשה בהדרגתיות ובהתאם לקצב שבוחר הילד. כך, הם מאפשרים גם לילדים ביישנים להביע את עצמם במרחב הגן
יפעת ביביצ'אייב
מנחה: ד"ר רבקה ויטל
שיטת החינוך המסורתית שמה דגש על המחנך כבעל כוח ושליטה, המחזיק בתשובות כ"יודע כל", ומעביר את המידע שברשותו לילדים ה"נבחנים" ותלויים בו. גן הילדים של ביביצ'אייב מעודד ילדים ללמידה עצמאית ולרכישת ידע באמצעות ניסיון והפעלה, כשהחלל הופך ל"מורה שלישי" בהפעלתם.
סיון כהן
מנחה: ד"ר רבקה ויטל
ההתמודדות הראשונית עם האחר, והצורך ליצור אינטראקציה עם הקבוצה, יכולים להיות קשים לחלק מהילדים. האיום המרכזי עליהם הוא טשטוש תכונותיהם. סביבת הגן החדשה שתכננה סיון כהן מבוססת על פלטפורמות עיצוביות ומבניות, הפועלות ביחד ולחוד כמערכת המעודדת את הילדים ליצור קשרים חברתיים.
תקשורת אנונימית נעשית באמצעות מערכת צינורות וקיר משחקים אינטראקטיבי דו-צדדי, הגובל בגן השני
