לוסי מוד מונטגומרי. אמה מתה כשהייתה בת שנתיים, בעלה לקה במאניה-דפרסיה
לוסי מוד מונטגומרי. אמה מתה כשהייתה בת שנתיים, בעלה לקה במאניה-דפרסיה

לוסי מוד מונטגומרי, סופרת קנדית, נולדה ב-1874 ומתה ב-1942

פעוטה שעדיין לא מלאו לה שנתיים התייתמה מאמה. אביה, השקוע כולו באבל, אינו מסוגל לטפל בה ומפקיד אותה בידי ההורים השכולים - הסבא והסבתא מצד האם. בני הזוג הם אנשים מבוגרים ומותשים. לא מזמן סיימו לגדל את ששת ילדיהם. הם אמנם מסכימים לגדל את התינוקת, אבל מתקשים בכך. מתקשים להבין את הילדה התוססת, הרגישה, השקועה בדמיונות, שגדלה בביתם. לימים, כשתכתוב את ספרה הראשון, תתאר לוסי מוד מונטגומרי חדר שינה שכולו "קפדנות שלא תתואר במילים", המעביר "רטט בעצמותיה" - תיאור שמשקף בלי ספק את תחושותיה בבית ילדותה.

הספר, שנקרא "האסופית", מספר על אן שירלי, ילדה אדומת שיער, פזיזה וחמת מזג, שהוריה מתו. היא מגיעה בטעות לביתם של מרילה ומתיו קטברט, אח ואחות קשישים, שמופתעים ומאוכזבים מבואה. הם התכוונו לאמץ נער שיעזור להם בעבודות הבית ובחווה, ורוצים להחזיר את הילדה למקום שממנו הגיעה. אף אחד מהם אינו מוטרד מהשאלה מה מרגישה ילדה יתומה שכך מקדמים את פניה. אבל אן הדרמטית, הלהוטה, בעלת הדמיון, מצליחה לכבוש את ליבו של מתיו, הרווק המזדקן, והוא רוצה שתישאר. אחותו, אישה נוקשה ועוקצנית, נאלצת להיכנע לו.

את כתב היד שלחה מונטגומרי להוצאות רבות, וכולן השיבו את פניה ריקם. היא גנזה אותו, וכעבור שנתיים העזה לנסות שוב. הפעם הוא התקבל בהוצאה לאור בבוסטון, ראה אור ב-1908 והיה מיד להצלחה מסחררת. בעקבותיו היא פירסמה שבעה רומנים שליוו את אן שירלי לאורך חייה, ועוד עשרות קובצי סיפורים ורומנים. אפילו ציניקן כמו מארק טוויין הוקסם מאן שירלי וכתב עליה שהיא "הילדה היקרה והאהובה ביותר בספרות מאז עליסה בת האלמוות".

סדרת הספרים על אן שירלי זכתה לעשרות עיבודים קולנועיים, סדרות טלוויזיה, גרסאות מונפשות מסוגים שונים, עיבודים, פארודיות וסרטי המשך.

הבובה צועקת: "את אישה איומה"

כמו גיבורת ספריה, גם לוסי מוד מונטגומרי גרה באי הנסיך אדוארד השוכן לחוף האוקיינוס האטלנטי. את נופיו הכפריים של האי הקנדי, שדותיו הירוקים ובוסתני התפוחים, אהבה מאוד והנציחה בכתיבתה. כיום פורחת באי תעשיית תיירות מפותחת סביב חייה של הסופרת. יש בו מוזיאון הנושא את שם ספרה הראשון, ואפשר לצאת לסיור ולראות את האתרים החביבים עליה – בהם "אגם המים הבוהקים", שהיא העניקה לו את שמו – וכן לצפות בחפצים שונים שהיו שייכים לה, כמו "מדף הספרים הקסום". אפשר גם לקנות עפרונות, דפים, ספלים, סינרים, סוכריות, כובעי קש ולבנים מעוטרים במלמלה בסגנון אן שירלי. יש אפילו בובות מדברות שקוראות "אני שונאת אותך! שונאת אותך! את אישה איומה", כמו שצעקה הילדה על מרילה.

לאחר מות סבה סעדה הסופרת את סבתה במסירות במשך 13 שנה. אחרי מותה נישאה לכומר, ילדה שלושה בנים (אחד מהם מת בינקותו) וניהלה את הבית. היא המשיכה לכתוב, אבל חייה לצד הבעל, שלקה כנראה במאניה-דפרסיה, לא היו קלים. היא הלכה לעולמה, כנראה בהתאבדות, בגיל 68. לצדה השאירה פתק, שהסתיים כך: "איבדתי את שפיותי בהתקפים. שאלוהים יסלח לי, ואני מקווה שכולם יסלחו לי, גם אם לא יבינו. מצבי איום ובלתי נסבל, אבל אף אחד לא מבין זאת. איזה סוף לחיים שבהם השתדלתי תמיד לעשות כמיטב יכולתי!"

בספר "האסופית" מגיבה אן שירלי לחוסר הצדק שבחייה וקוראת בזעם: "אינכם רוצים בי! איש מעולם לא רצה בי!" אי אפשר שלא לשמוע במילים הללו את זעקתה של הסופרת עצמה, שכל ההצלחה שזכתה לה לא הצליחה כנראה למחוק את עלבון יתמותה המוקדמת כל כך.

 עטיפת "האסופית". "אינכם רוצים בי! איש מעולם לא רצה בי!"
עטיפת "האסופית". "אינכם רוצים בי! איש מעולם לא רצה בי!"

סרט תיעודי על מונטגומרי