הדפסה
לכתבה באתר
בשבוע שעבר הלך לעולמו וילי מזרחי, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון אבני, אחרי מאבק בן שנתיים במחלת הסרטן. בן 51 היה במותו. מזרחי היה בשנים האחרונות דמות בולטת בעיצוב הישראלי, הן כאמן והן כמורה, אבל הוא הגיע לתחום במקרה. גלית שבו, שותפתו לחיים, ראש מסלול "אודות עיצוב" בתוכנית לתואר שני בבצלאל. מספרת שהוא ראה חבר מכין תיק עבודות כדי להתקבל למחלקה לעיצוב תעשייתי - ונשבה מיד בקסמו של התחום, שאותו כלל לא הכיר. מהתחלה ניכר היה שהוא בורך ברגישות, בעין חדה ובוחנת, בסקרנות ובהרבה כישרון טבעי של יוצר אינטואיטיבי.
"כבר בלימודים היה ברור שהוא לא סטודנט סטנדרטי", אומר פרופ' חנן דה לנגה, שהיה מורו של מזרחי בבצלאל ואצר את תערוכת היחיד הראשונה שלו, "קוואזימודו", ב-2003. "הכישרון נבע ממנו בטבעיות, ללא מאמץ: המגע שלו בחומר, הרישום האקספרסיבי, ההומור, החיוך הקטן, תמיד עם מידה של מבוכה. הוא יכול היה לקחת קערת פלסטיק צבעונית, ובחיתוך אחד או שניים לייצר אובייקט חדש ומרתק. יכול היה לבנות מכונת אקסטרוזיה (להזרקת פלסטיק) במחסן בחצר כמו שוליית הקוסם: מצד אחד היו גרגרי חומר, ומהצד האחר נבעו אובייקטים מופלאים.
"הוא היה מעצב ואמן אינטואיטיבי. כל מגע שלו עם החומר היה יצירה מלאה בפני עצמה, גם אם לא התגבשה לכדי אובייקט. משהו בידיים, בראש ובבטן התחבר כל כך טוב. הייתה לו היכולת הבאמת נדירה להוציא לפועל את הדברים באופן ראשוני, מיידי ואיכותי. למעט מעצבים יש את היכולת הזו, לייצר איכות במשיכת מכחול קצרה כל כך".
הרפתקן גם במטבח
יותר מכל עניינו אותו תהליכים, תהליכי היווצרות – בין אם זו היווצרות של אובייקט פלסטי, של גבינה או של פסטה. הסקרנות הזו אפיינה את העשייה העיצובית שלו וגם את ההתנהלות ביומיום. "כל החיים שלו היו ניסוי אחד גדול", אומרת שבו. "תערוכה הייתה ניסוי, וארוחת ערב הייתה ניסוי. וילי מאוד אהב לבשל, וגם בבישול הוא היה מאוד הרפתקן. בדיוק כמו שבנה מכונה לייצור פלסטיק, הוא היה בונה כל דבר שרצה – אם זה מזון ואם זו קערה".
גם המסלול המקצועי שלו לא התקדם באופן שגרתי, אלא בדרך ובקצב האישיים שלו. עם סוף לימודי התואר הראשון הוא חש רוויה מלימודים, ולפני שהגיש את פרויקט הגמר פרש מבצלאל ופתח עם אחיו עסק של פריטי מתכת. "גם עם ברזל וילי עבד בצורה נפלאה", אומרת שבו. "כמו שאנחנו עובדים עם בצק במטבח, הוא בנה מכונות שמסלסלות ברזל, שמכופפות מוטות. לפעמים היה נדמה שהוא נהנה לבנות מכונות יותר מאשר ליצור מוצר".
שבע שנים עבד מזרחי במתכת והתמקצע, ובסופן התגברו הגעגועים ללימודים. מצויד בידע מעשי, חזר לבצלאל כדי לסיים את פרויקט הגמר והמשיך לתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי. לכאורה, הדרך הקלה הייתה ליצור משהו ממתכת, אבל מזרחי בחר להתמודד עם תחום שהיה זר לו כל השנים – תכנון פלסטיקה. "בתעשיית הפלסטיק", אומרת שבו, "מעצבים בדרך כלל מתכננים את המוצרים במחשב, ומישהו אחר מייצר אותם. וילי הרגיש שהוא לא מצליח להגיע לחשיבה על הפלסטיק מתוך התכנון השמרני הזה. הוא הבין שהוא צריך גישה ישירה לחומר הגלם כדי שיוכל לעשות ניסיונות. הוא היה Maker הרבה שנים לפני שהמלה הזאת נעשתה רלוונטית. ב-2000 בנה מכונת להזרקת פלסטיק שהייתה לו אליה נגישות בלתי אמצעית: היא לא הייתה סגורה בין מכבשי ענק כמו המכונות התעשייתיות, ולא חייבה תבניות סגורות ויקרות. הוא תכנן תהליך ייצור שאפשר לו לגעת בחומר החם ברגע שהוא יוצא מהמכונה".
מזרחי בדק צבעוניות וטמפרטורה, בחן איך מתנהגים סוגים שונים של פלסטיק, איך מתנהל החומר כשמזריקים עליו עוד חומר ומתי אפשר לקפל אותו. הוא שאל את עצמו מה המקום של הפגמים בתהליך הייצור, ואיך האובייקט הנוצר משקף דיאלוג בין קצב המכונה, שממשיכה לפלוט חומר, לבין הקצב והחזון של האמן היוצר. הוא עבד עם הפלסטיק כמו שעובדים עם זכוכית לוהטת, ופיסל ביד חופשית בעזרת תבניות פתוחות וגמישות כשהוא לומד את התזמור של כל מרכיבי התהליך יחדיו.
"כך הצטברו הערימות", מסבירה שבו. "כל התהליך הכיל שדה עצום של אפשרויות חדשות - מעובי דופן מטורף, שממש לא מקובל בתעשייה, ועד אובייקטים נפחיים בעבודת ליפוף. קערות. גופי תאורה. אובייקטים פיסוליים יותר כמו סוס נדנדה שהראש שלו היה בעצם יציקת פלסטיק של הראש של וילי. שרפרפים. ואזות. אובייקטים פשוטים שמדברים על שבירת נפח, על מעבר אור. אובייקטים שמאפשרים לו להנכיח את הדינמיות של התבנית. שדה של אפשרויות טכנולוגיות ויישומיות. הרבה פעמים, כשהוא סיים את הניסיונות ולמד מה שהוא רצה ללמוד, הוא היה מניח את האובייקטים בצד. הם כבר לא עניינו אותו".
רגישות מחודדת ונדירה
עבודה ניסיונית, חוקרת, שפוגשת ביקורתיות וקפדנות, הייתה הכוח המניע שלו. התוצאות היו מגוונות: בתערוכה "קוואזימודו" בגלריה פריסקופ הציג מגוון ניסויים חדשניים בפלסטיק; ב"סיפור כיסוי" בפרדיגמה הציג מחשבות על מדבקת הטפט הפשוטה, הנחותה, ועל המפגש בינה לבין רהיטים. והיו גם תערוכות קבוצתיות כמו "מיצב מצב" במוזיאון חיפה, "מתחת לאף שלך: שבעה מרחבי הישרדות" במוזיאון תל אביב, "עיצוב חדש מישראל" במוזיאון קופר-היואיט בניו יורק, "סלון הלוויין" ביריד הרהיטים של מילנו, "קומבינה קומפלט" ו"סידורי ישיבה" בגלריות בתל אביב.
ב"מתחת לאף שלך" ערם מזרחי מאות מטרים של פרופילי אלומיניום בצורה הנדסית ישרת קווים שביקשה לתחום חלל. "מצד אחד, המיצב נראה כמו פינת אחסון פרופילים במחסן", אומרת שבו. "מצד שני, כל הברק והנגטיב והפוזיטיב והדרך שבה הפרופילים נקצצו – חלקם מאוד ארוכים וחלקם קצרים - יצרו מעין נופים, סצינות קטנות. בכל פינה ראית תופעה אחרת של ההצטברות הזו של החומר. הייתה במיצב הזה אנרגיה חזקה. כל מה שוילי עשה היה עם אנרגיות מאוד חזקות. הוא לא אהב פרטים. לא עניינה אותו ה'פיינשמייקריות'. הוא היה איש של אמירה חזקה, עם אנרגיה מאוד ראשונית. הוא רצה להגיד דבר בצורה הכי טהורה, בלי להתחשב בשאלות של שימושיות או עידונים. עם זאת, בסופו של דבר התוצרים היו מאוד מעודנים ופואטיים. וילי עבד על כל המנעד הזה - מהכי גס להכי עדין בקו אחד".
ב-2006 התמנה לראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון אבני, כשהוא מבקש להנחיל לסטודנטים את ה"אני מאמין" של כמעצב. בדף המחלקה כתב: "יוצר - אשר מתוקף עמידתו בנקודת תצפית גבוהה בשדה פיתוח המוצר, יוכל לזהות מוטיבציות ואזורי פעולה בהם יקדים ויניח עשייה ואמירה אישית ולעיתים אף יטביע חותם. אדם - המחויב לרגישות חברתית גבוהה ותפיסה מתקדמת בהקשר אדם-סביבה והחצנת עלויות. מחלקת עיצוב תעשייתי מתפקדת כמעבדה - שדה פעולה פתוח המאפשר גילוי ופיתוח תחומי עניין חדשים, תוך שיח פנימי ויוזמות משותפות עם גופים בתעשייה ובעולם העיצוב".
"וילי היה מהיוצרים המקוריים והבולטים בתחום העיצוב בישראל, וחידש ברמה העולמית כ'מייקר'", אומר פרופ' עזרי טרזי, שהיה ראש התוכנית לתואר שני בבצלאל ואצר את "סיפור כיסוי", תערוכת היחיד האחרונה שהציג מזרחי ב-2011. "כמו מאלף אריות בקרקס הוא הצליח לתרבת את תהליך הזרקת הפלסטיק ולבנות אותו כמכשיר קראפט ידני הפתוח לאלתור בזמן אמת. כיוצר חוקר התווה דרכים חדשות שלא נודעו. במהלכי שיבוש וחיבור מחדש הוא הצליח להגדיר תהליכים וחומרים שנזנחו וזכו אצלו לתחייה מחודשת. הוא היה גאון קוסם של קומפוזיציה ומורפולוגיה, טכניקה וחשיבה מקורית. והוא בלט ברגישות על מחודדת, נדירה וייחודית, הן כיוצר והן כחבר".
