המסלול הקרייריסטי שעשתה דפנה לוסטיג - כתבת מוזיקה שהפכה לאושיית אופנה שהפכה למעצבת משקפיים עם קו חדש הנושא את שמה – הוא כמעט בלתי יאמן. בלי להשתתף בתוכנית ריאליטי או לצמוח מתוך האינסטגרם, הצליחה לוסטיג בת ה-35 למנף את חיבתה לשופינג לכדי מקצוע של ממש, כשהפרסונה האינטליגנטית שלה ותו התקן העיתונאי-איכותי שהיא נושאת, הפכו אותה לדוברת הבלתי רשמית אך המבוקשת ביותר לכל עניין ודבר הנוגע בתעשיית הסטייל המקומית והבינלאומית.

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

 

הטעם הוורסטילי של לוסטיג, שמשלב בין יקר לזול ובין מעצבים ישראלים צעירים לבתי אופנה יוקרתיים, משתקף גם בארון הבגדים העשיר שהיא מתחזקת בדירת הגג המרווחת בשדרות רוטשילד בתל אביב, שבה היא מתגוררת יחד עם בתה לילי מהזוגיות עם איש הטלוויזיה אסף הראל, ובן זוגה הנוכחי, יונתן הלר, מנהל מסעדת "קפה אירופה" בתל אביב.

 

"סגנון הלבוש שלי משתנה כל כמה שנים, אם בעקבות טעם חדש שנכנס או שינויים בגוף", אומרת לוסטיג תוך שהיא פותחת בפני Xnet את ביתה ומאפשרת לנו הצצה לארון הבגדים המסקרן שלה. "עכשיו אני בתקופה שקטה, שבה אני מעדיפה בגדי אוברסייז ומקפידה יותר על אקססוריז. היום אני גם הרבה יותר מרכיבה משקפיים, כחלק מהרצון לקדם את המותג החדש שלי ושל מאיה ספיר – 'המשקיפה לב', שיתוף פעולה שהחל לפני שנה והפך למותג עצמאי".

 

מדמות שמוכרת בעיקר למאזיני הרדיו בבוקר, הפכת לאייקון אופנה ועכשיו את כבר מעצבת. איך את מסבירה את כל המהלך הזה?

"זה היה מהלך אבולוציוני טבעי. לא היתה לי שאיפה כמוסה לעצב. פגשתי את מאיה דרך חברים, התחברנו, ובאופן אורגני נולדה מזה קולקציה. גיליתי שאני מאוד נהנית מתהליך המחקר וחיפוש החומרים והצבעוניות, ואפילו מצאתי שאני טובה בזה".

"יש לי לפעמים מחשבות לעשות קולקציית בגדים ולהציג אותה בשבוע האופנה של גינדי, אבל כרגע זה לא על הפרק"

 

למה משקפיים ולא בגדים?

"אני מרכיבה משקפיים מגיל 3 ואני משקפופרית כבדה מגיל 20. אני תמיד במשקפיים - אז זאת היתה זירה שהיה לי קל להיכנס אליה וגם לומר את דעתי. אני לא אשקר, הייתי שמחה אם היו לי ביצים כמו לדודו בר אור, ולעשות את השיפט הזה למעצבת אופנה. יש לי לפעמים מחשבות לעשות קולקציית בגדים ולהציג אותה בשבוע האופנה של גינדי, אבל כרגע זה לא על הפרק".

 

ואם קסטרו, רנואר או גולף היו פונים אליך בהצעה לעצב עבורם קולקציית קפסולה, היית עונה בחיוב?

"מאוד תלוי מה יהיה תהליך העבודה והמוצר הסופי. אני לא שוללת דברים מראש. בזמנו, כשהפעלתי את הבלוג לבגדי ילדים, קיבלתי הצעות לעשות קולקציית קפסולה לילדים, ודברים לא הסתדרו מכל מיני סיבות. אבל הנה, לנסטיה (ליסנסקי, שעשתה קולקציית קפסולה למישמיש, א"י) זה עבד, ואני הכי מפרגנת לה בעולם. אבל באופן אישי, כשמעורב בתהליך גוף מסחרי גדול, אני מרגישה שאני אצטרך להתפשר על הרבה דברים וכרגע אני רוצה לעשות את הדברים בדרך שלי".

 

בכל הנוגע לשופינג, לוסטיג מספרת כי אין לה מקום מועדף לרכישות. לדבריה, זה יכול להיות בקניון רמת אביב, עבורו שימשה כפרזנטורית עד לאחרונה, או בבוטיקים קטנים ליד הבית, כמו בוטיק 5 בלינקולן שהיא מאוד אוהבת. אבל את עיקר רכישותיה היא מבצעת אונליין באתרים כמו עדיקה ובל אנד סו.

 

בשיחה עם לוסטיג עולה שוב ושוב עניין החשיבות שבלבישת אופנה ישראלית, גם כי לדעתה חשוב לתמוך באופנה מבית, וגם כי היום, כשותפה במותג משקפיים מקומי, היא מרגישה חלק מהסצנה. "זה התחיל כאשר הנחיתי שתי תוכניות בערוץ האופנה ז"ל בטלוויזיה, וראיינתי המון מעצבים ועיתונאים. גיליתי שלא קל להיות מעצב אופנה בישראל, והמאבק ההישרדותי שלהם הוא אמיתי. אם אני יכולה לתרום לנראות של אופנה ישראלית מהזווית שלי, אז למה לא".

 

את מרגישה שמצפים ממך ללבוש מעצבים ישראלים?

"לא במיוחד, אבל כן יש ציפייה ממני 'להתלבש'. נקודה. אני מרגישה שתקשורת האופנה מצפה ממני להתלבש באופן מעניין, דברים שנניח בנות אחרות לא היו מעיזות אפילו למדוד. חשוב לי להתלבש יפה, אבל גם שזה יהיה טיפה אדג'י, חדשני ומעניין".

 

הקשר בין אופנה, עיצוב ומוזיקה משתקף בכל פינה בביתה של לוסטיג, שמעוצב בפשטות, עם נגיעות אישיות שלה. על הקיר בכניסה למטבח תלויה תמונה פנורמית גדולה של להקת The Strokes, ועל המזנון הגדול בסלון תלויות תמונות שלה עם בתה הקטנה לילי. "אני אוהבת להקיף את עצמי בדברים יפים שמסודרים בצורה רנדומלית", היא מספרת. "זה בית מאוד פשוט. לא בית ממגזינים, אלא בית שחיים בו. הוא לא תוכנן על ידי אדריכלית והוא אקלקטי בדיוק כמו הארון שלי".

 

הנה מה שגילינו על דפנה לוסטיג מחיטוט בארונה האקלקטי

  

 

"טבעת שקיבלתי במתנה מאמא שלי, והיא קיבלה אותה במתנה מאבא שלי, ז"ל, שנפטר לפני שש שנים וחצי" (צילום: ענבל מרמרי)
"טבעת שקיבלתי במתנה מאמא שלי, והיא קיבלה אותה במתנה מאבא שלי, ז"ל, שנפטר לפני שש שנים וחצי" (צילום: ענבל מרמרי)

 

 

1. טבעת רשת, ירושה משפחתית. "זאת טבעת שקיבלתי במתנה מאמא שלי, והיא קיבלה אותה במתנה מאבא שלי, ז"ל, שנפטר לפני שש שנים וחצי. היום כבר כמעט לא עושים טבעות בטכניקה כזאת, והיא נעשתה במיוחד על ידי צורף. בכל פעם שאמא שלי רואה אותי איתה היא מתרגשת ואומרת, 'חבל שאבא לא רואה אותך איתה'".

 

2. טוניקת שיפון צבעונית, מחנות בקינג ג'ורג', תל אביב. "זו אחת הקניות המוצלחות שיש לי בארון. זה היה יום קיץ לפני שנה, והיו אצלי שיפוצניקים בבית, ששלחו אותי לרכוש דיבלים באיזו חנות בקינג ג'ורג'. בזמן שחציתי את הכביש לעצור מונית, ראיתי אותה עומדת על אחד הקולבים באיזה בזאר, ופשוט לא יכולתי לעמוד בפניה. אני חורשת עליה המון, והכי כיף שהיא עלתה לי רק 15 שקל. היום אני מצטערת שלא קניתי עוד אחת בצבע אחר".

 

 

"אני רוכשת המון אונליין, וארבע השמלות האלה נרכשו כולן באינטרנט לטובת חתונות שהוזמנתי אליהן. הבעיה - לא לבשתי אף אחת מהן" (צילום: ענבל מרמרי)
"אני רוכשת המון אונליין, וארבע השמלות האלה נרכשו כולן באינטרנט לטובת חתונות שהוזמנתי אליהן. הבעיה - לא לבשתי אף אחת מהן" (צילום: ענבל מרמרי)

 

 

3. ארבע שמלות שנרכשו אונליין. "אני רוכשת המון אונליין, וארבע השמלות האלה - מארק ג'ייקובס, אוליביה רובין, La Petite Sxxxy ו-Three Floor - נרכשו כולן באינטרנט לטובת חתונות שהוזמנתי אליהן. הבעיה - לא לבשתי אף אחת מהן. חלק לא ישבו עליי טוב, אחרות נראו פחות זוהרות במציאות מאשר בתמונות, או שלא אהבתי את המגע של הבד כשמדדתי אותן. אני עוד לא יודעת מה יקרה איתן, וכרגע אני שומרת אותן בארון. אני מאמינה שהכול בחיים זה עניין של טיימינג, וגם לבגדים יש את הזמן שלהם".

 

4. נעליים עם אבזמים. "יש לי אובססיה חדשה לאבזמים בנעליים, וזה מגיע יחד עם האהבה הטרייה שלי ללבוש שחור. בשנתיים האחרונות גיליתי כמה שחור הוא צבע נפלא, ויחד עם האובססיה לאבזמים אני מוצאת את עצמי רוכשת יותר ויותר נעליים ומגפיים שחורים עם אבזמים. וכמה שיותר - יותר טוב".

 

5. טבעת חותם בצורת פרח, פדני. "עיצבתי את הטבעת הזאת יחד עם מעצבי חברת התכשיטים פדני, במסגרת פרויקט שהתפרסם ב'פנאי פלוס' של סלבריטאים ותכשיטים. בחלק החיצוני יש חריטה של פרח ובחלק הפנימי מופיעות האותיות DL, שזה גם ראשי התיבות של השם שלי, וגם ראשי תיבות של השמות דפנה ולילי, הבת שלי. מאוחר יותר גם בחרתי לקעקע את הפרח הזה על היד שלי, כך שהוא חלק ממני גם כשהטבעת לא על האצבע".

 

 

"חשוב לי גם לקחת סיכונים באופנה, ואת הסיכון הזה אני מאוד אוהבת" (צילום: ענבל מרמרי)
"חשוב לי גם לקחת סיכונים באופנה, ואת הסיכון הזה אני מאוד אוהבת" (צילום: ענבל מרמרי)

 

 

6. שמלת כותנה, Tres. "מדי שנה אני הולכת לתצוגות הגמר של שנקר, ואפילו הוזמנתי לתת ביקורת בקורס טי שירטים, בפרויקט שעסק בקשר שבין אופנה למוזיקה, שזו האהבה הראשונה שלי. חלק מהעניין לפרגן לאופנה ישראלית, זה גם לרכוש וללבוש מעצבים צעירים. אחד המותגים שאני אוהבת לאחרונה הוא Tres, שהוקם על ידי שלוש בוגרות שנקר שיוצרות שמלות שאני מאוד מחבבת. יש להן גזרות טובות, שהן מספיק רחוקות מהגוף ועדיין מחמיאות. יש בבד ובצבע של השמלה הזאת משהו מאוד מאתגר, והחברות שלי כבר אמרו לי 'למה לעזאזל חשבת למדוד את זה?' אבל חשוב לי גם לקחת סיכונים באופנה, ואת הסיכון הזה אני מאוד אוהבת".

 

7. תיק חרוזים, אנטיק בטיק. "אני לא טיפוס של תיקים. אף פעם לא הייתי. אבל התיק הזה מושלם ומחמיא לכל בגד, ומתאים ליום ולערב. אני יודעת שפרנזים זה נדוש, אבל בחיי שהוא עובד".

 

 

"כאישה שמרכיבה משקפיים, אני זקוקה לתיק שיהיה מספיק גדול כדי להכיל נרתיק למשקפיים, אבל שלא ייראה כמו קיטבג" (צילום: ענבל מרמרי)
"כאישה שמרכיבה משקפיים, אני זקוקה לתיק שיהיה מספיק גדול כדי להכיל נרתיק למשקפיים, אבל שלא ייראה כמו קיטבג" (צילום: ענבל מרמרי)

 

 

8. תיק בצורת כובע מצחייה, My Urban Runway. "כאישה שמרכיבה משקפיים, אני זקוקה לתיק שיהיה מספיק גדול כדי להכיל נרתיק למשקפיים, אבל שלא ייראה כמו קיטבג. רוב תיקי הערב קטנים מלהכיל, ולתיק הזה יש גם קטע, והוא גם תיק ערב מגניב".