הדפסה
לכתבה באתר
קיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי מפורסם במייסדיו ההירואיים - ניצולי שואה, פרטיזנים ולוחמי מרד גטו ורשה, ובאייקונים האדריכליים שנראים מהכביש הראשי - אמת המים, ''בית לוחמי הגטאות'' בתכנון ביקלס ו''יד לילד'' של רם כרמי.
כל אלה לא מנעו את המשבר הכלכלי שעבר גם עליו, כמו על קיבוצים אחרים, בשנות ה-90 של המאה הקודמת. "17 שנה לא בנו פה כלום", אומר יהונתן שטיין, בן הקיבוץ. היום, בביתו שבהרחבה החדשה
(הבנים הממשיכים קנו את הקרקע מהמינהל) - הדברים נראים אחרת.
לפני שש שנים נבנו בקיבוץ עשרת בתי ההרחבה הראשונים. כעבור שנתיים הוחלט לבנות עוד 25 בתים דו-משפחתיים, בדגמים שונים שתיכנן האדריכל ויקטור ברקאי. באחד מהם גרים כעת יהונתן שטיין (33) ואשתו יעל (29), שהיא במקור מנהריה. בני הזוג בחרו בבית ששטחו 200 מ"ר, בדגם עם גג משופע. עוד לפני שהחלה הבנייה פנו למעצבי הפנים עירית הנקין וזהר שביט וביקשו לבצע שינויים כדי להתאים את הבית לטעמם. "רצינו משהו פתוח וגדול", אומרת יעל שטיין. הוא מורה להיסטוריה והיא עובדת סוציאלית, והם גרו קודם בדירה שכורה וקטנה בקיבוץ. בבית החדש גרים איתם שני כלבים וארבעה חתולים, ובעוד כחודשיים יצטרף לבני הבית התינוק שבדרך.
>> באיזה סוג של הרחבה קיבוצית כדאי לגור?
הסידור הפנימי שתוכנן לבית הזכיר עיצוב פנים משנות ה-50 וה-60: החללים המשותפים בקומת הקרקע היו סגורים יותר, המטבח עוצב בצורת האות ח', המקרר הוסתר מאחורי עמוד, החלונות תוכננו מאלומיניום וצורתם הייתה סטנדרטית. במסגרת העיצוב החדש נעשו מספר שינויים: ארונות המטבח הלבנים (בצביעת שלייף-לק) הוסטו אל הקיר המשותף עם השכנים; בין המטבח לסלון הוצב אי מעץ גושני; והחלונות בסלון תוכננו מחדש – שלושה פתחים סימטריים ברוחב 140 ס"מ, שתי דלתות בכל אחד - ומוסגרו בברזל בלגי. חלון מאורך נוסף נפתח לכיוון הפטיו, ליד המקרר. "רצינו לייצר המשכיות כלפי מעלה ולהעצים את הגובה", מסביר שביט. הרצפה חופתה בבטון, והרהיטים נאספו ממקומות שונים.
>> סדרת כתבות על הבית הקיבוצי החדש
על הקירות מתנוססים ציורים ועבודות אמנות רבות. ליד המטבח, למשל, תלויים ציורי אקריליק על בד של שירי לס. על עמוד תומך בחלל הציבורי, שלא ניתן היה להזיז במסגרת השינויים, נתלה פסל של ראש שור מחוטי פלדה, של קובי סיבוני, תושב הקיבוץ.
בקומת הקרקע חובר חדר שינה לחדר הרחצה שתוכנן לידו, וכך נוצרה יחידה שמשמשת היום לאירוח, אך כנראה תשנה עם השנים והתרחבות המשפחה את ייעודה:
גם כאן השתנו הפתחים: במקום חלון אחד בגודל סטנדרטי נבנו שני חלונות מאורכים, והמיטה הועמדה ביניהם. מעליה תלוי צילום של ליאור חורש מקיבוץ עברון, מתוך פרויקט "human/nature", העוסק ביחסי ניצול וכוח בין בני אדם לבעלי חיים.
לקומה השנייה מוביל גרם מדרגות שבנה הנגר סבסטיאן קוך, שפועל בקיבוץ. את המדרגות מלווים שני חלונות מאורכים ומקבילים, דומים לאלה שבקומת הקרקע. הקומה העליונה עוצבה כחלל עם מאפיינים של לופט, ויש בו שני חללים גבוהים ופתוחים שמסתיימים בקורות העץ המשופעות של הגג. בישורת המדרגות אזור למשחקים, שטרם רוהט ולכן סוגנן במיוחד לצילומים, וממנו כניסה לחדרם הגדול של בני הזוג.
קיר שהפריד בין אזור השינה לאזור הארונות הונמך, וקירות חדר הרחצה הצמוד הוחלפו בזכוכית. "זה חלק מתפיסת האופן-ספייס שמאפיינת את החלל", מסביר שביט.
מהחלונות בקומה העליונה רואים את בתי הקיבוץ החדשים, ובקרוב ייבנו עוד 120 יחידות. מה נשאר מהקיבוץ של פעם? "מיסי קהילה", משיב שטיין, "קרן לערבות הדדית - אם מישהו צריך לנסוע לניתוח בחו"ל, למשל - וחדר אוכל שמשמש בעיקר את החברים הוותיקים לארוחות צהריים". רוב החברים כבר לא עובדים בקיבוץ. מפעל "טבעול" הוותיק למזון קפוא נמכר. המקום ממציא את עצמו מחדש עם ההרחבה, שמאוכלסת ברובה בבנים שחוזרים לקיבוץ. יש גם סדנאות של אמנים, מעצבים ונגרים, שמזכירות במשהו את הימים שחלפו.
- קבלן מבצע: דורון אמנוני
- מפקח בנייה: אודי טמיר
- מטבח: מטבחי סמל, ראשל"צ
- ריצוף בטון מוחלק: סטודיו בטון
- נגרות: סבסטיאן קוך
- ריצוף מקלחות וכלים סניטריים: נגב קרמיקה
- תאורה: יאיר דורם, איילת תאורה
- חלונות, פרופיל בלגי ודלת חלודה: יאלו - פתח לשלמות
- מקלחונים בחדר ההורים: שטרן , נהריה
- נגרות מקלחות ושולחן חוץ: מגע של עץ, טאצ'ווד, פארק תעשייה משגב
- נגרות שידת טלוויזיה: אלון דודו
- גינון: עזרא סגלי, סגליל
- אריחים מאוירים ופריטים סניטריים (פרט לנגרות): נגב קרמיקה
- כסאות בר ופינת אוכל: טולמנס
- ספה בסלון: פיטרו הכט
- שטיחים: כרמל סניף צומת ביל"ו, צמר שטיחים סניף ראשל"צ
- כלב בחדר המשחקים: אייטמס גלרי
