רכוש נטוש: 6 אתרים שידעו ימים יפים יותר, ועדיין מעניין ומרגש לבקר בהם

לבניינים אין בתי קברות כמו שיש לבני האדם, לבעלי החיים ולמכוניות. כשבניין מת, אפשר לבחור בין שתי חלופות: להרוס אותו או לחדש אותו. פעמים רבות עובר זמן ממושך, אפילו עשרות שנים, עד שמחליטים מה לעשות במבנה שהפסיק לתפקד, ובינתיים האתר הופך לקבר של עצמו. אתר נטוש דומה לבניין במצבו הראשוני, כשהיה נקי ושקט, לפני שהתמלא באנשים וברהיטים, אלא שכעת מוטבעים בו סימנים: אלה שהותירו אחריהם השנים הרבות והאירועים שהתרחשו בו. באמצעותם, בזכותם ובגללם אפשר לקבל מידע על מה שעבר עליו.

מדי שנה בוחר ערוץ האדריכלות של Xnet, לקראת חול המועד פסח, מבחר אתרים נטושים ומרתקים שכדאי לבקר בהם ברחבי הארץ. השישה שמוצעים כאן הפעם מפוזרים לאורך מפת ישראל, ממפעל בקריית שמונה בצפון ועד מרכז קניות באילת שבדרום, כשבדרך ניצבים גם מסגד, מצודת משטרה, בית מלון ובית הבראה. כל המבנים עומדים על תילם היום, אך ייתכן מאוד שגורלם כבר נחרץ: מחר הם ייהרסו, ואיתם ייעלמו הסיפורים של המקום. לכן כדאי להזדרז, כדי לא להחמיץ אותם.

• חשוב להדגיש: האתרים אינם מומלצים למי שחושש להימצא במקום נטוש, ובכל מקרה לא כדאי לבקר בהם לבד. האחריות מוטלת על המבקרים, מאחר שלא מדובר במקומות פעילים.
  

מגדל המים של מפעל הסריגים. התחרות עם המזרח הרחוק גרמה חובות כבדים (צילום: מיכאל יעקובסון )

1. מפעל סלילים חולה

מיקום: כביש 99, קריית שמונה

עד לפני 15 שנה התפרנסו מאות משפחות בקריית שמונה מהמתחם העצום השוכן לצד בתי העיר, שניצב היום פרוץ ונטוש. זהו שריד לאימפריית הטקסטיל, שהממשלה פיתחה ופיזרה בין עיירות הפיתוח שהוקמו בשנות ה-50 של המאה הקודמת. המפעלים הללו, בהם "ארגמן" ביבנה ו"אופאר" באופקים, הוקמו בשותפות ממשלתית ופרטית ונועדו לתת מענה תעסוקתי לתושבי העיירות. בקריית שמונה הוקם בשנות ה-60 המפעל "חולה טקסטיל" שייצר חוטים. בתוך זמן קצר הוא הכפיל את כושר הייצור, וב-1971 התמזג עם מפעל "סלילים", שייצר אריגים וסריגים. צמצום התמיכה הממשלתית והתחרות הקשה עם הייצור במזרח הרחוק הביאו לשקיעתו של המפעל בחובות כבדים, וב-2000 הוא נסגר.

הבניינים נותרו שלמים אבל ריקים. מתוכננת להיבנות כאן שכונת מגורים (צילום: מיכאל יעקובסון )

שער הברזל עם השלט הגדול פרוץ, ומאחוריו מסתתר ג'ונגל. הבניינים נותרו שלמים אבל ריקים: פסי הייצור, המכונות הגדולות ומאות העובדים נעלמו. המתחם כולל מבני תעשייה מוארכים ומתקני תשתיות, שהבולט בהם הוא מגדל המים. המבנה המרכזי הוא המרשים והמעוצב מכולם: הוא מקביל לכביש 99, מתנשא לגובה ומחופה בלבני סיליקט אדומות.

• מה מתוכנן? מעיריית קריית שמונה נמסר ששטח המפעל מיועד לתעשייה, אבל אושרה תוכנית להקמת שכונה חדשה, היובלים, בחלק המזרחי שלו. 
• מה עוד כדאי לראות כאן? אם ממשיכים צפונה לשמורת מפל התנור, מומלץ לעצור בפסל "האריה השואג" שיצר אברהם מלניקוב על קבר חללי הטבח בתל חי. אם ממשיכים מזרחה לחורשת טל ולגולן, כדאי לבקר באנדרטה לחללי אסון המסוקים הסמוכה לשאר יישוב, שאותה עיצבה אדריכלית הנוף שלומית שלמה, וכן בבית אוסישקין שבקיבוץ דן, שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר. את הבניין הקימו חברי הקיבוץ משרידי אבנים של כפר ערבי שחוסל ב-1948.
  

מצודת המשטרה הבריטית במושב שפר. הפיתוח נדחה בגלל בעיות תקציביות (צילום: מיכאל יעקובסון )

2. מצודת משטרה בריטית

המצודה שהקימו הבריטים ב-1939 נשקפת היטב מהכביש הראשי, והגישה אליה היא מקצה המושב, באמצעות שביל קטן ויפה. המבנה הוקם במסגרת פרויקט שנועד להגן על גבול הצפון, שמעברו השני, בשטח לבנון, שלטו הצרפתים, ומדי פעם התרחשו פלישות רצחניות. ד"ר גד קרויזר, מחבר הספר "הטיגארטים – הקמת מצודות המשטרה הבריטית בארץ ישראל, 1943-1938", מסביר שהמצודות הוקמו בשני קווים לאורך הגבול, כשהמצודה בשפר הייתה בקו השני, כמו זו שהוקמה במג'ד אל-כרום. הבניין בשפר לא שלט על כביש, אלא על אזור חדירות, והכוחות יצאו ממנו לשטח. את המצודות תכנן האדריכל פרדריק פוסטר-טרנר, בריטי שפעל במחלקת התכנון של המנדט בארץ ישראל.

פסגת המגדל המתומן. הבניין נותר כמעט ללא שינוי (צילום: מיכאל יעקובסון )

במצודה לא נעשו שינויים, למעט סגירת הכניסה הראשית. הגישה כיום היא באמצעות דלת רגילה בחזית המערבית. בתחנה שתי קומות, המאורגנות סביב חצר פנימית קטנה. חלק מהחדרים שימשו כמשרדים, ואחרים נועדו למגורים, להדרכה, להסעדה ולאחסון. מעל פינת הבניין מתנשא מגדל שמירה בצורת מתומן, המקנה למצודה  את ייחודה. 

• מה מתוכנן? אורי בן ציוני, מנהל מחוז גליל ועמקים במועצה לשימור אתרים, מספר על כוונה לפתח את האתר לטובת ציבור המטיילים, אך הרעיון נדחה מסיבות תקציביות. בינתיים הבניין נטוש.
• מה עוד כדאי לראות כאן? שפר צמוד למושב אמירים, הידוע בצימרים המטופחים שפועלים בו ובמסעדות המגישות אוכל צמחוני וטבעוני. אם ממשיכים בכביש צפונה, מגיעים בתוך כמה דקות להר מירון ולקבר רשב"י.
  

כנסיית אל-באסה. השלט על הדלת מזהיר: "סכנה" (צילום: מיכאל יעקובסון )

3. הכנסייה והמסגד של אל-באסה

בין מפעל "זוגלובק" לבניין מכללת זיו פזורים שרידי העיירה אל-באסה, שבה גרו עד 1948 נוצרים ומוסלמים במשך מאות שנים. העיירה איכלסה 3,420 תושבים ו-700 מבנים, והשרידים שנותרו ממנה כוללים מסגד, כנסייה, מבנה קבר עם כיפה, בית קברות וכמה מבני מגורים מרשימים. תמונות היסטוריות מוכיחות שהעיירה כללה סמטאות צפופות, ובהן בתי אבן בני קומה אחת או שתיים. להבדיל מיישובים ערביים רבים אחרים, אל-באסה נותרה שלמה גם אחרי קום המדינה, ואז הועברו אליה עולים חדשים. רק ב-1971 פונו התושבים, ורוב הבתים נהרסו.

המבנים ששרדו נמצאים במצב תחזוקתי ירוד, והביקור בהם מסוכן, אם כי הגישה קלה ונוחה. על דלת הכניסה לכנסייה, הגבוהה במטרים אחדים ממפלס הקרקע, אף תלוי שלט גדול: "סכנה". יוצא דופן הוא המסגד, שבו בוצעו לאחרונה עבודות שיפוץ על ידי רשות מקרקעי ישראל באמצעות רשות העתיקות.

בתוך המסגד. פעם פעלו כאן 11 בתי קפה (צילום: מיכאל יעקובסון )

מקור השם אל-באסה הוא כנראה בביצות שהיו באזור. במאמר שפירסמו רונן זיו-לי ואורנה מרטון במדריך הסיורים "אומרים ישנה ארץ", הם כותבים כי הסמיכות לגבול בין לבנון לארץ ישראל חיזקה את המקום והפכה אותו לתחנת מעבר לסחורות. היישוב שיגשג: פעלו כאן 11 בתי קפה, בית מלון ושלושה בתי ספר, והייתה אפילו כוונה להקים אוניברסיטה. הפריחה הכלכלית הביאה גם להתחזקות הקהילה: בני הקהילה היוונית-פרוטסטנטית בנו לעצמם כנסייה מרשימה, הניצבת על מכונה עד היום. חלק מאנשי הקהילה עדיין גרים בסביבה ומנסים לשוב ולהפעיל את הכנסייה, ללא הצלחה.

• מה מתוכנן? רשות מקרקעי ישראל, המופקדת על המבנים, התחמקה מתגובה למרות פניות חוזרות ונשנות. אינג' טל חמי, מהנדס המועצה המקומית שלומי, אמר שהפעולות שבוצעו במסגד היו הנדסיות בלבד ונועדו למנוע את קריסת המבנה. "אנחנו מעוניינים לפתח מתחם לשלוש הדתות, אבל בינתיים זה לא יוצא לפועל", אמר. "מבנה המסגד שופץ, אך אין כוונה להחזיר אותו לתפעול דתי".
• מה עוד כדאי לראות כאן? שלומי ממוקמת בליבו של אחד מאזורי הטיולים המרהיבים בארץ. ממערב לאזור התעשייה נמצאים ראש הנקרה וחוף אכזיב, שבו ניצב "פסל ים" של יחיאל שמי. בהמשך כביש 899 הדרך קצרה לביקור במערת הקשת, הנגישה גם לנכים. באזור נמצא גם קיבוץ אדמית, ובו מתחם מגורים שתכנן האדריכל משה ספדיה, וכן חדר אוכל ומבנים נוספים בתכנון האדריכל בוגר ה"באוהאוס" והבולט באדריכלי הקיבוצים, שמואל מסטצ'קין.
  

גרם המדרגות של מלון הר הכרמל. קישר בין הגן לבין חדר האוכל והלובי (צילום: מיכאל יעקובסון )

4. מלון הר הכרמל (במקור: מלון טלטש)

אחת מפנינות האדריכלות הקלאסיות שנבנו בישראל היא מלון "טלטש" במרכז הכרמל. הקימה אותו אלמנה יהודייה-אוסטרית שעלתה לארץ עם חמשת ילדיה. את הבניין תכנן האדריכל לאופולד קרקואר, שהעסיק במשרדו את אחד הילדים של הבעלים. שטח המלון היה פתוח ופסטורלי, אבל במשך השנים הוקמה בו שכונת מגורים. קרקואר עיצב את הבניין בסגנון הבינלאומי שהיה נפוץ באותן שנים בקרב האדריכלים היהודים שפעלו בארץ ישראל, עם קווים נקיים וצורות פשוטות.

האגף הצפוני, הבולט מכולם, מורכב מגוף מעוגל המודגש בחזיתו באמצעות חלון-סרט שמאפשר מבט פנורמי למורדות הכרמל ולים. חדר האוכל ניצב במקור על קומת עמודים פתוחה שהשתלבה בגן שהקיף את המלון. במהלך השנים נאטמה הקומה והפכה לאולם אירועים. גרם מדרגות רחב, הבולט היטב מקו החזית, קישר בין גן המלון לחדר האוכל וללובי. אגף חדרי האירוח תוכנן בצורת קופסה פשוטה כדי ליצור ניגוד בינו לבין האגף המעוגל והמפואר.

במרוצת 80 שנותיו עבר המלון שינויים רבים והחליף ידיים ושמות; בין השאר שונה שמו ל"הר הכרמל", ובסופו של דבר הוא ננטש לפני כשנה וחצי. את השינוי הצורם האחרון, שהיה גם המשמעותי ביותר, ביצע ב-1998 האדריכל אהוד שני: מעל האגף הצפוני המעוגל נבנתה קומה חדשה עם חזיתות ממסכי זכוכית אטומה בצבע כחול. הקומה מנוגדת לחלוטין לאופי הבניין, והיא נבנתה כדי להתקין בה בריכת שחייה, שממנה נשקף נוף הכרמל והים.

אולם האירועים הנטוש שבקומת הקרקע (צילום: מיכאל יעקובסון )

"המבנה המקורי התאים לשנות ה-30 של המאה הקודמת", אומר שני. "אנחנו נדרשנו לבצע שינויים כמו הוספת פינת רחצה לכל חדר, הרכבת מרפסות באגף הדרומי והקמת אולמות כנסים ובריכת שחייה באגף הצפוני. השתדלתי לשמור על המבנה עד כמה שאפשר ולהיצמד לתוכנית המקורית שלו. בתל אביב לא היו מאפשרים לי את זה". שני מדגיש כי הוא לא שבע רצון מהתוצאה, בשל איכות הביצוע הירודה. ב-2007, כשהמלון עדיין פעל, צולם בו הקליפ לשירו של נועם רותם "עולה ויורד" בכיכובו של ליאור דיין.

• מה מתוכנן? "אנחנו דורשים שהבניין ישופץ ויחזור למצבו המקורי", מכריז מהנדס עיריית חיפה, האדריכל אריאל וטרמן. "בעלי הנכס לא יקבלו שום אישור פעולה ללא שימור המבנה". לדבריו, הבעלים מנסים כנראה למכור את הבניין, שכן מספר יזמים פנו אליו כדי לקבל את עמדת העירייה בנושא. לאחרונה אושרה תוכנית בינוי חדשה למתחם המלון, והבניין הוכרז לשימור. משרד האדריכלים אמר-קוריאל מתכנן הקמת בנייני מגורים באזור, ובהם 105 דירות.
• מה עוד כדאי לראות כאן? הר הכרמל עשיר ביצירות אדריכליות. לאחרונה פירסמה האדריכלית פארה גולדמן ספר על יצירתו של האדריכל החיפאי משה חת, שתכנן בשנות ה-30 רבים מהמבנים באזור, כמו בתי המגורים בדרך הים מספר 99 ו-101.
  

בית ההבראה באשקלון בתקופה שהקרינו בו סרטים על הדשא (באדיבות עופר עידן, דברי ימי אשקלון)

5. בית ההבראה מרגוע לעובד

עד לפני כ-40 שנה היו החופשות בחו"ל יקרות למדי, ורוב הישראלים נפשו בעיקר בבתי הבראה שהפעילה ההסתדרות. בית ההבראה מרגוע לעובד, שנפתח באשקלון ב-1955, היה אחד הראשונים. "הגיעו לכאן קבוצות עובדים מאורגנות מטעם ההסתדרות הכללית", מסביר עופר עידן, שמחזיק בארכיון לא רשמי של תולדות אשקלון ושפירסם מספר ספרים בנושא. "התושבים נהגו להסתנן למקום בשנות ה-60 כדי לצפות בסרטים שהוקרנו על המדשאה באוויר הפתוח. לא פעם פשטו שוטרים לאתר ועצרו פרחחים שהואשמו בהסגת גבול".

בית ההבראה מורכב מסדרה של מבנים, שסביבם צמחייה מטופחת. חוץ מחדרי מגורים, יש גם אולמות הרצאות, חדר אוכל ובריכת שחייה גדולה שהפכה לביצה עשירה בצמחיית מים. המתחם ננטש לפני כ-20 שנה.

בריכת השחייה הפכה לביצה (צילום: מיכאל יעקובסון )

• מה מתוכנן? עיריית אשקלון מסרה כי חברת הבנייה י. ח. דמרי רכשה את המתחם לפני כמה שנים. "מדי פעם מציג דמרי רעיון כזה או אחר, אך אין התקדמות", נמסר. "על פי חוק, העירייה אינה מוסמכת לטפל בשטחים פרטיים". סמנכ"ל י. ח. דמרי, עמוס דבוש, מסר: "החברה בוחנת חלופות תכנוניות למתחם, ובשיתוף עם עיריית אשקלון היא תקדם את התכנון. ייעודו של המתחם הוא מלונאי, ולכן בכל מקרה לא תיעלם המלונאות מהפרויקט". ד"ר אבי ששון, מרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל במכללת אשקלון, מוסיף בכעס: "לצערנו הרב, עיריית אשקלון לא נכנסה לשום פעולה של שימור פיזי בעיר, למרות כל ההצהרות. יש הרבה תוכניות, אך שום דבר לא מומש".
• מה עוד כדאי לראות כאן? בעיר יש מספר אתרים בעלי חשיבות אדריכלית, כמו המרכז של שכונת אפרידר שתכנן האדריכל דב כרמי, בניין המרפסות הקופצות שתכנן האדריכל נחום זולוטוב, מלון הולידיי אין בתכנון יעקב רכטר ובנו אמנון ושרידי העיר מג'דל, ששכנה באזור מרכז אשקלון עד 1948, וכעת מסגדה הראשי משמש כמוזיאון.
  

המרכז המסחרי אלמוג באילת. אין קהל, יש גמל (צילום: מיכאל יעקובסון )

6. מרכז מסחרי אלמוג

מיקום: חוף אלמוג, אילת

קשה להחמיץ את המבנה הזה, הבולט בזכות צבעו הוורוד, המגדלים הקטנים שבקצותיו ועיצובו הססגוני. הוא ניצב לצד כביש 90, מול הכניסה למצפה התת-ימי, ולמרות היותו נטוש, אפשר למצוא בו עשרות מתקני ג'קוזי ישנים וקלנועיות מאובקות. הדיירים העיקריים הם אלפי יונים שהפכו חלקים נרחבים מהבניין לבית השימוש הקבוע שלהם. במשך שנים הייתה ציפייה שסוחרים יאכלסו את השטחים הריקים, אך אלה העדיפו את המרכזים המסחריים שקמו באילת, והבניין ננטש.

"חזרתי מטיול אדריכלים במרוקו, ומאוד הושפעתי ממה שראיתי שם", מספר האדריכל אלכס כהן, מתכנן הבניין. "כשחזרתי, בניתי כאן משהו פוסט-מודרני בהשראת בניינים מרוקאיים. חשבתי שמה שעובד שם יכול לעבוד גם פה".

כהן התחיל לעבוד על הפרויקט ב-1991, בהזמנת פחח רכב ירושלמי שקנה את הזכויות על הקרקע. "תיכננו מרכז מסחרי עם רעיון להקים גם מלון. רצינו גם להתקין רכבל שעולה לראש ההר שמאחור, המתנשא לגובה של 200 מטר, ולמקם שם תצפית ומסעדה". הבעלויות התחלפו, האטרקציה התיירותית בוטלה, אבל כהן המשיך לקדם את התוכניות. אלה קיבלו אישור, אבל בדיעבד התברר שאין ביקוש לשטחי מסחר באזור.

היה אפילו רעיון להתקין רכבל אל ראש ההר, אבל דבר לא התממש (צילום: מיכאל יעקובסון )

עם השנים ניסו בעלי הנכס לקדם הקמת מלון סוויטות בשטח, בהשראת ניסיונו המוצלח של כהן בתכנון מלון "קלאב הוטל" אילת. כהן הכין חלופות שונות וקיבל אישור לבניית מלון בן ארבע קומות. בעקבות התנגדויות שהוגשו, התוכנית נגנזה.

• מה מתוכנן? כהן פרש מהפרויקט, והיזמים פנו למשרד האדריכלים גל-מצליח. בדצמבר אושרה תוכנית להקמת מלון בן עשר קומות ובו 160 חדרי אירוח. עם אישור התוכנית רכשו היזמים את הקרקע של מלון "אורכידאה" הסמוך, במטרה להרחיבו. על פי התוכנית העתידית, הנמצאת בשלבי תכנון מוקדמים, הבניין הנטוש שתיכנן כהן יישמר וישופץ, ומעליו ומאחוריו יוקם הבניין החדש.
• מה עוד כדאי לראות כאן? המצפה התת-ימי פתח לאחרונה את בריכת הכרישים, וסמוך לו נמצאת שמורת הטבע חוף אלמוגים, שם ניתן לצלול אל שוניות מפרץ אילת.