מלחמת יום כיפור זכורה לישראלים רבים כאירוע טראומתי: חברים הלכו ולא חזרו, חוויות חזקות נחקקו בלב, החלטות משמעותיות התקבלו ושינו מהלכי חיים. זה מה שקרה לששון גואטה, שב-1973 היה סגן צעיר, קצין קשר של גדוד 601 בהנדסה קרבית. "הסתכלתי על המראות שמסביב ואמרתי לעצמי: ככה נראית מלחמה", תיעד ביומנו את הימים הראשונים של המערכה. "אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שמה שקורה מסביב זה אירוע אמיתי. זה היה הרבה יותר דומה לחלום בלהות".

 

בלילה האחרון ללחימה נורו טילי נ"ט לעבר הטנק של גואטה וחבריו. אחד מהם חלף חצי מטר מפניו והבעיר את הזחל"ם כולו. הלוחמים האחרים קפצו החוצה והחלו לירות צרורות לכל הכיוונים. "אני זוכר שכשהזחל"ם בער באש, אמרתי לעצמי, ברגע זה החיים שלך

"מה שהכי כבש אותי אצל ההייטקיסטים זה הברק בעיניים. אתה פוגש יזם הייטק, והוא מלא חדוות יצירה. הבנתי שלהקים חברת הייטק זה לא פחות יצירתי מלעשות סרט"

משתנים", משחזר גואטה, 41 שנים אחרי. "אתה חייב לעשות משהו אחר עם החיים שלך".

 

והוא עשה. אחרי שירות טכני כקצין קשר בהנדסה ביצע תפנית והחל ללמוד אמנות בבצלאל. מאוחר יותר עשה שינוי עוד יותר דרמטי ועבר להייטק. כיום הוא בעל חברת שיווק שממתגת חברות ישראליות ומסייעת להן להימכר במאות מיליוני דולרים - והכול בזכות סרטים.

 

סיגריה? זה מגעיל אותי

 

גואטה (63), גרוש ואב לשלושה, נולד ביפו למשפחה בת שישה ילדים. "זאת משפחה של גאונים", הוא אומר. "אבא שלי דיבר 15 שפות ברמה של שפת אם, ויש לי שני אחים פיזיקאים, דוקטורים. בדיעבד, אני חושב שההחלטה ללמוד עיצוב נבעה בין היתר מרצון למצוא נישה משלי במשפחה כל כך ריאלית".

 

מגיל ארבע הוא הרבה לצייר. בגיל שמונה בנה פנס קסם מקופסת נעליים ומגלילים של נייר טואלט, ובגיל תשע הקים תיאטרון בובות. "אמנות, ציור, יצירה – כל אלה היו מאוד דומיננטיים בחיים שלי", אומר גואטה. אבל הוא היה חזק גם במקצועות הריאליים, ואת לימודי התיכון עשה במגמת אלקטרוניקה. הלימודים בבצלאל אחרי הצבא היו הגשמה של חלום ילדות. "אמרו לי שקשה מאוד להתקבל, שהיחס הוא אחד ל-30 בערך - יותר קשה מרפואה – אבל איכשהו התקבלתי. התמחיתי באנימציה, תחום שגם לימדתי שם במשך שנה. אחר כך לימדתי שנה בוויצ"ו בחיפה והקמתי שם מחלקה לאנימציה".

 

בהמשך הקים סטודיו קטן לאנימציה בתל אביב שהתמקד בסרטי פרסומת ותדמית לטלוויזיה ולקולנוע. "הפרויקט הראשון המשמעותי שעשיתי היה מופע אור-קולי באנימציה עם 24 מקרנים, שהוקרן בפלנטריום ברמת אביב במשך 21 שנה. זה היה פרויקט מדהים: שיחזרנו נחיתות של חלליות על פי עדויות של אנשים. עבדנו על זה שנה, יומם וליל".

 

אחת היצירות הבולטות והמוכרות שלו היא סרט של האגודה למלחמה לסרטן, בו נראית חפיסת סיגריה פתוחה למחצה, כשלאט-לאט כל סיגריה מקבלת מראה של תולעת, וקריין מכריז: "סיגריה? זה מגעיל אותי". את הסרט הזמין איש הטלוויזיה איל פלד, שעבד איתו בהמשך על פרויקטים נוספים. "זה סרט שעשה הרבה רעש. במשך שנים הוא הוקרן בטלוויזיה כמעט כל ערב", הוא אומר.

 

בסך הכול יצר גואטה כ-200 סרטי אנימציה במשך כעשור, עד שבסוף שנות ה-80 גילה תחום חדש, שבאותה תקופה היה בארץ רק בחיתוליו – הייטק.

 

הסרטון המפורסם של גואטה לאגודה למלחמה בסרטן

 

רוצים לשמוע סיפור

 

פרק זה של חייו החל בעקבות פנייה שקיבל מאן אילון, שעבדה בתאגיד התקשורת והמחשבים RAD וביקשה ממנו להכין סרט מיתוג לחברה. בעלה, דני אילון, לימים סגן שר החוץ, הוא שהכיר אותו והמליץ עליו. "כבר באותה שנה התחלתי לעבוד עם אחת החברות שהייתה קשורה ל-RAD, בה היה עובד אחד בלבד. חמש שנים לאחר מכן החברה כבר הייתה גדולה, ודרכה הגעתי לעוד חברות בקבוצה. זו הייתה ההתחלה של ההייטק הישראלי, והתחלתי להשתלב בו".

 

"בפברואר פנתה לישראלים חברה אמריקאית והציעה לרכוש אותם ב-150 מיליון דולר. הם לא הסכימו. באפריל הציעו להם 70 מיליון יותר ממה שהוצע להם לפני שהתחלתי לעבוד איתם"

לדבריו, אחד הדברים שהלהיבו אותו בתחום החדש היה הרמה הגבוהה של העוסקים בו: אנשים מעניינים, יצירתיים וחכמים. ההתלהבות הייתה הדדית: חברות סטארט-אפ החלו להתדפק על דלתו במטרה לשווק את עצמן לחברות גדולות, בדרך כלל בחו"ל, ולעשות אקזיט. תפקידו של גואטה היה ליצור סרט תדמית עבורן. משנות ה-90 ואילך עבד עם כ-900 חברות, והמשרד שלו הפך מסטודיו לאנימציה לחברת מיתוג.

 

בשלב מסוים העביר את משרדו לרמת החייל, ממרכזי ההייטק הישראלי. "זה היה בית חרושת", הוא אומר. "כבר היו לי 25 עובדים, מתוכם 20 מעצבים, ותפרנו חברות כמו מכונות תפירה. התחלנו לעשות סרטים בכמויות מטורפות".

 

הסרטים, לדבריו, לא מיועדים לקהל הרחב, אלא למשקיעים, אבל התברר לו שגם אנשי עסקים עשירים ורציניים אוהבים סיפורים טובים, וזה מה שהוא משתדל לספק. "אנשים הולכים לסרטים וקוראים ספרים בשביל הסיפור", הוא אומר. "בהתחלה חשבתי שבסרטים אני צריך להראות את היתרונות של החברה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא נכון: אנשים רוצים סיפור. את הסיפור הזה אני מספר להם, והוא זה שיקבע אם תהיה השקעה או לא". כלומר, ככל שהסרט יהיה מרגש יותר, יצירתי יותר, כך יגדל הסיכוי שהמשקיעים יתעניינו בחברה וירצו להשקיע בה.

 

בשנה שעברה פנתה אליו חברת סייבר ישראלית בשם "סייברה". "הם ביקשו שאמתג אותם לקראת תערוכה שהייתה להם במארס. במשך חודשיים הכנו להם לוגו מתוחכם וסרט מקצועי. בפברואר פנתה אליהם חברה אמריקאית והציעה לרכוש אותם ב-150 מיליון דולר. הם לא הסכימו. אחרי התערוכה, באפריל, הציעו להם 220 מיליון דולר – 70 מיליון יותר ממה שהוצע להם לפני שהתחלתי לעבוד איתם".

 

גואטה מודע לכך שלא נשאר בו הרבה מהאמן שהיה בתחילת הדרך, אבל אין לו רגשות אשמה. "יש משהו משכר בהצלחה", הוא אומר. "זה שכרון חושים, כמו לעוף על חלום. מלבד זאת, ההייטק הישראלי הוא דבר שכשאתה חודר אליו אתה לא יכול שלא להיכבש בקסמו. מה שהכי כבש אותי אצל ההייטקיסטים זה הברק בעיניים. אתה פוגש יזם הייטק, והוא מלא חדוות יצירה. הבנתי שלהקים חברת הייטק זה לא פחות יצירתי מלעשות סרט".

______________________________________________________________________

 

 

עוד באנשים: