זהר סופר, בת 5, מערד: "החלטתי שלא בא לי להיות בגן, אז עליתי לכיתה א'"

"אז יוצא לנו לאכול ארוחה משפחתית, נגיד בערך כל שבוע וזהו, לא בא לי יותר, ביי, נדבר מחר", אחרי בדיוק 3 שאלות מהראיון עם זהר ועוד לפני שהספקתי להבין מה היא אומרת, השיחה התנתקה. אמנם לא לגמרי הבנתי מה היא אמרה שם, אבל הבנתי מאוד מהר את הרעיון הכללי: על זהר אף אחד לא מחליט. כדאי שנעשה את זה בדרך שלה, כי אין בעצם שום דרך אחרת.

גם בבית הספר הדמוקרטי בו היא לומדת בעיר ערד, הבינו את זה כנראה מאוד מהר. "ביום הראשון של בית הספר השנה, הייתי אמורה ללכת לגן שלנו, שהוא איזור נפרד בביה"ס, בגלל שאני בת 5, אבל החלטתי שאני לא רוצה להיות יותר בגן, אז השתתפתי בטקס המעבר לכיתה א' וגם התחלתי ללכת למפגש בוקר של הבי"ס ולא של הגן, אז עכשיו אני בכיתה א'".

המשפחה שלי

---------------

אני: זהר לב סופר, בת 5.

אמא: גלי סופר גוטליב, 42. אמא שלי מנהלת מלון בוטיק משפחתי "יהלים".

אבא: גילי סופר, 45, אבא מנהל את המלון יחד עם אמא.

אחי: אוֹרי, בן 10.

הבית שלי

-----------

הישוב: ערד. עברנו לכאן כשהייתי בת שנתיים. לפני זה גרנו בהוד השרון. אני יותר אוהבת לגור בערד. בהוד השרון אין כזאתי גינה ומלון כזה. אני אוהבת את המלון ואת הבית היפה שלנו ואת בית הספר שלי.

הבית: יש לנו בית מאוד כיפי, עם גינה, בערד, אבל הרבה מהזמן אנחנו בכלל נמצאים בבית המלון שלנו, כי אמא ואבא צריכים להיות שם הרבה זמן. אנחנו הולכים איתם ולפעמים גם נרדמים שם וישנים. אנחנו משחקים במלון ובעיקר אני מחרפנת לאמא את המוח או שאנחנו רואים טלוויזיה או משחקים במחשב. אנחנו אוהבים להגיד דברים לאמא ולאבא ולהציק להם ולפעמים זה מעצבן, אז הם צועקים ואנחנו נעלבים. אני נעלבת, יותר נכון.

החדר: יש לי חדר לבד.

ארוחה משפחתית: אין הרבה פעמים שכולם אוכלים ביחד. תמיד מישהו צריך להיות במלון. אם זה קורה זה תמיד מפתיע אותי, כי אני לא יודעת אף פעם מתי זה יקרה. אני מחכה מחכה ובום, פתאום אומרים לי עכשיו.

המטלות שלי: בבית לפעמים אומרים לי תמיד לסדר את החדר, שאני לא רוצה. במלון, אמא מבקשת רק בשבתות לעזור לה. אתמול שמתי את הפלפל והמלח על השולחנות. אני עוזרת גם לערוך שולחנות.

בית הספר שלי

-----------------

בית ספר קדם - ראשי תיבות של קהילה דמוקרטית. בביה"ס יש רק 30 משפחות ויש 100 ילדים, מגיל 3 עד גיל 18.

מה מיוחד בביה"ס? שהוא בית ספר דמוקרטי ואפשר לעשות שם הכל, חוץ מזה שאסור להרביץ. חוץ מזה מותר הכל. רק אסור אלימות. אם אני לא רוצה להיכנס לשיעור – אני לא נכנסת ואף אחד לא יגיד לי להיכנס.

המקצוע שאני הכי אוהבת: שיעור אנגלית, כי יש מורה מאוד נחמדה, אבל הכי אני אוהבת בבי"ס להכין ארטיקים. לוקחים פרי, סוחטים, שמים במקפיא לכמה שעות ואז יוצא לנו כזה מזלג ארטיק.

המורה שאני הכי אוהבת: בקי, המורה לאנגלית, שהיא גם אמא של גאיה, חברה שלי. אני אוהבת אותה כי אנחנו משחקים בשיעור. אני אוהבת שמשחקים בזמן הלימודים.

שיעורי בית: אני עושה בעצמי וגם עוזרים לי.

הזמן הפרטי שלי

-----------------

אחר הצהרים: אחרי הבית ספר אני מיד ניגשת לכדור פילאטיס ומשחקת איתו או שאני הולכת לחברות: גאיה, יערה ולפעמים אני במלון. יום אחד, כשאבא ואמא לא ראו, עלינו במלון לסוויטת כלולות, נכנסנו לג'קוזי וראינו טלוויזיה. לא שמנו לב שבג'קוזי היה קצת סבון, אז היו המון עננים.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לאכול ארטיק עם אמא ולהפוך את החורף לקיץ.

מאכל אהוב: ספגטי עם רוטב בולונז.

טלוויזיה: אני צופה הרבה בטלוויזיה ואוהבת לראות קלטות.

החבר/ה הכי טוב: יערה, גלי וגם נועם.

שאלה שאני המצאתי: אני רוצה שתשאלי אותי מה הייתי בוחרת לעשות אם לא היו צריכים להגיד לי כל דבר. הייתי בוחרת לאכול ממתקים מתי שבא לי ולאכול טופי מתי שבא לי.

מתי כועסים עלי? כשאני מבלגנת את החדר.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהיה לי יום הולדת ועשו לי עוגה ממש טעימה וחגגו לי בגן וזה היה ממש כיף ודווקא עכשיו אם אני בבית ספר, אז לא יעשו לי יותר יום הולדת בגן.

החלומות שלי

------------

להיות עם כוחות, כמו למשל, להיות הכי גבוהה מכולם, להפוך פרחים יפים יפים לאפורים. לעשות ככה עם היד ולהפוך אותם ולהיות רעה - להרוס פרחים. את הנרקיסים – בום - להפוך לאפורים ולא יפים ולהרוס אותם.

כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות מלחית בסירה, כי אני אוהבת להנהיג וגם לגלות עולמות חדשים ולהפליג בים. אה וגם הייתי רוצה עוד כוח אחד – לעשות מה שבא לי, בלי שההורים ידעו ובסוף לא ימצאו אותי. שאני אוכל כאילו להפוך לבלתי נראית ולעשות טי טי טי וללכת בשקט בשקט ולעשות להם בּוּ ולתפוס אותם ולטפס עליהם, בלי שהם יראו אותי.

לגדול או להישאר ילד לנצח? להיות ילד, בגלל שאז אתה הולך לבית הספר ולומד דברים וממשיך את החיים בנחת ולא צריך לעבוד כל הזמן.

ההמלצה שלי לספר: "אבא עושה בושות", כי האבא הזה מבולבל וזה כזה כיף.

טקס שינה: כל פעם מישהו אחר משכיב אותי לישון. לפעמים אבא ולפעמים אמא ולפעמים אורי או סבתא ולפעמים אני נרדמת במלון. אני אוהבת ששרים לי את שיר השינה. רק אמא יודעת אותו:

"לילה טוב,

שינה טובה,

וערבה,

ומתוקה.

תהיי בריאה,

וחזקה,

ונדיבה,

לכוווווולם.

וחלומות פז".

*  *  *

מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל  את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.