"סיפרו לי משהו על זה שההורים שלי וכל מיני הורים אחרים מכל מיני מקומות בארץ, החליטו יום אחד שהם רוצים לבנות קיבוץ לעצמם והם באו לצבעון וגרו בצריפים האלה שכאן, שהיו פעם של הצבא ובנו גינת ירק ובית בוץ וגרו כאן".

  

המשפחה שלי

---------------

 

אני: תֹם גליל-סירקין, בת 8.

 

אמא שלי: מוריה גליל. אמא שלי עובדת בכרם של הקיבוץ ובדיר העזים. כשאני אהיה גדולה הייתי רוצה לעבוד בכרם. יש בציר בכל שנה וזה כיף ויש מלא ענבים מכל מיני סוגים.

 

אבא שלי: עידו סירקין. אבא עובד בכרם ומאמן ילדים ברכיבה על אופניים בעמק. גם אני נמצאת באימונים שלו.

 

אחיות: אליה בת 10, נועה בת 6 ואני הסנדוויצ'ית. לפעמים זה כיף להיות סנדוויץ' (כשאנחנו משחקות ועושות כל מיני דברים) ולפעמים לא (כשהן מציקות לי), אבל בסך הכל הכי כיף להיות באמצע, כי גם אני לא הבכורה – שצריכה להחליט כל מיני החלטות וגם אני לא הכי קטנה.

 

ארוחה משפחתית: בימי שישי, אבל לפעמים יוצא לנו גם בצהרים בימים רגילים וזה כיף.

 

הילדוּת של אמא ואבא: אמא גדלה בעיר רחובות. אנחנו מבקרים שם לפעמים, כי סבתא גרה שם, אבל אני מעדיפה לגדול בקיבוץ ולא כמו שאמא גדלה. כאן אני יכולה ללכת לחברים בלי שיסיעו אותי ולעשות עוד המון דברים שאי אפשר לעשות בעיר: לרוץ ולעשות מה שאני רוצה. בעיר יש מלא כבישים ואתה צריך להיות עם מישהו.

 

משמעות השם שלי: אמא אמרה שזה תמימות, משהו כזה. אני אוהבת את השם שלי.

 

הבית שלי

------------

 

הישוב שלי: קיבוץ צבעון. אני אוהבת לחיות בקיבוץ שלנו, כי זה קיבוץ קטן ולא צריך לחצות כבישים ולא לחכות לאבא ואמא שילוו אותך לחברים, אבל הייתי רוצה שיהיו פה יותר ילדים. אנחנו חוגגים הרבה חגים ביחד בקיבוץ, עם כל המשפחות. למשל, בפורים כולם נפגשים למטה, שזה מקום כזה שגרים בו אנשים. כולם מתחפשים ואז עולים על טרקטור עם עגלה ולוקחים אותנו להיאחזות, איפה שאני גרה ועל הדשא שם יש אישה שכל שנה ממציאה סיפור על כל התחפושות וכל מי שהיא קוראת בשמו הוא עולה על במה כזאת. 

 

* קיבוץ צבעון נמצא בגליל העליון, סמוך לגבול לבנון. בקיבוץ 23 משפחות ו-97 תושבים והחזון שלו מבוסס על 3 תחומים מרכזיים: אקולוגיה, חינוך אלטרנטיבי וחיי קהילה שיתופיים. הקיבוץ אינו שיתופי, מלבד ענף אחד: כרם צבעון – כרם אורגנית ליין.

 

הבית שלי: מבנה צריף ישן של הצבא, שהמשפחה הרחיבה קצת ואפילו הוסיפה לו תנור קמין. יש שני אזורים בקיבוץ. השכונה שלנו היא היאחזות של כמה משפחות, שהיא למעשה מעגל של צריפים ובמרכזו בית בוץ שהתושבים בנו לעצמם ועושים שם אסיפות של הקיבוץ ולידו יש גן ירק עם פירות וירקות שאנחנו אוכלים.

 

החדר שלי: עם האחיות. אנחנו שלוש בחדר.

 

בית הספר שלי

-----------------

 

בית הספר שלי: בית ספר פסגות בישוב יראון.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? לומדים בו קצת אחרת. למשל, הכיתה שלנו מעורבת (בגילאים) ואנחנו לא כל כך הרבה ילדים. יש לנו כזה לא הרבה שולחנות והם לא מסודרים לפי סדר. אין מקומות קבועים.

 

המקצוע שאני הכי אוהב: שפה, כי אני ממש טובה בזה.

 

המורה האהוב עלי: מיכל, שמלמדת חשבון ולפעמים גם שפה, כי אם זה קשה לי או משהו כזה, היא אומרת לי שאני לא חייבת לעשות את זה ופעם הבאה.

 

אוהבת ללמוד? כן.

 

שיעורי בית: לפעמים אני מכינה בעצמי ולפעמים עוזרים לי.

 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

 

אחר הצהרים: כשאין חוגים – כל הזמן עם החברים בקיבוץ. לפעמים משחקים בבית ולפעמים בחוץ. אנחנו עוברים מבית אחד של השני ומשחקים במשחקי קופסה או סתם בחוץ, בונים זולות, מחבואים, תופסת. פעם אחת שיחקנו שוטרים וגנבים בכל הקיבוץ.

 

המטלות שלי בבית: אני והאחיות שלי עושות תורנות בלפזר קומפוסט לתרנגולות, להאכיל את החתול, לשטוף כלים ולפנות מהשולחן.

 

חיות: בבית יש תרנגולות, חתול, שני כלבים וסוסה אחת של אמא. אני אוהבת את החיות ואוהבת לרכוב על סוסים. יש עוד סוסים בקיבוץ ויש גם שתי סייחות. לפעמים יוצא לי גם לעבור בדיר ואני יוצאת למרעה ואפילו יצא לי לחלוב פעם אחת.

 

הכי אוהבת לעשות בעולם: להיות עם החתול שלי. אני מלטפת אותו ולפעמים הוא יושב עלי או ישן.

 

חוגים: חוג מחול וחוג אופניים.

 

אוכל: יש לנו בקיבוץ גן ירק ולפעמים אני עובדת שם וגם קוטפת את מה שאני רוצה לאכול. למשל, אני אוהבת לקטוף לעצמי קולורבי ולפעמים חסה ויש שם גם עץ אפרסק גדול כזה.

  

טלוויזיה: בקיבוץ אין טלוויזיה לאף אחד נראה לי, אבל אצל סבא וסבתא יוצא לנו לפעמים לראות.

 

מחשב: יש לנו מחשב בבית, אבל רוב הזמן אבא עובד עליו, אז אין לנו הכי הרבה זמן להיות על המחשב. לפעמים אנחנו רואים בו סרטים.

 

הכי אוהבת לעשות עם אמא: ללכת איתה ליום כיף. פעם אחת הלכנו לסרט בקולנוע ואכלנו גלידה.

 

הכי אוהבת לעשות עם אבא: לרכוב על אופניים.

 

הכי אוהבת לעשות עם האחיות שלי: כשאנחנו אצל סבתא אנחנו הולכים לכל מיני מקומות וזה כיף מאוד. אלו מקומות שאנחנו לא הולכים אליהם עם אבא ואמא. סבתא הולכת איתנו לקניון, קונה לנו בגדים.

 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? אממ... גם וגם, כי יש דברים שהורים צריכים להגיד כי אנחנו צריכים לעשות ויש דברים שלא כל כך.

 

החברה הכי טובה: תמרי, שגדולה ממני בכמה שנים, מהקיבוץ. היא חברה של אחותי הגדולה, אבל גם שלי. אני הכי אוהבת לשחק איתה כי יוצא לי לשחק איתה יותר וגם היא יותר באה אלינו ויותר קרובה אלינו מכולם.

 

מתי כועסים עלי? כשאני יוצאת מהבית ולא מודיעה לאבא ואמא ואז הם מחפשים אותי.

 

החלומות שלי

----------------

 

כשאהיה גדולה: אני רוצה לגור בקיבוץ ולהיות רופאה.

 

לגדול או להישאר ילד לנצח? יותר כיף להיות ילד, כי כשאתה ילד עושים לך יותר דברים וכשאתה מבוגר אתה צריך להיות אחראי על עצמך, אבל אני רוצה גם להיות גדולה מתישהו.

 

ההמלצה שלי לספר: שלישיית קולומבוס. זה על שלושה ילדים שהולכים ואיכשהו מגיעים לאטלנטיס וזה מעניין כי זה הרפתקאות.

 

טקס שינה: אני קוראת ספר ולפעמים מקשיבה כשאמא מקריאה סיפור לאחותי הקטנה ואז חיבוק ואמא הולכת.

 

*  *  *

מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל  את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.