הדפסה
לכתבה באתר
באתר של עיריית בת ים יש שלושה אלבומי תמונות: "בת ים בשנות ה-20", "בת ים בשנות ה-30" ו"בת ים בשנות ה-40". יש בהם כמה תמונות של שניים-שלושה בניינים מכל עשור - וזהו. זה מה שהיה בבת ים. מעבר לשנים האלה, אין כנראה שום ייחוד מבחינת העירייה, ולכן גם אין מה לצלם (מלבד, כמובן, בניין העירייה).
אבל שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת היו תקופה מרתקת מבחינת בת ים: בשנים הללו היא נבנתה במאסיביות והפכה לעיר השלישית בצפיפותה בארץ. אלה השנים שבהן עברו מבניית שיכונים ממשלתיים בטיח פשוט לבנייה פרטית של קבלנים, שהתאמצו למכור את הדירות, ולשם כך קישטו בפסיפסים ובקרמיקות את חזיתות הבניינים. זהו הייחוד של בת ים. זה גם הסימן לתחילתה של המדינה הקפיטליסטית המופרטת. אבל התקופה לא זכתה לכבוד בתולדות האדריכלות הישראלית: לא באוהאוס וסגנון בינלאומי, לא ברוטליזם ציוני. סתם בנייני קבלן בני ארבע-חמש קומות על עמודים עם חניה וקישוטים. בואו נקרא לזה "הסגנון הישראלי".
בניינים בבת ים. פסיפסים בחזיתות, חניה בין העמודים
ו"הישראלי" הזה הוא הצביון המאפיין את בת ים, והוא מאפשר לתושבי העיר לאהוב את הבתים שלהם, להעלות את ערכם ולא להתבייש בהם. הדבר הכי יפה שיש לבת ים זה בניינים על עמודים עם חניה בקרקע וקרמיקה ופסיפסים מרהיבים בחזיתות. אלה אולי לא אריחי קרמיקה ארמניים או בוכריים, והם בוודאי לא מזכירים את שערי העיר בבל, שהיו מחופים בקרמיקה כחולה וזהובה, אבל זה מה שיש, וזה לא מעט.
לא כמו בבבל, אבל זה מה שיש, וזה לא מעט
אהבה אולי לא קונים בכסף, אבל אפשר לקנות אותה בהרבה יחסי ציבור, וזה בדיוק מה שעשו בתל אביב לסגנון הבאוהאוס הבינלאומי. בשנות ה-90 היה המחיר של מבני הבאוהאוס נמוך מזה של מבנים רגילים, אבל קידום נמרץ של הנושא באמצעות תערוכות, ספרים, תוכנית שימור והכרזה באונסק"ו שתל אביב היא אתר בעל מורשת עולמית, הפך כל בניין באוהאוס לנדל"ן מניב. מסע דומה מתחילה עכשיו באר שבע לגבי מבנים בסגנון "הברוטליזם הציוני" של בטון חשוף.
בעתיד הדירות כאן יכולות להיות שוות הרבה כסף
לוקח בדרך כלל כ-50 שנה עד שמזהים לראשונה איכות במשהו ישן ומוצאים בו אלמנטים שראויים לשימור. אני חושב שאם בת ים תתחיל את המהלך עכשיו, יכול להיות שב-2030, כשיעברו כ-50 שנה מאז בניית הבניינים הללו, תהיה בת ים עיר עם אופי והכרה בערכיה.
הכדור בידי ראש העיר
ביקשתי פגישה עם ראש העיר, ובה אני מתכוון להציג לו את הדברים ולנסות לקדמם. אולי אני קצת מקדים את זמני, אבל עכשיו אני מרגיש שזה הזמן של בת ים. עם קצת יחסי ציבור, ושימור הפסיפסים והקרמיקה, ב-2030 עוד תצטערו שלא קניתם דירת שלושה חדרים בבת ים.
באתר העירייה מתעלמים מהבניינים האלה, וחבל
