הדפסה
לכתבה באתר
זהו אחד מבנייני היוקרה הוותיקים במה שמכונה "קילומטר הזהב", רצועת הנדל"ן הנחשקת על קו החוף של תל אביב, שמתחילה במלון דן בצפון ומסתיימת באזור הדולפינריום בדרום. היום נחשבים הנכסים שלאורכה לביצי זהב, אולם בשנת 2008, כששלושה יזמים יהודים שמתגוררים באירופה רכשו את הבניין בהרברט סמואל 48, הוא לא נחשב מאוד אטרקטיבי. מאז שהסתיימה בנייתו, באמצע שנות ה-90, עמד ריק מדיירים, בגלל מאבק בין יורשים. "בבניין היו רק יונים, והוא נראה לא ידידותי", מספר האדריכל ליאו זאוברמן, שמצא את הנכס עבור הרוכשים ומנהל את שיפוצו.
הרעיון המקורי היה לשפץ את הדירות שבעשר קומותיו ולהעמיד אותן למכירה. אך בחלוף הזמן (תהליך קבלת ההיתר ארך שלוש שנים) השתנו הנתונים, ואיתם השתנתה גם דעתם של היזמים. הם החליטו להפוך את הבניין ל"טאון האוס" שיעמוד לרשותם כשהם מגיעים לביקור בארץ. את עשר הקומות הפכו לארבע דירות: טריפלקס בקומות העליונות ושלושה דופלקסים, שהתחתון מביניהם מתפקד כסלון משותף. גם הבריכה שעל הגג תשרת את כולם. העבודות בבניין טרם הסתיימו, אך ל- Xnet ניתנה כניסה לדופלקס שכבר הושלם. מחלונות המסך העצומים נשקף נוף שמטעה לחשוב שהדירה נמצאת ממש על החוף, מול הים (למעשה, כביש הטיילת מפריד בין הבניין לחול).
שלושת בעלי הבניין ביקשו להישאר בעילום שם, אך מי שעתיד לגור בטריפלקס הסכים להתראיין באמצעות תכתובת מייל שהעביר לנו משרד יחסי הציבור של זאוברמן. "אנחנו שלושה חברים, שני אנגלים ושווייצרי אחד", הוא מספר. "כולנו יהודים ואנחנו מכירים זה את זה יותר מ-25 שנה. אנחנו פועלים ברחבי העולם בתחומים שונים, כולל יזמות נדל"ן. משפחתי ואני חיים בלונדון, אנחנו דתיים ופועלים כל חיינו לטובתה של ישראל, בכל מקום שבו אני יכול להעניק לה תמיכה".
הפרויקט התחיל כעסקת נדל"ן. מדוע שיניתם את דעתכם?
"תל אביב התפתחה מאוד בשנים האחרונות. במקביל, באירופה הלכה וגברה האנטישמיות, ולכן החלטנו לשמור את הדירות למשפחותינו. החלטנו על קונספט של טאון האוס, כך שנרגיש שאנחנו לא רק שכנים. מקום שבו נוכל לבלות ביחד ועדיין ליהנות מפרטיות כשנרצה. הבניין תוכנן כך שיש אזורים שאנו חולקים, אך לכל משפחה יש את אזור המחיה הפרטי שלה. מאז שהתחלנו בשיפוץ כבר פנו אלינו כמה משפחות שהביעו עניין בטאון האוס שלנו ורצו לרכוש אותו, אבל המטרה שלנו היא להגיע לכאן בתדירות גבוהה יותר. אחד משלושת ילדיי עלה לישראל והקים בה משפחה. אני צופה ששני אחיו ילכו בדרכו ויעשו עלייה בעתיד הקרוב".
תבלו את החופשות בישראל בצוותא?
"לפעמים נהיה ביחד ולפעמים לחוד, בהתאם ללו"ז של כל אחד מאיתנו. כולנו נוסעים הרבה ולכן לא יהיה קל לתכנן שהות משותפת, אך השאיפה היא לבלות ביחד לפחות בחגים היהודיים החשובים".
את הפרויקט המורכב – שכלל שבירת תקרות לסירוגין, קומה כן קומה לא, וחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה – מנהל זאוברמן. האדריכל אילן פיבקו תיכנן את החלוקה החדשה של הבניין, ועיצב את הדירות. קומת הכניסה בכל אחת מהן מתנשאת לגובה של חמישה מטרים ו-40 ס"מ, ושטחה הוגדל לכיוון החזית. התוצאה היא חללים רחבי ידיים שמתפרשים על פני 185 מ"ר לכל אחד משני הדופלקסים, 300 מ"ר לסלון המשותף ו-430 מ"ר לטריפלקס. בכל מטר מרובע הושקעו בממוצע כ-7,000 דולר.
"היה לנו חשוב שתהיה אפשרות לחיות עם הים", מסביר זאוברמן. "רוב האנשים העשירים חיים בקומות גבוהות ורואים את האופק, אך כאן קיים קשר ישיר עם רצועת החוף, עם השמש והרוח. חלונות המסך יוצרים תמונה גדולה, כמו בקולנוע".
דלת הכניסה לבניין ממוקמת בחזית הצדית. היא מוגבהת ממפלס הרחוב בשלושה מטרים, עשויה מפלדת קורטן ומתנשאת לגובה 350 ס"מ, כדי ליצור כניסה מרשימה. מהמבואה יש יציאה לחצר פנימית מקורה, שבסוכות תשמש כסוכה לדיירים שומרי המסורת. באותו מפלס, פונה אל הרחוב, יוקם חדר כושר. לעיצוב המבואה נבחרו חומרי גמר טבעיים, שהזכירו לאדריכלים את סביבת החוף – ריצוף אריחי אבן מסוג דארמה בגודל מטר על מטר ובגוון חול, אלומיניום בצבע טבעי, דלתות מעץ אלון וקירות שטויחו בטדלק שחור מבריק וחופו בעץ.
הקומה הראשונה תוכננה כסלון משותף, שישרת את שלוש הדירות שמעליו. הדיירים יוכלו לארח בו או לבלות יחד בזמנם הפנוי. לדברי זאוברמן, הצורך במרחב כזה קשור גם לאורח החיים המקובל באירופה, לפיו נדרשת היכרות אינטימית לפני שמזמינים אורחים לסלון הביתי.
פינת הישיבה פונה אל הים ואל מרפסת גדולה בשטח של 150 מ"ר, שכוסתה בדק ובה פינות ישיבה נוספות. החלל כולל בר משקאות, ובקומת הגלריה תוכנן חדר משחקים וקולנוע ביתי.
בקומה השנייה נמצא הדופלקס הפרטי שעיצובו הושלם זה לא מכבר. דלת גבוהה מעץ אלון נפתחת אל חלונות שמראים את החוף מלוא העין. המטבח תוכנן כשני קווים מקבילים, ובסלון הוצבו שתי ספות לבנות. ליד החלון העצום פינת קריאה עם כורסה שחורה ומנורה עומדת.
בתקרת הגבס הוטמעה תאורה טכנית, והיא מסתירה את המוט שממנו תלויים וילונות בד רכים. בפינת האוכל שולחן מפלטת זכוכית על רגלי נירוסטה וכסאות עור כחולים. על הקירות נתלו יצירות של יאיר גרבוז, פנחס כהן גן, רפי לוי ודוד ריב.
>> איך נראה ביתה של נעמי גבעון, הגלריסטית שממנה נקנו עבודות האמנות?
בחדר השינה הראשי הוצבה מיטה מרופדת שפונה אל הים. בגב חדר השינה תוכנן חדר רחצה שכולל מקלחון ואמבט. הקירות בחדרי הרחצה ובכל חדרי השירותים טויחו בטדלק בצבע בז'. אל המרפסת להיכנס גם מהסלון. היא כוסתה בדק והוצבה בה פינת ישיבה לבנה.
גרם המדרגות מוביל למפלס העליון בדופלקס, שבו חדר עבודה וחדר שינה נוסף, לשניהם חדרי רחצה צמודים. שתי הדירות הנותרות ירוהטו בצורה זהה, אומר זאוברמן, והעבודות בבניין אמורות להסתיים בעוד כחצי שנה.
- סייעה בעיצוב הפנים: אדריכלית אלינור זאוברמן
- רהיטים: ''טולמנ'ס''
- שטיח: golran
- מטבח: ''בולטהאופ''
- אמנות: גלריית נעמי גבעון
- אריחים וחיפויים: ''מודי''
