הדפסה
לכתבה באתר
ילדה בת חמש הולכת עם אמא לפארק. מרחוק הן נראות כמו עוד אמא ובת, אלא שאז מתקרב אליהן כלב גדול והאם דוחפת את הילדה לפניה כדי שתפריד בינה לבין הכלב. באותם ימים מזל בן ישי הייתה צעירה מכדי להבין מה לא בסדר בסיטואציה הזו, שבה אמא מסתתרת מאחורי בתה במקום להגן עליה. רוב הזמן היא דווקא נהנתה מכך שאמה הייתה, לדבריה, "די מגניבה. בבית היא שיחקה איתי רמי וטאקי וראינו סדרות טלוויזיה ביחד." עברו עוד כמה שנים עד שמזל הבינה, בכיתה ,'ב שאמה היא לא ככל האמהות ושעליה להיות עצמאית ולהסתדר לבד בחיים.
ברכה ויצחק, הוריה של מזל, מעולם לא נשלחו לאבחון על ידי אנשי מקצוע, אך הם מוכרים על ידי הרשויות כנכים על רקע מנטלי. למרות מוגבלותם בחרו בני משפחתם להשיאם בשידוך ועודדו אותם להביא לעולם תינוקת - ילדה בריאה לחלוטין, שמיד נעטפה בחום ואהבה מצד המשפחה המורחבת. "בכיתה ב' חזרתי עם שיעורי בית בחשבון ואמא שלי עשתה לי אותם," משחזרת מזל. "סבא שלי אמר לה: 'לא, היא צריכה לעשות את זה לבד". הוא מחק את התשובות שלה ומאז הקפיד שאעשה אותם לבד. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שההורים שלי הם לא כמו כולם."
נמנעת בכוונה מלנקוב בשם המפורש?
"המילה 'פיגור' לא נכנסה אלינו הביתה. אצלנו קוראים לזה 'הבעיה' אחר כך הבנתי שזה דווקא יפה לא להגדיר או להכניס אותם למסגרת, כי ככה אתה לא מקטלג אותם. אני זוכרת שכילדה הייתה לי מוטיבציה להפוך את אמא לחכמה. עשיתי לה תרגילים בחשבון עם בדידים, חשבתי שהיא תוכל ללמוד. אבל זה לא הצליח.
"בכיתה ח' המורה הקרינה לנו את הסרט 'קוראים לי סם' ובסוף הצפייה קראה לי הצידה ושאלה אם זה בסדר. כששאלתי מה הבעיה, היא ענתה: 'בגלל שלהוריך יש פיגור בטח לא קל לך לצפות בסרט'. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שמישהו בבית הספר יודע על הבעיה של ההורים ופתאום, כשהיא אמרה 'פיגור' היא בעצם הגדירה את הבעיה, כי אני מעולם לא דמיינתי את הוריי ככאלה. עבורי פיגור זה תפקוד הרבה יותר נמוך משלהם. היום כבר לא מענין אותי לדעת מה יש להם. אני מכירה אותם כל כך טוב, ששום דבר לא יסביר לי אותם. אני יודעת מה הטריגרים שלהם, איך אמא מתעצבנת ומה אבא חושב."
ערק על הבטן
זה לא שהחיים בצל "הבעיה" התנהלו על מי מנוחות. "היו מצבים שהתביישתי בהוריי," מודה מזל. "בכיתה ט' היה לנו ערב אמהות ובנות ואפילו לא אמרתי לאמא. התביישתי. למורה תירצתי שיש לאמא חתונה באותו יום, והיא האמינה. פעם רציתי אמא שתהיה נורמלית, עם מודעות לחיים של הבת שלה. במשך הזמן הפכתי להיות קצת אמא של אמא, או יותר כמו אחות גדולה. אבל אין לי טענות, אני בסדר עם מה שהגעתי אליו."
מהיום שנולדה, לפני 25 שנה, תיעד אותה ראובן, סבה מצד אביה, בקלטות וידיאו. "שאלתי אותו מאיפה נבע הדחף לצלם אותי, והוא ענה: 'לא ידעתי עד מתי אחיה ורציתי שתזכרי. כשהבנתי שאת כבר זוכרת דברים, הפסקתי לצלם'. זה היה בערך כשהייתי בת ,"12 היא מספרת. עברו שנים והיוצרות התחלפו — מזל, שבגיל שש אמרה למצלמה שהיא רוצה להיות כוכבת, הפכה לסטודנטית בבית הספר לקולנוע מעלה שבירושלים, ובחרה להתייצב מאחורי המצלמה ולא לפניה.
כמחווה לסבא ראובן היא יצרה את הסרט הקצר "בינתיים מזל," שמתעד את חיי משפחתה בצל הפיגור של הוריה. בניגוד לסטודנטים אחרים שעובדים בצוות, מזל עמלה על הסרט לגמרי לבדה במשך כשנתיים. "לא הכנסתי אנשים זרים הביתה. זה סרט מאוד אישי, וידעתי שרק אם זו תהיה אני לבד עם המצלמה כולם יתנהגו בטבעיות וידברו פתוח."
וזה הצליח: הסרט קטף את המקום הראשון בקטגוריית הדוקו בתחרות סרטי הבוגרים של מעלה, ואף זכה למענק של 50 אלף שקל מקרן גשר לעידוד הקולנוע כדי לפתחו לסרט באורך מלא. הגיבור הגדול של הסרט הוא בלי ספק סבא ראובן בן .87-ה בתום הקרנת הבכורה בסינמטק ירושלים, שנערכה לפני חודש, עמדו הנוכחים שעה ארוכה ומחאו לו כפיים, והסב הרשה לעצמו, שלא כהרגלו, להזיל דמעה. "בזכות המצלמה יכולתי להושיב את סבא ולשאול אותו שאלות," אומרת מזל. "מאחורי המצלמה אני מרגישה מוגנת, כי השאלות הן לסרט, כביכול לצורכי לימודים. זה נתן לי תירוץ להתחיל לנבור ולשאול, וככל שאני מצלמת אני לא מבינה איך לא שאלתי כל החיים. בגלל זה אני מאוד שמחה על המימון לסרט ההמשך באורך מלא."
מאז נישואיהם ועד היום מתגוררים הוריה של מזל בבית הסבים, ובסרט יש דיון שלם מה יקרה כשהסבים ילכו לעולמם. אמה אומרת שהיא רוצה לגור עם מזל, אלא שבינתיים גם סבתה בת 83-ה מתוודה על הקושי בחיים המשותפים עם כלתה - וגם היא רוצה לעבור לגור, כבר עכשיו, עם מזל נכדתה בדירתה השכורה בירושלים.
כל כך הרבה אחריות על כתפייך. לא היית רוצה לגדול בבית אחר, נורמלי?
"בילדותי קינאתי בחברים, אבל היום אני רואה יותר את הדברים הטובים: למשל העצמאות שלי, שהגיעה מהבית. בגלל שלא היה לי על מי להישען נאלצתי לסמוך על עצמי. הרבה חברים שלי מחפשים את עצמם, הולכים לפסיכולוג לדבר על עצמם, ודווקא אצלי יש משהו יותר יציב, בטוח".
בסיטואציות נשיות בסיסיות שכל נערה עוברת, מי היה איתך?
"כשקיבלתי מחזור אמא וסבתא מרחו לי ערק על הבטן, סבא מזג לי ויסקי וסבתא סובבה ביצה מעל הראש וסיפרה לכל הבני דודים. ככה זה אצלנו בעדה הפרסית. כשהרבה רצו אותי בשידוכים וסירבתי, סבא שאל: 'למה, יש מישהו'? עניתי שמשהו מתבשל, ואז הבאתי את הבחור הביתה והוא נרגע. לאחרונה הוא משחיל בברכות של ההבדלה משפטים כמו 'שנראה את הנינים שלי'". ללימודי הקולנוע הגיעה ממש במקרה. רצתה בכלל ללמוד משפטים או כלכלה. כיום היא מתגוררת בשכונת נחלאות עם עוד שלוש שותפות ועובדת בהפקות בתפקידי צילום ועריכה — הבולטות שבהן היא סדרת הטלוויזיה "חשודה" והד - רמה "בן זקן," בהשתתפות אלירז שדה שייצגה את ישראל בכבוד בפסטיבל ברלין.
בבית הספר עבר עליה תהליך שבסופו, לפני כשנה, יצאה בשאלה. לא מעט בהשפעת מה שקרה להוריה. "אמרתי לאלוהים: 'תעזוב אותם בשקט, אתה בראת אותם ככה'. כיבוד הורים בדת זו מצווה מאוד חשובה, ולא הצלחתי לעמוד בה. אמרתי לאלוהים: 'איך אתה מצפה שאכבד אותם עם המצב הבעייתי הזה'? לכן הפסקתי להאמין בו, וזה היה חיובי עבורי כי כשאין על מי להוציא את הכעס אתה מקבל את החיים, יודע איפה אתה נמצא. כשמקבלים את המציאות אין ממש על מי לכעוס."
לא קשור לגנים
בסרט היא מדברת עם ידיד מהלימודים שמספר לה שהוא בן אמצעי בין חמישה ילדים, ולא מבין איך זה שהיא בת יחידה. מזל אומרת שלא במקרה לא נולדו לה אחים. בתחילה מנעו סבה וסבתה מאמה להרות שוב, וכשכבר התרצו זה לא התאפשר. בשלב מסוים רצו לאמץ ילד, כדי שמזל לא תהיה לבד, אך הילדה שעוד הייתה קטנה העדיפה שכל תשומת הלב תמשיך להתמקד בה.
נראה לך שזה היה מוסרי מצד הורייך להביא ילדים לעולם?
"קשה להגיד למוגבלים לא להביא ילדים, אבל זה נכון לגבי כל הורים שלא לוקחים אחריות. כשעשיתי שירות לאומי עבדתי עם ילדים בסיכון והרגשתי שיש הורים שמחליטים להביא ילדים אבל לא לטפל בהם, וזה כאב לי. נכון, הילד הולך לסבול, אז מה עדיף, שהוא לא יהיה? מצד שני ברור שאם הם רוצים להביא ילדים, מישהו אחר יצטרך לעזור בגידולם. הנה, הוריי הביאו אותי לעולם אבל לא היו לי להורים. אולי יש כאלו שלא צריכים להביא ילדים, אבל בסיטואציה שלי זה התאים. אני שמחה שבאתי לעולם, אפילו בשבילם ולא בשבילי. אני שמחה שיש להם אותי, שאני מקור לגאווה, שהם גדלים איתי. כשהבאתי אותם להקרנה כולם חיבקו אותם ואמרו, 'איזו בת יש לכם'".
בעתיד מן הסתם גם את תרצי ילדים. את דואגת לגבי הגנטיקה שלך?
"הסוגיה הזו הדאיגה אותי, עד שהבנתי שזה לא גנטי. לאמא היה אח תאום שנפטר בלידה והיא שרדה. לכן היא נקראה 'ברכה'. גם הלידה של אבא הסתבכה. אבל מה שיותר מדאיג אותי יותר הוא מודל הזוגיות שחוויתי. זוגיות עבורי בתיאוריה זה אבא ואמא וילדים, בעוד שאני חוויתי זוגיות ברביעייה: סבא וסבתא ואמא ואבא. אולי אני עושה מזה ביג דיל יותר ממה שזה באמת. במשפחות ספרדיות ממילא הילדים גרים אצל ההורים".
______________________________________________________________________
עוד באנשים:
- רבקה כהן איבדה שני בנים ובעל. איך היא מתמודדת עם השכול?
