הדפסה
לכתבה באתר
"פעם, בתחילת השנה, הייתי ממש מפחד בלילות והייתי מחכה שאמא שלי תגיע ותשב לידי, אבל עכשיו, בגלל שאני האח הבכור ואני צריך הרבה פעמים לשמור על האחים שלי ואני גם הרבה פעמים לבד, אז זה עזר לי להתגבר ואני מפחד פחות. כי אם אני אח גדול, אז אני יכול להתגבר על זה. וגם, כשאחי הקטן, ינון, נרדם מהר, אז זה כאילו מרגיע אותי".
המשפחה שלי
----------------
אני: עמנואל אסאו, בן 7, כיתה ב'.
אמא: דגנית אסאו (41), מורה לספורט ולתנועה.
אבא: מרדכי אסאו (41), מוזיקאי וגם אב בית של המתנ"ס. אבא כותב ומנגן בלהקה של הישוב - שיח רותם. מדי שנה בחנוכה יש פסטיבל של רותם ואנחנו מגיעים עם החולצות של רותם ושיח רותם והלהקה מופיעה. הם שרים ומנגנים. אבא שלי מנגן בדרבוקה ושר. לפעמים אני אפילו שר ומנגן עם הלהקה. אני גם בא לחזרות.
אחים ואחיות: יש לי שני אחים, שי בת 6 וינון בן 5, שלפעמים קצת מפריעים לי, אבל בדרך כלל אנחנו משחקים הרבה. יש לנו גורי חתולים ואנחנו משחקים איתם. זה ממש כיף להיות אח בכור. אני אוהב לשחק עם האחים שלי ולא מפריע לי שהם יותר קטנים. ככה כמעט אף פעם לא משעמם לי.
משמעות השם שלי: קראו לי עמנואל על שם סבא שלי וגם ההורים שלי מאוד אוהבים את השם הזה.
ארוחה משפחתית: אנחנו אוכלים כולם יחד בעיקר בשבתות. באמצע השבוע רק לפעמים. אני אוהב את זה וזה כיף לי ממש, כי אני אוהב את האחים שלי ואני אוהב את ההורים ואם מישהו חסר, אז אני לא הכי שמח.
המטלות שלי בבית: אני בדרך כלל דואג למִחזוּר. אני אוסף בקבוקים ושם אותם במקומות, זורק קרטונים. אני גם עושה ספונג'ה ומארגן לאחים הקטנים שלי את התיקים כשאנחנו נוסעים. וחוץ מזה, אני השליח פיצות של הבית. אם אמא שלי ואבא שלי באים ואין להם כוח להביא פיצה, אז אני הולך לפיצריה בתוך הישוב, שהם לא יצטרכו לטרוח כל כך.
הילדוּת של אמא ואבא: אמא גדלה בחדרה ואבא בתל אביב. אני חושב שהילדות שלהם שונה מהילדות שלי, כי אני מכיר כמעט את כל הדודים שלי ואמא לא הכירה בכלל אף אחד, כי הם נפטרו לפני שהיא נולדה.
הבית שלי
-----------
הישוב: רותם הוא ישוב חילוני-דתי. זה ישוב קטן. לא הרבה מכירים אותו. והוא גם אקולוגי. למשל, רוב האנשים בונים פה בית. לא קונים. הם בונים מבוץ או מעץ, כי זה יותר יפה. אנחנו שומרים על הטבע. אנחנו לא מפזרים הרבה אשפה וכל שנה אנחנו אוספים את האשפה מכל הישוב. אחרי שאנחנו מנקים, אנחנו דואגים לא לעשות עוד אשפה. אנחנו גם אוספים קומפוסט ומפזרים. חוץ מזה, יש בישוב חצי משפחות דתיות וחצי חילוניות – שחיות ביחד וכל אחד עושה מה שהוא מרגיש. אני למשל אוהב לפעמים להתפלל בבוקר. ויש לנו גם גן דתי-חילוני. האירועים שלנו משותפים. למשל, בשבת בבוקר יש קידוש עם הצגה. קוראים לזה תיאטרון הקידוש. יש כמה אבות מוכשרים שעושים לנו הצגה על פרשת השבוע ברחבה של בית הכנסת וכולם מביאים כיבוד משותף.
הבית: בנו לנו את הבית כשהייתי בן שנתיים או שלוש. אני ממש אהבתי לעזור לאבא שלי לבנות את הבית. לפעמים אמרתי לאבא שלי איך הבית יראה יותר טוב וישבתי על אבן כשהוא אמר לי לא להפריע. הבית הוא בעצם קרוואן שהוספנו לו חלקים. חלק מהבית מעץ וחלק מבטון וחלק מגבס והתקרה מבמבוק. אבא בנה את הבית עם כמה אנשים מהלהקה של הישוב, שיח רותם.
החדר: אני בחדר עם שני האחים שלי. אני במיטת קומותיים למעלה ומתחתיי ישנה אחותי ובצד השני אח שלי. בלילה ההורים שלנו ישנים בחדר רחוק, אז כשאנחנו ישנים ביחד תמיד יש לי חלומות טובים ואין לי סיוטים. לפעמים אנחנו קמים בבוקר ומחליטים להתפלל שלושתנו. אני מתפלל את כל מה שיש בסידור.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר שקד בקיבוץ שדה אליהו, בעמק המעיינות. זה בית ספר דתי, למרות שאני לא דתי. הלכתי לבית הספר הזה כי יש לי שם בת דודה. אני הולך לבית הספר עם כיפה וציצית. כל יום יש תפילה בבוקר, אבל יש גם הרבה מדעים וטבע ומוזיקה ותיאטרון. בנות יכולות לבוא עם מכנסיים ואין הפרדה בין בנים לבנות.
מה מיוחד בביה"ס שלי? שזה בית ספר דתי, אבל לא כולם דתיים. אנחנו לומדים הרבה תורה ואת החומשים. כל בוקר אנחנו מתפללים ואנחנו לומדים שירים שהם תפילה. כשיש מלחמות מים באים עם בגד ים צנוע – מכנסיים וחולצה. אני אוהב שיעורי תורה ומשנה, כי יש שירים ואני אוהב לשיר. למשל, אני מאוד אוהב את השיר, "משה, קיבלת תורה מסיני".
המקצוע שאני הכי אוהב: מדעים, כי אני אוהב הרבה חיות ואני אוהב מידע. אני אוהב לדעת. אני אוהב להסתקרן.
המורה האהוב עלי: ישעיה, כי הוא די מצחיק. הוא חבר של אבא שלי והוא מורה למשנה.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? סבלנות בעיקר. אם אני למשל מגיע עם טעות בחוברת, אז שהמורה תסביר ותגיד, יש לך טעות פה ופה ופה ותשלים אותה ואז תבוא אלי. מורה שאין לה סבלנות, לא תגיד לך לתקן. היא רק תגיד תלך לשבת, וזהו.
אוהב ללמוד? ככה ככה. אני למשל לא אוהב בדרך כלל בחוברות, כשאני צריך לחשב משהו או לעשות משהו שאני לא כל כך אוהב, אבל אני אוהב תורה.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם תהיה למורים יותר סבלנות ושהמורות יעזרו לנו יותר ולא יהיו כל כך הרבה דברים קשים בלימודים. בכיתה ב' אפשר עוד קצת לעזור ובכיתה ג' – אפשר עוד טיפה לעזור ואז בכיתה ד' קצת פחות לעזור וככה הלאה עד יב', שכבר עושים הכל לבד.
שיעורי בית: לפעמים אני מכין לבד ולפעמים כשאני צריך עזרה, ההורים באים לעזור לי.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני בדרך כלל קצת משתעמם. אני לא מרגיש שיש לי כל כך הרבה דברים לעשות. אני בעיקר במחשב או שאמא שלי אומרת לי לעשות משהו, כמו לשחק משחק חשיבה בקופסה או להתאמן בגיטרה, אז אני מסכים. לפעמים אני נפגש עם חברים מרותם. החברים שלי מבית הספר הם מישוב אחר ויש רק עוד ילד אחד מרותם. בישוב יש לי חברים טובים שגרים ממש קרוב אלי, אבל הם בבית ספר אחר.
הכי אוהב לעשות בעולם: לגלוש על סקייטבורד. בישוב שלנו אין המון מקומות לגלוש, אז אנחנו נוסעים לתל אביב למתחם סקייטבורד ואופניים. יש לי גם רולר בליידס.
מאכל אהוב: סושי. יום אחד החלטתי להיות צמחוני, כי אני מרחם על חיות. אני אוהב חיות מאוד ולא רוצה שיהרגו אותן. הייתי צמחוני 7 חודשים, אבל אחר כך אמא ואבא אמרו שאני צריך לאכול בשר, כי זה בריא.
טלוויזיה: אני לא צופה הרבה בטלוויזיה. יש לנו רק ערוץ 1, חינוכית. אני אוהב לראות גלילאו.
מחשב: אני משחק הרבה במחשב.
הכי אוהב לעשות עם אמא: לשחק רוורסים (משחק קופסה).
הכי אוהב לעשות עם אבא: שהוא יכין לי איזה טוסט או בורקס או מלאווח ושנאכל ביחד. וגם לשחק.
הכי אוהב לעשות עם האחים שלי: לראות טלוויזיה.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? אני חושב שיותר מחנכים, כי אם הם לא יחנכו אותנו, אז כל הזמן נעשה דברים לא נעימים, נרביץ, נדבר לא יפה.
החברים הכי טובים: אניטה ונטלי, תאומות מחוץ לארץ, מסקוטלנד. הן באות די הרבה לארץ. אבא שלהן חבר מאוד טוב של אבא שלי. בארץ החבר הכי טוב שלי הוא מתן, ילד בן 7, שגר ברותם. הוא חבר שלי כי בדרך כלל כשאני בא אליו הוא משחק במחשב, שאני מאוד אוהב ואנחנו משחקים הרבה והוא גם מלמד אותי כדורגל.
החלום שלי: להיות הכי טוב בארץ ישראל בסקייטבורד.
כשאהיה גדול: אני רוצה לגור בתל אביב ליד סבתא שלי ואני רוצה להיות טייס, אבל אני לא רוצה כל הזמן ללכת ולא לראות את הילדים שלי, אז בעצם אולי לא. אני לא יודע אם אהיה דתי או חילוני כשאהיה גדול וזה לא כל כך מטריד אותי.
מתי כועסים עלי? בעיקר כשאני עושה דברים לא יפים. למשל, כשאני מרביץ או מקלל או עושה דברים לא נעימים. כמו שאמרתי קודם, בגלל זה ההורים שלי הם מחנכים אותי.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהגעתי לחנות ובאתי רק עם אבא שלי וקנינו סקייטבורד קטן והתחלתי לנסוע. ועוד יום שהיה לי מאוד כיף, היה שיש לי חבר שהוא מבוגר והוא מתנדב משבדיה, שבא לבנות בבוץ אצל דודה שלי בישוב. הוא מאמן סקייטבורד והוא אימן אותי הרבה ונהינו חברים. הוא גר בחוץ לארץ וכשהוא נסע מכאן הוא נתן לי את הסקייטבורד שלו כי היינו חברים מאוד טובים והוא לימד אותי וראה שאני משתפר.
חיות: אני מגדל חתולים בחוץ כי אמא אלרגית ויש המון כלבים בישוב.
חוגים: אני לומד גיטרה אצל מישהו מהלהקה של אבא. וגם למדתי פעם על פסנתר. אני אוהב מאוד לנגן עם חברים, אבל הכי אני אוהב לנגן עם אבא, כי הוא מלמד אותי תווים ושירים שאני לא מכיר.
לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול קצת, בערך עד יב', משהו כזה ולהישאר ככה. כי אז אני מרגיש בוגר, אבל לא צריך להיות בעבודה כל הזמן. כי כשאני אהיה גדול אני כל הזמן יעשה דברים כאלה, כמו העבודה ובקושי יהיה לי זמן לעשות דברים עם הילדים שלי.
ההמלצה שלי לספר: "אני רוצה לתקן את העולם", כי מסופר שם על ילד שרוצה לתקן את העולם. הוא ישן וחולם על משהו ואז הוא קם וחושב על המקצוע שהוא הכי רוצה לעשות, למשל להעלות את השמש, שכל הזמן יהיה אור והוא עושה כל מיני דברים כדי לתקן את העולם. הספר מלמד אותי המון דברים.
טקס שינה: אני לא יכול להירדם לבד. אני צריך את אמא שלי, כי אני קצת מפחד. יש לי סיוטים בלילה. אמא יושבת לידי עד שאני נרדם.
* * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
