הדפסה
לכתבה באתר
עץ הפיקוס מנצח את הבטון. כורתים אותו, גוזמים אותו, והוא בשלו. מתעקש. ממשיך לצמוח. נותן צל מלא, גבוה וגדול, נעים וקריר עם שברי קרני שמש מתגנבות. כמו גלידה עם שברי אגוזים ביום קיץ לוהט, שאף קולונדה מבטון לא תשווה לה.
דיזנגוף
וזה חייב להיות פיקוס - למרות כל הצער שגורם לנו הפיקוס עם הפירות הנוראיים שמלכלכים ומחליקים, ועטלפים שמלכלכים את קירות הבתים. כי אי-אפשר לסבול עוד עץ נמוך, חלש, אוורירי וחסר עמוד שדרה ועלווה בימי החום והשרב. לא דקלים, לא סיסמים הודיים ולא ברכיטונים. הבו לנו פיקוסים גבהי צמרת כמו בדיזנגוף בתל אביב, וכמו בביאליק ברמת גן, או הנשיא בן צבי וקרן היסוד בהרצליה, או השלימו בעצמכם את הרחוב הירוק של עירכם.
עד כמה זה נכון שהעץ מנצח את הבטון, אפשר לראות דרך מקרה מבחן: שלושה רחובות ארוכים וראשיים בתל אביב שמקבילים זה לזה מדרום לצפון: בן יהודה, דיזנגוף ואבן גבירול.
מבין שלושת הרחובות, המנצח בקטגורית הרחוב שוקק החיים והנעים הוא דיזנגוף. וזה לא בגלל שיש שם חנויות מגניבות יותר או שוות יותר (העצים קדמו לחנויות). זה גם לא רק בגלל שיש לו כיכר באמצע או מרכז קניות. או בגלל שהכביש בו הוא הצר מכל שלושת הרחובות, עם שני נתיבי נסיעה בלבד. או בגלל שהמדרכה בו היא הרחבה משלושתם. בעצם, אולי גם בגלל המדרכה.
כי עניין מעניין הוא המדרכה. בן יהודה מתנהג כמו רחוב רגיל שהמדרכה שלו השמינה עד 5.5 מטר. באבן גבירול רוחב המדרכה הוא אמנם כ-9.5 מטר, אבל אחרי שתורידו ממנה שביל אופניים, ביתן מפעל הפיס, ספסל, שורת עצים, עמודי קולונדה, שולחנות וכסאות ישיבה של בתי קפה ומסעדות – מה תקבלו? שתי סמטאות צרות משני צדי הקולונדה. אחת חשוכה ואחת מוארת, ורוחב המעבר החופשי בהן הוא בערך מטר אחד ועוד 2 מלצריות, אופניים וארגז ירקות.
כי שבעת המטרים וחצי של המדרכה בדיזנגוף הם השאנז אליזה שלנו, פטה מורגנה בשמש הישראלית. הם אמנם צרים מאבן גבירול בשני מטרים, אבל בניגוד לו אין בהם עמודים שמחלקים את המדרכה לשניים - לאנשי הצל ואנשי השמש. עצי הפיקוס הגבוהים פשוט מצלים את כל המדרכה ללא הפרדה. לכן העץ מנצח את הבטון. הטבע מנצח את מעשה האדם.
עצוב לראות את ניסיונות הבד הפאתטיים של צלונים אלכסוניים שנפתחים באבן גבירול, בניסיון להצל מעט על היושבים מתחת לקולונדה הבנויה כשהשמש נוטה לצידה. בבן יהודה הם אפילו לא נפתחים. אין בשביל מה. חבל על המאמץ. כל כך שטוף שמש שם, וכשהצרפתית והביקיני שולטים, נדמה כאילו כבר הגעת לחוף הים החם.
ומלה אחרונה על עצים באבן גבירול: חידשתם את אבן גבירול לא מזמן. אבל למה נטעתם עצי דקל באמצע הכביש באי התנועה, ועצי סיסם הודי בין הכביש לשביל האופניים? כדי שלנהגים ולרוכבים יהיה צל בזמן הנסיעה? ואיזה צל בדיוק עושה עץ דקל? ולא חבל על המקום המבוזבז שיכול היה לשמש למדרכה עם עצים?
אנחנו לא צריכים איי תנועה עם עצי קישוט, כדי לטעות ולחשוב שאלה שדרות אמיתיות. אנחנו צריכים מדרכות עם עצים אמיתיים ומתכננים אמיצים. מתי כבר זה יגיע? אולי אחרי החגים והחמסין.
- ערוץ האדריכלות של Xnet
מקדיש סדרת כתבות לבעיית הצל במרחב הציבורי
, לקראת התערוכה ''צל ערים'' שתיפתח במוזיאון העיצוב חולון בתחילת יולי
. הכתבה הבאה: מדוע הבתים בישראל רותחים כשאין מזגן?
עוד כתבות על חוסר צל בעיר:
>> תחנות אוטובוס שלא מתחשבות בציבור
>> למה כיכר הבימה בוערת?
