בכל פעם שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה - הוא נשכב על הרצפה ומתחיל לצרוח. או לזרוק דברים. או להרביץ. הורים מכירים את התופעה הזו - מי יותר ומי פחות. הם לומדים, כל אחד בדרכו, איך להתמודד איתה - באסרטיביות, ברכות, בעצבים או בהתעלמות - אבל תמיד עם הרבה אהבה. בכל זאת, הם רק ילדים. והם שלנו. והם רוב הזמן מתוקים כאלה. לאחרונה התברר לנו שפקידי קבלה במלונות ודיילים במטוסים - פחות יודעים איך להתמודד עם התופעה. אולי זה קשור לכך שלא מדובר בילדים קטנים והם לא כאלה מתוקים והם בטח לא שלהם. ובכל זאת, חשבנו שאולי כדאי שנרתם לעניין וניתן לאותם נותני שירות כמה עצות מהורים מנוסים - שכבר ראו התקף טנטרום אחד או שניים בחייהם. 

 

דבר חלש / טל חן

הפתרון: דברו איתם בשקט, אפילו בלחש.

כשהילד שלי מתעצבן, אני לוחש לו באוזן "הי, רוצה לשמוע סוד?" ואז הטונים נרגעים. ומה הסוד עצמו? אני ממציא איזה משחק ("בוא נתחבא לסבא"). אין סיבה שזה לא יעבוד גם עם התנהגות אלימה של ערסים. קחו אותם הצידה ובשקט-בשקט ספרו להם שזאת פעילות סודית של המוסד ואתם צריכים שיתחבאו ויעקבו אחרי חשודים שנמצאים בטיסה או במלון ("סבא"). הוסיפו קריצה רבת משמעות ומיד תראו איך הם מתגייסים להגנת המולדת. גם במחיר של לא לקנות שוקולד.

 

קדימה, היליה! / אור לבו

הפתרון: "הכלה".

אנחנו פשוט אומרים לה: "קדימה, היליה, עכשיו תשכבי על הבטן ותבעטי עם הרגליים ברצפה. יותר חזק! מ-עו-ללללה (אברי גלעד סטייל)". אחרי פעם-פעמיים כאלו היא מבינה את חוסר התועלת שבמצבה. 

 

אני הולך / אילן שיינפלד

הפתרון: פינת עונש.

האיום "טוב, אז אני הולך, ביי ביי" לא יעיל במטוס, אבל אפשר לחשוב על פינת עונש לנוסע בטנטרום. בתא המטען, למשל, או באיזו גומחת חבילות.

 

אין שוקולד, אבל יש מוצץ / ברק שטרית

הפתרון: תראה, ציפור!
טנטרומים זה עסק חדש בשבילי. הילד בן שנה ו-3 חודשים ועכשיו הופיע טנטרום ראשון (ואחריו עוד כמה, אינעל העולם). האינסטיקט הראשון שלי היה להוריד לו שתי כאפות (הוא כבר קיבל שוקולד. מה יש לו לבכות על זה עכשיו ועוד באמצע הרחוב?). אחרי שקלטתי שכדאי שאשאיר את הטמפרמנט המרוקאי בבית (או אשמור אותו לנותני שירות), נתתי לו להוציא את זה. התיישבתי לידו ודיברתי בטון רגוע ושליו, עד שהוא הבין ששוקולד כבר לא יהיה פה, אבל אם הוא רוצה, יש מוצץ ובקבוק ו"שק קמח" על הכתפיים של אבא. בקיצור, עשיתי לו "תראה, ציפור!" והוא שכח מהשוקולד. ליד המטוס יש לא מעט ציפורים, לא?

 

נשיקה וחיבוק / עומר להט

הפתרון: לדגדג.
קודם כל, אני מחבק ומנשק. זה מרכך אותם. אז אני מנסה להמיר את הממתק או את הצעצוע שהם מאוד רוצים במשהו חווייתי, כמו להרים אותם ל"שק קמח" או לדגדג אותם וזה בדרך כלל עושה את העבודה. אולי יעבוד גם על ערסים צועקים.

  

איך עושה פרה? / יובל אדם

הפתרון: לא להתעצבן.
נותן שירות (לישראלים) יקר, השיעור הזה נלמד בדם, אז שים לב - להתעצבן חזרה רק מזין את אש המרד. להיכנע לרצונות שלהם מפנק אותם ומזמין שידור חוזר. אז מה כן? פעמים רבות הסחת דעת הנה אמצעי יעיל למדי (שיטת "תראה ציפור" המפורסמת); להציע שתתעדו יחד מה הם מרגישים לפעמים עובד לנו. וטיפ העשור, שעבד מדהים ובטוח יעבוד גם על לקוח עצבני זה לשאול שאלה מפתיעה שמרגישים שחייבים לענות עליה. לנו תמיד עבד "איך עושה פרה?". אל תבטלו לפני שתנסו.