עבודת מיטה: הבחירה האחת שאתם לא יודעים שאתם חייבים לעשות

דבר אחד בעולם המדע הוא אקסיומה בלתי ניתנת לערעור: המטרה הבסיסית של מין בהיסטוריה האנושית היא להתרבות. המגנון הזה נועד להיות פונקציונלי ומוכוון מטרה, אלא שאלו כבר לא ימי הביניים, וגם המערכת הזו, כמו כל המערכות בגוף האדם (רק תראו מה עשה הטלפון הסלולרי למוח וליכולות המוטוריות שלנו) עברה אבולוציה די רחבה.

קודם מגע פיזי, אחר כך תחומי עניין

למרות שכל בעלי החיים מקיימים יחסי מין, למין האנושי יש מכלול של קווים שהוא יחודי לנו. אנחנו בין המינים הבודדים על הפלנטה שעושים סקס בצנעה. זה לא שאין אורגיות ומועדונים שבהם כולם עושים את זה יחד, אבל הרוב המוחץ מעדיפים לעשות סקס כשלא רואים אותם אנשים אחרים, בניגוד מוחלט לרב חיות הבר. אנשים גם נוטים להירדם אחרי שהם עושים סקס, למרות שזה המצב הכי רגיש ופגיע שלהם. כמו כן, התנוחה המועדפת על המין האנושי היא התנוחה המיסיונרית שמאפשרת מגע אינטימי, מגע של עור בעור, קשר פנים והפרשה של אנדרופינים שמאפשרת תחושת קרבה מקסימלית, ופה אנחנו כבר נכנסים לאבולוציה של מערכת המין שלנו: שלא מסייעת לנו להביא ילדים אלא גם מסייעת לנו להתאהב.

סקס הוא לא רק חשוב, הוא מהותי

לא רק בתחילת הקשר המין הוא חשוב, אלא גם בהמשך. ולמרות נטייה של זוגות רבים להזניח אותו או אפילו לוותר עליו לגמרי בטענה ש״אנחנו חברים טובים וכבר לא צריכים את זה כמו פעם״, זו טעות פאטאלית שהורסת לא מעט קשרים

על מין לא טוב אפשר לעבוד, אבל תשוקה היא משהו הרבה יותר חמקמק. עם זאת, אם היא לא שם, אסור לכם להתעלם מהעובדה הזאת בעזרת שלל תיאורים רציונליים. הגוף שלכם - ומערכת היחסיחם הבאה שלכם - יודו לכם הרבה יותר ממה שתוכלו לדמיין.

>> פרופסור גורית בירנבוים היא מרצה וחוקרת בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה בבינתחומי הרצליה. הכתבה מבוססת על מאמר שפורסם על ידה ועל ידי פרופסור איליי פינקל מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ב-Current Opinion in Psychology