הדפסה
לכתבה באתר
לשורת המוזיאונים ברחבי העולם שנושאים את השם "גוגנהיים"
עומד להצטרף מוסד חדש בהלסינקי, בירת פינלנד. לקראת הקמתו נערכה תחרות אדריכלים
בינלאומית, שאליה הוגשו 1,715 הצעות מ-77 מדינות, ולפני כשבוע וחצי הוכרזו הזוכים: בני הזוג ניקולס מורו הצרפתי (Nicolas Moreau) והירוקו קוסונוקי היפנית (Hiroko Kusunoki), על הצעתם "אמנות בעיר".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
השניים, בני 35, הם אלמונים יחסית ואין כמעט מבנים בנויים בתכנונם. בעבר עבדו ביפן אצל קנגו קומה ובסטודיו SANAA (מתכנן קמפוס "בצלאל" במגרש הרוסים בירושלים). קוסונוקי עבדה גם אצל שיגרו באן, זוכה פרס פריצקר, ובהמשך עבדה בפריז במשרדו של זוכה פריצקר אחר, ז'אן נובל. ב-2011 הקימה עם בן זוגה משרד משותף בפריז.
התחרות הפינית כללה שני שלבים, שכל אחד מהם עמד לשיפוטו של צוות שונה: בראשון הוצגו כל ההצעות שהוגשו, ולשני העפילו שש סולידיות יחסית, שלא ניכרה בהן שאיפה לייצר אייקון גרנדיוזי. ההצעה הזוכה כוללת שמונה מבנים מחופים עץ כהה, שתקרתם מקורה בגגות קעורים. בין המבנים מתוכננים מעברים חשופים וחצרות פנימיות. מבנה נוסף, שדומה למבנים האחרים אבל גבוה מהם, מתוכנן כמגדל תצפית על כל העיר ואמור להיות מואר בלילה.
>> הצצה לחלק מההצעות שהוגשו לתחרות
בראש חבר השופטים עמד פרופ' מרק וויגלי (Mark Wigley), דיקן בית הספר למוסמכים באדריכלות באוניברסיטת קולומביה. עם השופטים האחרים נמנו מיקו אהו (Mikko Aho), מנהל מחלקת התכנון בעיריית הלסינקי; יושיארו צוקאמוטו (Yoshiharu Tsukamoto) מסטודיו Bow-Wow; וננסי ספקטור, אוצרת ראשית בקרן גוגנהיים. השופטים תיארו את ההצעה הזוכה כ"אוסף של בניינים הקשורים זה לזה ומפוזרים באופן שמכבד את המרקם העירוני". לדעתם, הקמפוס שנוצר שומר על אינטימיות, ובכך הוא מתאים לרוח המסתייגת ממוזיאונים גדולים מדי. "המתחם", הוסיפו, "שהוא אופקי ולא אנכי, יאפשר לאמנות ולחברה להתערבב ולהיפגש". המוזיאון אמור לקום בדרום הנמל ולהשתרע על פני 12 אלף מ"ר, מהם 4,000 מ"ר של שטחי תצוגה. עלות הבנייה מוערכת ב-130 מיליון יורו.
האדריכלים הזוכים מסבירים את חזונם
ההצעות האחרות שהגיעו לגמר
Haas Cook Zemmrich STUDIO2050
. המשרד הגרמני תכנן בניין שמורכב מחמישה מגדלים המחופים עץ, מצטופפים זה לצד לזה ויוצרים מעין מגדלור בוהק על קו החוף. הם בנויים בגבהים שונים ובצורות שונות סביב רחבה פנימית ומייצרים מוזיאון שצומח לגובה, בניגוד לרוב המוזיאונים בעולם:
Smar Architects.
להצעה של המשרד האוסטרלי-ספרדי יש שתי נקודות מוצא - גלובלית ומקומית. ההיבט הגלובלי רואה במוזיאונים מוסדות שמעודדים אינטראקציה: לא עוד מרחב תרבותי שצופה על מבקריו מלמעלה, אלא מרחב משותף. הזווית המקומית מתייחסת להלסינקי כאל שתי ערים נפרדות – חורפית וקיצית. ברוח זו נוצר מעין רחוב פנימי, החשוף לקרני השמש, וסביבו גלריות מקורות:
Fake Industries Architectural Agonism.
בפתיחת החוברת שהגיש המשרד הניו-יורקי הופיעו אותיות המלה INNER (פנימי) כגבישי קרח - רמז לאקלים הפיני. האדריכלים מניו יורק החליטו שמזג האוויר הקר בהלסינקי דורש חללים פנימיים, ולכן המעטפת שהם תכננו פשוטה ביותר, וניתנה חשיבות לעיצוב של חללי הפנים בלבד. ההצעה כוללת 48 חדרים: תשעה בשטח 20 על 20 מטר; 27 בשטח 6.5 על 6.5 מטרים; שישה בגודל עשרה על עשרה מטרים; שניים של ארבעה על 120 מטר; אחד של 32 על 120 מטר; ושלושה חדרים חיצוניים. ריבוי סוגי החדרים מקיים, לכאורה, מספר מוזיאונים שיכולים לפעול במקביל:
Asif Khan
. המשרד הלונדוני ניסה להתייחס לאזור שבו נמצא המוזיאון ולהשתלב בו: הבניין פונה לעבר השכונות העירוניות ומקביל למזח הנמל. פנים המבנה מתאים לתצוגות שונות: הוצג קטלוג של חללים מסוגים שונים כמו קובייה, תיבה וגליל, כשכל חלל מתייחס אחרת לאור. ההצעה מכונה "חיה שקטה", משום שהיא מזכירה פרווה של חיה:
Agps Architecture
. המשרד האמריקאי-שווייצרי הציע בניין מאורך וצנוע שמורכב משני חלקים: האחד משמש לתערוכות בלבד, והאחר מתפקד כמרכז התכנסות. קומת הכניסה תוכננה בגובה המזח, והאדריכלים הגדירו אותה כ"נחלת הכלל". המקום נועד לאפשר למידה של המרחב התעשייתי, שימור העבר וחממה לחדשנות. החלק העליון מרחף מעל התחתון ומזכיר את גגות העיר:
ההצעות הישראליות
שלוש הצעות מישראל הוגשו לתחרות, ושלושתן הגיעו לשלב א' בלבד.
משרד פרי-דוידוביץ תכנן מוזיאון בהשראת הספינות שעוגנות בנמל. הוא מורכב מכמה מאסות שצומחות זו מעל זו בצורה ספירלית, והתוצאה מזכירה את מראה האוניות בבואן לעגון בנמל. את המאסות פורצים גרמי מדרגות שמאפשרים שיטוט חיצוני וחיבור לעיר. במעטפת משולבים סדקים שמזכירים את מי הים הקפואים ואת מזג האוויר המקומי:
סקורקא אדריכלים בשיתוף האדריכל יניב פרדו הציעו מוזיאון מסוג חדש: לא עוד "קופסה" אליטיסטית שאוגרת ידע, אלא "טרמינל" המפיץ מידע לכל העולם. העיצוב, שמזכיר סליל, נעשה בהשראת מסלול הציפורים המצטופפות לקראת נחיתתן ובהשראת הצפיפות שיוצרים נוסעים בירידתם מהמטוס לקראת כניסתם לטרמינל. הרעיון של הפצת ידע מתבטא בצירים המרכזיים ובחלק מהשימושים בתוך המבנה:
קימל אשכולות אדריכלים הציעו מוזיאון שיקשר בין החלקים השונים במרחב – העיר, הים והפארק. הם תכננו מסלול בשם "דרך גוגנהיים" שמיועד להולכי רגל ולרוכבי אופניים וחוצה את המרכיבים החשובים במתחם, בהם הגלריות וגן הפסלים. החומר הדומיננטי בהצעתם הוא עץ, שמצוי בפינלנד בשפע. התנועה במבנה תוכננה בהשראת מערכת התנועה המושלמת שיצר פרנק לויד רייט במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, אבל כאן השוליים אינם עגולים אלא ישרים:
תחרות עם שטוקהולם וקופנהגן
בינתיים מתעוררות בפינלנד התנגדויות למוזיאון בשל עלויות הבנייה הגבוהות, שאת רובן אמורה לממן העירייה. העיתון "הלסינקי טיימס" ציטט את יו"ר קרן הלסינקי-גוגנהיים, ארי לאהטי, ולפיו עד עתה גויסו תרומות בסך 10 מיליון יורו - שליש בלבד מהסכום הדרוש. סקר שערך העיתון העלה שהתמיכה הציבורית בהקמת המוזיאון תתרחב אם יושג מימון ממשלתי ופרטי שיביא לצמצום ההוצאות העירוניות.
מנגד, גורמים התומכים בהקמת המוזיאון טוענים שהוא עשוי להיות נדבך חשוב בתרבות הפינית ולעודד את התיירות בהלסינקי, שמדשדשת בהשוואה לבירות השכנות: בקופנהגן נרשמה עלייה של 10% אחוזים במספר התיירים ברבעון הראשון של 2015, בשטוקהולם הייתה עלייה של 9% באותה תקופה, ואילו בבירת פינלנד נרשמה ירידה של 7%. מנהלת מוזיאון האמנות העירוני תומכת בהקמת גוגנהיים, אף שהוא בוודאי יתחרה באתר שבניהולה. הנימוק שלה: "אם תבוא לראות את גוגנהיים ותישאר לילה בעיר, סביר להניח שתראה מוזיאון נוסף למחרת".
גם בקרן העיצוב הפינית הבינלאומית תומכים בהקמת המוזיאון. "שוודיה ודנמרק הפכו יעדים מרכזיים לחובבי עיצוב ואדריכלות", אמרה לאורה אלטו, האחראית על התקשורת בקרן, "ואילו פינלנד לא הגיעה למעמד הזה למרות העובדה שיש לנו הרבה מה להציע. גוגנהיים החדש יכול להיות זירה לקידום התחום הזה".
