הדפסה
לכתבה באתר
בטור שעבר
לימדתי אתכם למה – וחשוב יותר, גם איך עושים את זה – כדאי לחשוב על עצמכם כמוצר. רובכם התלהבתם, אבל חלקכם טרח להזדעזע בטוקבקים ובפניות האישיות מעצם הרעיון. בני אדם? מוצר? נו, באמת. ואתם צודקים. כולנו אינדיבדואלים, יצורים יחודיים שאין דומה להם וכולנו, ללא יוצא מהכלל, מתייחסים לאנשים אחרים שאנחנו יוצאים איתם כמוצרים.
אה, לא?
אז איך תסבירי את הבחור שאת מסננת כבר שבוע כאילו הוא ערימת אטריות מחוממת שאת רק צריכה להשליך לפח?
בואו נודה בזה: החיים בעידן המודרני הפכו את הדייטינג (ומעתה, בהוראת האקדמיה ללשון עברית, יש לקרוא לדייט "פגישוש") לקל יותר מבחינה אחת, וקשה יותר מבחינה אחרת. מצד אחד, קל יותר להשיג פגישוש היום ממה שהיה לפני עשור. מצד שני, עם כל כך הרבה מבחר, קשה יותר להתמקד במישהו אחד.
ולמרות שכולנו רוצים אהבה וכולנו מחכים לה, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר הדמות של ג'רי מסינפלד, ופוסלים אנשים אחרים על שטויות. ממש כאילו היו – אתם בטח כבר רואים לאן אני הולכת עם זה – מוצרים פגומים בסופר ותו לא.
אז איך "תני לו צ'אנס", שהיה מאוד פופולרי בימי "סקס והעיר הגדולה", הפך להיות כמעט משפט גס? למה הפסקנו לתת צ'אנסים ולהתפשר? את התשובה אפשר לתת במילה אחת בדיוק: פחד. והיום, עם כל הקידמה והכל, אנחנו מפחדים יותר מתמיד.
החיים נוחים? אז תשכחו מבן זוג
כמו שכל מלחמה בהיסטוריה כבר הוכיחה לנו, כשאין לך מה לאבד, אתה לא תפחד לנסות פשוט כי אין לך מה להפסיד. אבל כשיש לך מה לאבד אתה תיצור שינוי לאט מאוד, אם בכלל, מתוך ניהול סיכונים מחושב.
בעבר, כשהחיים היו קשים יותר, אנשים (ובעיקר נשים) ציפו לרגע שבו יינשאו, בעיקר בגלל התנאים. רבים חיו עם הוריהם עד רגע החתונה, ובעצם זכו ל"חופש" ולאפשרות לצאת מהבית רק אם התחתנו עם מישהו, שלא לדבר על כסף בחשבון הבנק, דבר שנשים לא זכו לו עד שנות החמישים המאוחרות.
אבל היום? היום כל צעיר זב חוטם בן עשרים או 18 או אפילו 16 יכול לעזוב את בית ההורים. גם המצב הכלכלי בסך הכל לא רע (ביחס לשנות החמישים, לא ביחס לדיבורים על יוקר המחיה) ונשים וגברים צעירים זוכים לחירויות עצומות. הם אמנם לא בזוגיות, אבל אכישהו יצרו לעצמם סגנון חיים די נוח. מי שמפחד להיות לבד יקיף את עצמו בהמון חברים, מי שמפחד מאינטרקציה יקיף את עצמו בסרטים או פעילויות או סתם יטביע את עצמו בעבודה, והכמיהה הזו לזוגיות, שפעם הייתה צורך קיומי כמעט, הופכת להיות כמיהה למשהו שלא ממש חסר לנו.
ועכשיו נשאלת שאלת מיליון הדולר – אם הכל בסך הכל "בסדר", למה שלא נשדרג את ה"בסדר" הזה ל"מעולה"? הרי במקרים רבים, כל אנשי ה"בסדר" מספרים איך היו רוצים זוגיות ש"תשלים" להם את התמונה.
והתשובה קשורה לניהול סיכונים, שהוא בעצם ניהול הפחד: אצל כולנו יש פחד מלעשות משהו, שמא התוצאות יהיו כאלה שיסכנו את ה"בסדר" שלנו.
ובשפה של מאמנים: בכולנו הולך ונובט הפחד לצאת מאיזור הנוחות שלנו. אפילו אנשים שהם יזמים במהותם, כאלה שאין להם בעייה לקחת סיכונים עסקיים ולסכן את עצמם – מראים סימני חרדה ברורים כשמתקרבת אליהם אהבה אפשרית מעבר לפינה.
כי הפחד המרכזי הזה, הפחד לאבד את מה שכבר השגתי, הוא תוקע את כולנו בכלוב של זהב וגורם לנו לפסול אנשים על לא עוול בכפם. זהו כלוב בלתי מורגש, שבו החיים נוחים למדי, ומשום כך אין שום מוטיבציה להתאבד על כל קשר, או אפילו סתם להתאמץ קצת כדי שהוא יצליח. ואם לא נזיע, לא נמצא זוגיות.
וזו, בעצם, הסיבה שאתם עדיין לבד.
יש פסילות, אין חיים
וכשבסך הכל טוב לי, ויש לי חירות מלאה לחיות את חיי איך שאני רוצה – למה שאסכן את כל זה בשביל משהו שאף אחד לא מבטיח לי שישאיר אותי המצב יותר טוב?
ההרי בזוגיות צריך לחיות עם מישהו נוסף שיש לו צרכים, פחדים, רצונות, משפחה חברים ולו"ז משל עצמו, אז למה לי כל כאב הראש הזה? את רואה את החברות שלך כל שישי בערב, אתה פוגש את החברים שלך לדרינק בשבת אחרי הצהריים או משחק איתם כדורגל כל שבת בבוקר, למה לקחת סיכון שתבוא מישהי חדשה ותיאלץ אותך לבחור? ומי אמר שיהיה לי יותר טוב אם אני אהיה במערכת יחסים עכשיו, כשאני אצטרך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון?
אז אנחנו פוסלים. ומסננים. וזאת בעצם התשובה לכל מי ששואל למה זה נהיה יותר קשה, ולמה זה נהיה קשה יותר ככל שאנחנו מתבגרים. אנחנו כבר ממוקמים בנוחות, ורק למי שעדיין לא התמכר לנוחות ולוודאות בחייו, בדרך כלל מפאת גיל צעיר או מצב לא קל, יש את כל המוטיבציה שבעולם לרצות להשתדל, לנסות, לבדוק ולהתמסר לפוטנציאל המענג של הזוגיות העתידית.
אבל מי שכבר מכור לנוחות ולווודאות (נו, תהיה גבר ותודה שאתה מת מפחד שהיא תגיד לך להפסיק לשחק בפלייסטיישן לילות שלמים ובגלל זה פסלת אותה) ייתקל בחומות של פחד מול המחשבה לשנות את כל זה עכשיו.ככה שלפני שאתם מתישים את עצמכם בדייטים אינסופיים (בהנחה שכבר טרחתם על הפרופילים שלכם מתוך חשיבת מוצר-לקוח), כדאי שתבררו עם עצמכם למה אתם מצפים ממערכת יחסים, מה ריאלי ומה לא, ומה אתם – כן, כן, אתם, שסרוחים שם על הספה - מוכנים לעשות בשביל למצוא את זה.
כי אם כבר נעים לכם, יש סיכוי גבוה שבא לכם רק לפסול. ואז איך תמצאו אהבה?
