בלי שש-בש ועם הרבה קרם הגנה: המצילים שמנפצים את הסטיגמות

כשחושבים על מצילים בחוף הים מיד קופץ לראש הסרט "מציצים". אבל לפני שאתם נשענים לאחור בכסא המשרדי ומפנטזים על עבודת החלומות שכוללת רביצה על החוף, שיזוף ומשחקי שש-בש, כדאי שתבינו מה זה באמת אומר להיות מציל בים.

בישראל יש 139 חופי רחצה מוכרזים אשר נפרסים לכל אורכה, חופי הים התיכון במרכז וצפון הארץ, חופי ים סוף באילת, חופי ים מלח וחופי הכנרת. יצאנו לבדוק את שגרת הים של שלושה מצילים מבת ים, חיפה ומאילת ולשמוע מהם מה כולל המקצוע הקייצי, מה הדבר הכי מרגש שקרה להם על החוף ומה המסר שלהם אלינו, המתרחצים.

יורם בצלאל, 45, מציל בחוף "תאיו" בת ים

"להיות מציל זה ערך לחיים, אנחנו שליחים של המקום", מספר יורם ומתאר את שגרת יומו: "אנחנו פותחים את התחנה בשמונה בבוקר ובודקים מה מצב הים. מספיקה לי הצצה קטנה בים ואני יודע בדיוק היכן יש מערבולות, מה מצב הרוח ואיפה הכי כדאי לרחוץ. אחרי זה אנחנו מנסים להתאמן, חשוב לנו שכולם יהיו בכושר. במהלך היום אנחנו פשוט מסתכלים למים ומחפשים, רוב הזמן זה חיפוש. בעבודה שלנו, להבדיל משירותי הצלה אחרים כמו כבאות או משטרה שיושבים בניחותא ומחכים לטלפון, אנחנו כל הזמן צריכים לחפש. אף טובע לא אומר 'בוא תציל אותי'. מה שקובע בחוף זה הניסיון שלנו לזהות מצוקה מתוך אלפי אנשים".

יורם הפך למציל כבר בגיל 16. "התחלתי כנער ועכשיו יש לי פה איתי שלושה נערים יפי בלורית עם עיניים בורקות שרוצים להיות מצילים", הוא מספר בחיוך. " אני יודע שהרבה אנשים חולמים להיות מצילים אבל רובם לא מבינים את האחריות ואת התנאים. אנשים באים ואומרים לי בבוקר: 'אדון מציל, איזה זריחה יפה, איזה אוויר', בצהריים באים ואומרים לי: 'אדון מציל, איזה כיף לך, אתה שזוף', אחר הצהריים באים ואומרים לי: 'אדון מציל, איזה כיף לכם כל היום יכולים להסתכל על ביקיני'. ובערב אומרים לי: 'וואו אדון מציל, איזה שקיעה'. אבל הם שוכחים שהם באים לכמה שעות, נהנים והולכים הביתה ואני נשאר. משמונה בבוקר ועד שבע בערב אני בים. זו עבודה קשה מאוד".

בחודשי החורף, כשהוא לא בים, עוזר יורם לאשתו בעסק המשותף להורדה במשקל ולשמירה על אורח חיים בריא. על תזונה נכונה הוא מקפיד גם בסוכת המציל ודואג שבכל צהריים יבשלו אוכל טרי ובריא.

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך בחוף?

"לפני שלושה שבועות בנו לנו מחסן ונשארתי להחליף את הדוד אחרי שעות העבודה. כשסיימתי והתכוננתי לצאת הביתה, הסתכלתי לכיוון הים לבדוק שהכל בסדר. הים היה סוער והייתה מערבולת ופתאום הבחנתי בזוג במים. הבנתי שאין סיכוי שהם שורדים את המערבולות הזאת ויוצאים בחיים. ראיתי עוד שלושה בני משפחה שמנסים להגיע ולעזור ואני מבין שגם הם מסתבכים. רצתי לתחנה, הוצאתי גלשן והצלתי חמישה אנשים. זה מרגש שאתה יודע שהצלת חיים".

איך אתה נזהר בשמש?

יורם: "אני נזהר מהשמש עם לייקרה על הגוף, כובע על הראש ותכשירי הגנה, אנחנו מאוד מקפידים להיות חכמים בשמש".

מסר למתרחצים?

"תמיד ללכת לחוף רחצה מוכרז שם יש עזרה מקצועית וטובה. אתם לא מכירים את הים כמונו. אל תיכנסו אחרי שעות הרחצה והכי חשוב כולם מוזמנים אליי לחוף בכיף".

עופר כץ, 55, מציל ומ"מ מנהל חוף "בת גלים" בחיפה

"להיות מציל זה להיות חצי שנה בים, 11 שעות כל יום, שבעה ימים בשבוע, התמסרות מוחלטת", מסביר עופר. "אני מגיע בבוקר בסביבות השעה שבע, עושה סריקה בחוף ומתחיל כבר הצלות אם צריך. לפעמים אפילו בדרך מהאוטו אני נדרש לרוץ ולהציל. אנחנו מכינים את התחנה ובשעה שמונה באופן רשמי מעלים את הדגל".

לעופר חשוב לנפץ כמה סטיגמות על מצילים: "אין לנו שש-בש במגדל ההצלה. זו תדמית שנוצרה מהסרט 'מציצים' אבל זה לא ככה, זה שייך לדור אחר. כל מציל הוא אדם רציני עם משפחה, שבקיץ לא נמצא איתם וזה קשה כי האישה נושאת לבד בנטל.

"סטיגמה נוספת על מצילים היא שאולי הם לא אנשים משכילים. חלקנו לומדים בחורף, כל אחד ומה שמעניין אותו. בשני החורפים האחרונים למדנו מנהל ושלטון מקומי בזכות עיריית חיפה ואני מוריד בפניהם את הכובע. אני מקווה שאולי בעתיד נוכל לעשות תואר. לי באופן אישי חשוב לנצל את הפגרה בחורף כדי ללמוד".

הפעם הראשונה שבה עבד עופר בים היתה לגמרי במקרה כשהיה בחופשת בית ספר בחוף השקד בחיפה בשנת 1977. "בזמנו לא היה צורך בהכשרה והייתי עוזר מציל, היה לי מאוד כיף והחלטתי להמשיך עם זה. התחלתי לעבוד באופן רשמי כמציל בים בשנת 1984. אני חושב שמי שרואה את זה מהצד לא מבין את מלוא האחריות שיש לנו, העבודה הזו היא אחריות שלא נגמרת".

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך בחוף?

"כל החייאה מוצלחת היא מרגשת מאוד, עשיתי שש-שבע החייאות ממצב של חוסר נשימה. מעבר לדברים המרגשים יש גם דברים מצחיקים. אנחנו עכשיו בתקופה מצחיקה כי יש מדוזות. אנשים מתעקשים להיכנס לים לאזורים שיש בהם הרבה מדוזות והתגובות שלהם להתקלות עם מדוזות מאוד מאוד מצחיקות".

איך אתה נזהר בשמש?

"אני מתמרח, משתדל ללכת עם חולצות ולהיות כמה שפחות בשמש. אני לא שזוף מאוד".

מסר למתרחצים?

"אנחנו משקיעים הרבה בחופים אז תבואו ותיהנו ותשתדלו לא להיות חשופים לשמש ולהגיע רק לאזורים שבהם יש מציל. תשמעו להוראות של המציל כי זה רק לטובת המתרחץ ולא לנוחיות שלנו".

דודי בן חמו, 31, מציל בחוף "מוריה" באילת

בניגוד לשאר החופים הארץ, באילת המצילים עובדים כל השנה. "אני מציל כי אני אוהב את הים וגם כי אני אוהב להציל. כל מקרה הצלה שאנחנו עושים זה סיפוק מטורף".

דודי עבד ארבע שנים כמציל בבריכות בבתי המלון באילת עד שהחליט שהוא רוצה להתקדם ולשנות את השגרה. ב-2008 החליט לנסוע למרכז לקורס מצילים ומשנת 2010 הוא מציל רשמי בחופי אילת. דודי מספר שיש הרבה מצילים צעירים באילת כי הותיקים יצאו לפנסיה וממה שמכונה "דור א'" נשארו רק שני מצילים.

"מצילי אילת עובדים כל השנה חוץ מביום כיפור. אין לנו חצי שנה חופש. החוף באילת שונה משאר הארץ כי רוב השנה הים פה שטוח. זה כמו אגם, אין זרמים ומערבולות כמו בים התיכון. הדגל הלבן מונף רוב הזמן ורק בחורף יש קצת אקשן. בקיץ ובחגים מאוד עמוס פה כי מכל הארץ מגיעים לנפוש ואנחנו מקבלים את כולם ושומרים על כולם באהבה".

דודי שהפך השנה לראשונה לאב לתאומים, מחכה בקוצר רוח שיגדלו ויבואו לבקר את אבא בים. "הייתי רוצה ליהנות איתם יותר בים אבל השמש חזקה מדי . אני מקווה שיגדלו ויבואו הרבה ואלמד אותם לשחות. הם יהיו שחיינים מצוינים".

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך בחוף?

"לפני כמה זמן איש מבוגר קיבל אירוע לב בים והצלנו אותו, כשמצליחים להחזיר לאדם דופק זה סיפוק אדיר. בהיבט המצחיק ניגשים לעמדת המציל לבקש מגבת כאילו אנחנו אחראים על המגבות בחוף, זה די מצחיק".

איך אתה נזהר בשמש?

"אני שזוף טבעי אבל אני מאוד נזהר עדיין. אם אני מתאמן בסוכת ההצלה או חותר אני תמיד מקפיד לשים כובע על הראש וקרם הגנה".

מסר למתרחצים?

"קודם כל אחריות אישית בשמש. להישאר באזור מוצל ושההורים ישמרו על הילדים. אנחנו פה באילת ערוכים לאינטנסיביות של הקיץ ומוכנים לקלוט את כולם אז בואו ושיהיה קיץ נעים ורגוע ושיעבור בשלום".

____________________________

אורחים לקיץ: